"נו, אז קנית עוד דירה של 150 מטר, אבל זה בסופו של דבר רק עוד שטח לנקות. נכון, בלי כסף במדינה הזו אתה גמור, אבל עדיין - כשאתה עושה אותו, זה לא הופך אותך לשמח. ההיפך - יש בזה טרגדיה: בכל פעם אתה עובד מאוד קשה, עושה את האקזיט המיוחל ואז חש אכזבה גדולה, כי רמת הביטחון שיש לך לא קשורה לכסף. הנקודה הזו בה אתה מתבשר שקיבלת מיליונים היא מאכזבת כי נשארת אותו בן אדם, וזה לא הפך אותך למאושר, אלא מבליט מאוד את הדברים שחסרים לך באמת".
המילים שאומר יזם ההייטק המיליונר ישי גרין לוואלה! עסקים, עומדות בסתירה מוחלטת להנחה לפיה נקודת הציון של קבלת עשרות מיליוני שקלים מאקזיט מהווה מקפצה לחיים מאושרים. ישי לא לבד. לא מעט מההייטקיסטים עימם שוחחנו מעידים על תחושת ריקנות מסוימת ביום שלמחרת האקזיט. ובכל זאת, לצד האמפתיה למצבם 'השברירי', ניתן להניח כי הכסף הרב שנחת בחשבונם שינה את חייהם. הכוונה אינה רק למייסדים או למשקיעים הכבדים, שכל אחד מהם גרף לכיסו עשרות מיליוני דולרים ולעיתים הרבה יותר, אלא לעובדים בשכבת הניהול הבכירה או כאלו שהחזיקו בתפקידי מפתח, שחלקם קבלו לאחר האקזיט סכום של מיליוני שקלים.
העיסוק באורחות חייהם של הייטקיסטים עשירים בעיתוי הנוכחי, בו שכבה עבה מאוד באוכלוסיה חווה תופת כלכלית, צורם למדי, אך גם בשנת 2020 הצטרפו למעגל המתעשרים לא מעטים מהם. אם מכלילים את נתוני ההנפקות בנאסד"ק ובתל אביב כאקזיטים, על פי הדו"ח של פירמת רואי החשבון PWC היתה זו שנת שיא - עם אקזיטים בהיקף של 15.4 מיליארד דולר, לעומת 9.9 מיליארד דולר בשנה שעברה, ב-60 עסקאות בלבד לעומת 80 עסקאות ב-2019.
כך, למשל, בין המהלכים שהזרימו השנה מיליוני שקלים לחשבונות הבנק של הייטקיסטים, ניתן למנות את מכירת 'מוביט' לאינטל בכמעט מיליארד דולר, מכירת חברת 'ספוט' שמספקת שירותי ענן בכ-450 מיליון דולר ואת 'אופטימל פלוס', שעוסקת בתחום הפתרונות לתחזוקת לוויינים, שנמכרה ב-365 מיליון דולר. בנוסף, על פי הערכות למעלה מ-13 אלף עובדי הייטק בישראל התעשרו במהלך השנה החולפת בסכום כולל של כ-2.5 מיליארד דולר, כפועל יוצא של הזינוק בערך המניות והעליה בערכן של האופציות והמניות החסומות של העובדים.
וישנו עוד נתון שעשוי לגרום למרביתנו להכות על חטא בחירת המקצוע: נכון להיום מועדון חדי הקרן (חברות שזכו להערכת שווי של יותר ממיליארדר דולר) מגיע למספר שיא של 37 סטארטאפים ישראליים, ששוויים המוערך המצרפי עומד על כ-59.3 מיליארד דולר. למעשה, יתכן מאוד כי המספר גבוה בהרבה, תלוי כיצד מגדירים חברת הזנק ישראלית.
העניין הוא שברוב הכתבות בהן רואיינו הייטקיסטים שגרפו עשרות מיליוני דולרים על החיים שאחרי האקזיט, מרביתם טענו כי לא חל שינוי. "אני גר באותה הדירה, עם אותם ההרגלים ואותם החברים, ובסוף מבחינתי, האקזיט הוא בעיקר כדי להשיג את היעדים" - זוהי רוח הדברים. כך למשל, התבטא תומר דביר, מנכ"ל סולוטו שנרכשה על ידי Asurion ב־130 מיליון דולר: "הרבה דברים נשארו אותו הדבר. כיום אנחנו יכולים להשפיע הרבה יותר בתוך ארגון של 14 אלף איש". במקרה אחר, תמיר ברלינר, אחד ממייסדי פריימסנס שנמכרה בסכום של למעלה מ-300 מיליון דולר, סיפר שהקים סטארט־אפ חדש "מאותה סיבה של הפעם הראשונה. אתה רואה איך העולם עובד ואומר שזה לא צריך להיות ככה".
