בעלי בית"ר ירושלים משה חוגג עם השיח' חמד בן ח'ליפה. האתר הרשמי של בית"ר ירושלים, אתר רשמי
בעלי בית"ר ירושלים משה חוגג עם השיח' חמד בן ח'ליפה(צילום: אתר רשמי, האתר הרשמי של בית"ר ירושלים)

תעלומת המאה

מה עומד מאחורי שינוי השם של בן ח'ליפה ואחד המתווכים ("היית עושה עסקה עם שני אנשים שהחליפו את השם?"), בשליחות מי השיח' פועל ומדוע התקשורת המקומית עדיין שותקת? אחרי שלושה ימים הזויים, אורי לוי חקר וחזר עם גילויים סביב העסקה. דיווח מיוחד מדובאי

אורי לוי, שליחנו לדובאי
09/12/2020

דובאי 2020. מקום שלקח על עצמו להיות בחזית הנורמליזציה של העולם הערבי עם ישראל, אבל גם ככזה שכנראה עדיין חושש ומהסס כיצד לתווך נכון את המידע ולהיחשף לציבורים שלו. זה גם סיפור על ההתלהבות הישראלית מהנורמליזציה, ועל פינות מסתוריות בתרבות העסקים של נסיכויות המפרץ, במיוחד בתחום הכדורגל. סיפור בו פועלים כמה נעלמים מסתוריים, כשבמרכזו, כנראה, אחת מעסקאות הכדורגל הכי סוריאליסטיות, מופרכות ופורצות דרך בתולדות הענף.

הימים האחרונים בדובאי היו היסטוריים וחגיגיים, אבל ככל שעבר הזמן הם הפכו לסרט מתח פתלתל, עם אפלולית של סיפור בלשי, בו נראה כי רב הנסתר על הגלוי. בסיפור הזה יש הכול - פגישת נורמליזציה חזיתית בין ישראלים לאמראתים שייצרה היסטוריה, וגם הרבה אופוריה, תקווה וכותרות בישראל אל מול דממה מוחלטת בנושא באיחוד האמירויות, שהתפתחה לחשדות וסימני שאלה גדולים מאוד בהווה ובעיקר לעתיד. סימני השאלה האלה התפתחו, ברגעים מסוימים, להיסטריה של ממש.

עוד בוואלה!

משה חוגג: "אני לא פראייר ולא נאיבי, בדקתי היטב לפני שנכנסתי לזה"

לכתבה המלאה

טיסה FZ 1628 מנמל התעופה בן גוריון היתה טיסת לילה שנחתה בדובאי לפנות בוקר של יום שני. איחוד האמירויות היא מדינה ירוקה שחזרה ממנה אינה מצריכה בידוד, ואחרי שנת 2020 הקשה הרבה ישראלים קפצו על הזדמנות לצאת ולהתאוורר מהלחץ והדוחק, בחופשה קלה, או בחיפוש הזדמנות עסקית קורצת. פלז'ר וביזנס על הדיונה של החברה החדשה.

תדמיינו מטוס מלא בחרדים שנוסעים לאומן, ערבים שנוסעים לאיסטנבול וזוגות ישראלים באמצע שנות ה40 לחייהם ועוד, טיסה שהיא מעין מיקרו-קוסמוס של החברה הישראלית. כל אלו, בלי שהם מודעים לזה, הולכים להיות סוג של שגרירים של המדינה בעצם. הסכם השלום עם איחוד האמירויות קיים בקושי חודשיים, ואלו הם הישראלים הראשונים שהם ייתקלו בהם בחייהם. זה הטרנד - ממשלחות עסקיות לאקספו ומשלחות של עיתונאים ויחצנים ועד אלפי תיירים. גם משלחת מטעם מנהלת ליגת העל התארחה כאן השבוע, כחלק משיתוף הפעולה שנחתם בינה לבין מקבילתה האמראתית באוקטובר.