האומנם כולם המשיכו בחיים כרגיל כאילו כניסת הון עתק לחשבון מהווה עוד נקודה איזוטרית על ציר החיים?
"אני מתחבר לתחושה של הריקנות עליה חלקם מדברים כי יש מרוץ אינטנסיבי מאוד, שכאילו מסתיים ברגע אחד ולאחר מכן יש תחושה של דממה, אבל אני לא מכיר הייטקיסט אחד שלאחר הפעם הראשונה בה קיבל 50 מיליון שקל המשיך בחייו כרגיל, וגם לא סכום של 10 מיליון", אומר לוואלה! עסקים יזם הייטק שגרף במרוצת השנים למעלה מ-100 מיליון שקלים, "זה אולי מתחשב להגיד את זה ומייצר נראות טובה, אבל תכלס החיים מקבלים תפנית והם הופכים להיות הרבה יותר נסבלים".
ומה הכוונה ב"נסבלים", אנו שואלים. "זה מאוד אינדיבידואלי. אני, למשל, את רוב הכסף שקבלתי מהאקזיט הראשון השקעתי בשוק ההון, אבל גם לקחתי את המשפחה לטיול של שנה מסביב לעולם שעלה דאז למעלה מ-700 אלף שקלים. גם קניתי לאשתי, שראתה אותי מעט מאוד בשנים שקדמו לאקזיט, ג'יפ 5 Xשל BMW".
ואתה לבטח מכיר הייטקיסטים נוספים שעשו את המכה. על מה הם הוציאו את הכסף?
"טוב, הרבה יותר קל לי לדבר על אחרים. אחד מהם, שקיבל 30 מיליון דולר, קנה יאכטה, אבל מתחת לרדאר, בלי שופוני ובלי רעש וצלצולים וגם בלי להוציא את העיניים באינסטגרם. חי את החיים באקסטרים, אבל בשקט. מכר אחר, לדוגמא, קנה לעצמו מרצדס מדגםG, זה רכב של מיליון וחצי שקל אבל הוא יחסית סולידי. הכול יחסי, כמובן".
ואכן, יחסיות היא שם המשחק כי כשמתבוננים על השינוי באורחות החיים של ההייטקיסטים בסין או בארה"ב אחרי האקזיט, מבינים דבר או שניים על המנטליות של הישראלים, לפחות של חלקם. יאכטות, ארגזי שמפניה במחיר של דירה באור יהודה או רכישת בוגאטי במחיר של מיליון דולר, זה הדיפולט אצל רבים מהם. שיטוט בעמודי אינסטגרם של המתעשרים הסינים, אינו יוצר קנאה, אלא רפלקס הקאה, זה פשוט מצועצע ומושחת מדי.
"ישראל שונה בכך ממדינות אחרות. בין אם מדובר במשפחות מבוססות בעלות הון ותיק, במתעשרים חדשים או במעמד בינוני, האתוס הוא שימור ההון וביטחון. אחת הדאגות המרכזיות של מי שמחזיק הון משמעותי היא לשמור על החוסן המשפחתי, להגן על הכסף לטובת דור העתיד וגם להתמודד עם סיטואציות כגון גירושין", מבהירה עו"ד שירה שיין, שותפה בכירה במשרד מיכאל שיין ושות' - הגדול והוותיק בישראל בתחום הנאמנויות וניהול הון משפחתי, ובעלים של SHINE GLOBAL FAMILY OFFICE. . לדבריה, אחד מהביטויים המובהקים לשוני הוא הבחירה בניהול נאמנות, מהלך שתופס נפח גדול יותר משנה לשנה אצל של רבים מהמתעשרים הישראלים: בניהול נאמנות "הם מבינים את פוטנציאל ההשחתה שלושיש להתייחס להונם החדש בכבוד, ומביאים גישה מאוד מפוקחת לגבי המפגש של המשפחה הגרעינית הילדים שלהם עם הכסף הגדול, יחד עם והחשש מאובדן שליטה, פיתויים להשקעות כושלות, ואף בזבוז חסר מעצורים. הבחירה במנגנון הנאמנות מלמד על בגרות לא מעטה".