ובאמצע כל החגיגה הישראלית הזאת, אולי המועדון הישראלי מכולם - בית"ר ירושלים. בשבוע האחרון התנהל פה משא ומתן בין צמרת המועדון לנציגים מקומיים והכנה למסיבת עיתונאים היסטורית, בה יוכרז שאדם בשם חמד בן ח'ליפה אל-נהיאן, ממשפחת המלוכה של אבו דאבי, הופך להיות בעליה לצד הבעלים הנוכחי משה חוגג. לה פמיליה לא ממש אהבו, הרוב הדומם תמך - ורוח אחרת, חיובית ואופורית החלה לנשוב בקרב האוהדים הצהובים.

עם הנחיתה של נוסעי טיסה 1628 התחילו הבעיות. בשל שינויים בכללי הוויזות והיעדר תאום מראש, קרוב ל-160 נוסעים לא הורשו להיכנס למדינה. נוצר בלגן שלם אחרי ארבע שעות בשדה, ורק בסיוע של בכירים במשרד החוץ הישראלי, שחלקם גם שוהה באיחוד האמירויות בימים אלו, הנוסעים הורשו להיכנס. הסיפור הזה הפך לשיחת היום בישראל, וגורם במשרד החוץ אמר "אלו חלק מחבלי הלידה של מערכת היחסים בין ישראל לאמירויות". באיחוד האמירויות לעומת זאת, האירוע לא הוזכר באף מקום בתקשורת. כאילו תקרית שלא קרתה בכלל. לא נוסעים, לא מטוס, ולא שום דבר.

וזה רק היה הקדימון.

על הבלגן הזה לא שמעתם. שדה התעופה בדובאי(צילום: AP)

בינתיים, בבית"ר עדכנו שהעניינים מתקדמים בכיוון חיובי והתקשורת הישראלית הדהדה את המסר בכל התותחים הכבדים. בכל זאת, אחרי ימים של דיווחים על הקרב ובא, מצב אמיתי שבו בית"ר ירושלים אכן תעבור לידיו של שיח', כעובדה מוגמרת, הוא בין עיצוב מחדש לניתוץ סמל, ששנים ממלא תפקיד בשיח סביב הקבוצה בפרט, והכדורגל הישראלי בכלל. אירוע היסטורי עצום, לכל דבר ועניין.

למרות ההתרגשות בצד הישראלי, באיחוד האמירויות גם ביום שני לא היו אף פרסומים על העסקה בתקשורת המקומית, בערבית או באנגלית. צריך להבין, באיחוד האמירויות התקשורת אינה חופשית כמו בישראל, וכל פרסום, בוודאי כזה הנושא את שם משפחת המלוכה מאבו דאבי - 'אל-נהיאן' - כרוך במערכת שיקולים, ובעיקר אישורים ותיווכים ממנה ומצד גורמים הקשורים אליה, שנותנים לכל סיפור ציר זמן וקצב שונה, איטי יותר. לקראת הערב החלו לדלוף פרטים מחדר המשא ומתן ממשרדי השיח', ואז יצאה ההודעה הרשמית. בית"ר הודיעה ששיח' חמד בן ח'ליפה קנה כ-50 אחוז מהבעלות של המועדון, כשההתחייבות להשקעה שלו תעמוד על למעלה מ-300 מיליון שקל בעשר השנים הקרובות, כשההשקעה כוללת בתוכה החזר השקעת בעלים לחוגג. בהודעה נמסר כי הכסף אשר ייכנס לקופת המועדון ישמש בראש ובראשונה להשקעה בתשתיות, נוער ורכישת שחקנים פוטנציאליים להתפתחות. כמו כן, צוין כי דירקטוריון חדש יוקם לקבוצה, ויכלול בין השאר את בנו של השייח', מוחמד בן חמד, שיהיה הסגן של אלי אוחנה בתפקיד היו"ר.