וכאמור, ביחסיות עסקינן. "40-50% מהלקוחות שלנו הם מתעשרים חדשים, חלקם הייטקיסטים שעשו את הכסף באקזיט ובאים להגשים חלום", אומרת לירון בלומנר, סמנכ"לית שיווק וקשרי אדריכלים בחברת פיטרו הכט שמוכרת מותגי ריהוט יוקרתיים, ובכללם גם כאלו שנחשבים לטופ שניתן להשיג בעולם כגון BENTLEY HOME ו-FENDI CASA. המחירים מתחילים ב-20 אלף שקלים לספה של ROCHE BOBOIS ומטפסים עד ל-90 אלף שקלים ואף צפונה משם. "זה לא שכל הייטקיסט שלישי שנכנס אלינו מרהט את הבית במאות אלפי שקלים. יש לא מעטים שרצו להכניס לבית פריט יוקרתי בודד שמשלב סגנון מוקפד, מרחב ויוקרה. לצד זאת, כאשר מדובר על דירות חדשות, יש בהחלט גם בחורים צעירים יחסית שנכנסים עם האדריכל, וכעבור אי אילו שעות יוצאים עם הזמנה של 200 אלף שקלים לריהוט יוקרה. ויש גם צפונה משם".
כמה צפונה?
"זה הכול שאלה של המותגים אותם יבחרו. חלקם בוחרים את הקרם של הקרם, ולזה יש עלויות שמגיעות לחצי מיליון שקלים ובמקרים מסוימים גם פי שניים מזה, כאשר מדובר על ריהוט של כל החללים. אבל שיהיה ברור, אלו לא אוליגרכים שלא מנידים עפעף, אלא קהל מחושב, שמגיע לרוב אחרי שבדק היטב את השוק, כזה שמוכן ויכול לשלם סכום לא קטן עבור פריט מוקפד, יוקרתי ומעוצב לעילא.
אז האם 'כולם ממלאים את פיהם מים' ומייצרים מבע שיקרי של חיים צנועים אחרי הכסף הגדול? זאת כמובן פונקציה של הסכום שהתקבל, אבל בגדול, מבהיר דגן רונן, מנכ"ל משותף של מועדון הצרכנות הייטקזון שמכיר מקרוב מאוד את תרבות ודפוסי הצריכה של ההיטקיסטים בישראל, "בניגוד לארה"ב למשל, אין כאן את ההתפרעות חסרת השליטה ואין תרבות של רכישת מטוסים או תכשיטים במאות אלפי שקלים, גם אם מדובר על כסף גדול מאוד שהוא קיבל, וזה מאפיין גם את הרווקים שבהם.
"אל תשכח, רבים מהם מגיעים מהמעמד הבינוני והם דווקא רואים בדאווין כפגם, אז לרוב, גם אם העובד קיבל, לדוגמה, 10 מיליון שקלים, הוא לא יקנה מרצדס מוטרפת או פרארי, אלא ג'יפון מפנק. וכך גם בנוגע לדירות. מכרנו במרוצת השנים לא מעט דירות להייטקיסטים שעשו אקזיט, והרוב פרעו את המשכנתא ושדרגו את הדירה לגדולה ומפנקת יותר. רק מקצתם רכשו וילות מטורפות. הם לא יוציאו לך את העיניים, אבל כשתיכנס לתוך הדירה, תמצא בה מערכות אודיו בסכומים של עשרות אלפים, טלוויזיות של 100אינץ' וכו'. בכל מה שנוגע למכשירי חשמל, שם 'השריטה'. את יתר הכסף הם משקיעים ברכישת דירות להשקעה או ביצירת תשואה באמצעות השקעות באפיקים סולידיים. חלקם הגדול לא בוחר בהרפתקאות פיננסיות אלא פותח תיקי השקעות או משקיע ישירות בניירות ערך אבל בזהירות. הם מפוכחים".
"הם מפוכחים, אין ספק, גם ביחס לסטטיסטיקת הגירושים בישראל והעובדה כי עליהם להשתמש בכלי הנאמנות על מנת להגן על עצמום ועל צאצאיהם בבמקרה של חו"ח פירוק המשפחה", מוסיפה עו"ד שיין "רבים מהם ממשיכים להשקיע את הונם בהקמת וזמנם בחברות הזנק חדשות והזדמנויות פיננסיות כאלו ואחרות, שותפויות בחברות חדשות והם ולכן הם מקנים לנאמנות אחוז מסוים מההון, אשר יהיה מוגן ובטוח באופן יחסי לשאר נכסיהם. יש כאן משחק מעניין בין הצורך המובנה של רבים מהם לשליטה, לבין ההכרה בצורכם במסגרת של מנגנון מסודר המספק הגנה, שקט וצמיחה סולידית, יחד עם הגנה גם על דור העתיד, ולעיתים גם הגנה מפני עצמם. כך למשל, יש שמקימים נאמנות שמאפשרת שליטה של היוצר בימי חייו".