זה קרה. בית"ר ירושלים הפכה לקבוצה בבעלות ישראלית/יהודית-אמראתית/מוסלמית. התמונות של חוגג מחובק עם השיח' ובנו כשהם עטופים בצעיפים ומחזיקים בחולצות המועדון שרפו את האינטרנט, במה שנראה כמו סצנה שלקוחה מסרט. למרות הציפייה לרגע המכונן, זה היה מראה מטלטל ומהמם. אפשר להגיד שאולי למעט חוגג עצמו, אין ישראלי שדמיין שיראה דבר כזה בימי חייו.

אלו היו דקות של היסטוריה בינלאומית שוברת מוסכמות, רגע מזוקק בו נראה שהכול אפשרי במציאות החדשה של המזרח התיכון, ואוהדי בית"ר ירושלים ברובם היו בעננים.

כמו סצנה שלקוחה מסרט(צילום: אתר רשמי, האתר הרשמי של בית"ר ירושלים)

הסיפור התחיל להכות גלים גם מחוץ לישראל. BBC, New York Times, כל גופי התקשורת הגדולים בעולם המערבי דיווחו על העסקה יוצאת הדופן. רוב אוהדי הכדורגל בעולם מכיר את בית"ר ירושלים מהסרט "טהורה לעד", שגלל את סיפור הצ'צ'נים מ-2013. שייח' מוסלמי שקונה את בית"ר ירושלים זו כותרת של סרט מדע בדיוני עבורם, והסיפור הפך ויראלי בטירוף.

במזרח התיכון לעומת זאת, גופי התקשורת היחידים שדיווחו על העסקה בערבית היו בעיקר קטרים ופלסטינים, לצד פרסומים איראנים, טורקים או רוסים, שכמובן ביקרו את המהלך בקדחתנות. במקום בו נרקמה העסקה, דובאי, שררה דממת אלחוט מטרידה ומחשידה. אף עיתונאי כדורגל מקומי איתו שוחחנו לטובת הכתבה, כולל מספר בכירים בכדורגל האמראתי, לא הכיר את השיח' המדובר, ולא היה מוכן להתראיין און רקורד בשמו אודות חמד בן ח'ליפה. כמה מהם הודו שהסיפור על החיבור בין בית"ר לאמירויות אכן מרגש לכשעצמו. "זה מהלך מבורך, אבל אין לי מושג מי זה השיח' הזה בן ח'ליפה, ואיך הוא קשור למשפחת המלוכה", אמר פ., שכן הסכים שדבריו יכנסו לכתבה ללא שמו האמיתי.

בבוקר יום שלישי לא היה שום שינוי. ערב לפני כן הוכרזה העסקה, והפער בין התגובות הישראלית והעולמית לעומת זאת האמראתית זעק החוצה. לא הגיוני שעסקה רגישה והיסטורית כזו, שנוטפת נורמליזציה וחיבור בין ערבים ויהודים, בין ישראלי לאמראתים, לא זוכה אפילו לאזכור שולי באף אתר באיחוד האמירויות, המקום בו היא מתקיימת.

הדברים נעשו אפילו עוד יותר מוזרים, כאשר למסיבת העיתונאים החגיגית וההיסטורית, בה לראשונה עמד בן ח'ליפה מול התקשורת, לא הוזמן עיתונאי אמראתי אחד. יתרה מכך, כל העיתונאים שדיברו עם וואלה! ספורט לכתבה, כלל לא ידעו על קיומה של מסיבת עיתונאים כזו. בנוסף, למרות שהיו אמורים להתקיים ראיונות אישיים קצרים של גופי התקשורת שנמצאו באיחוד האמירויות עם שני הבעלים המאושרים במשרדי השיח', הדבר לא קרה.

משהו החל להרגיש גבולי, והתחושה הזו קיבלה חיזוק בעקבות מספר ציוצי טוויטר בעברית ובערבית, של משתמשים מוכרים ובעלי קהל עוקבים גדול בעולם הערבי, על כך שבכלל לא בטוח שחמד בן ח'ליפה הוא באמת חמד בן ח'ליפה. בציוצים נחשפו עמוד ויקיפדיה מאוד רזה שקיים מעט מאוד זמן ואתר אינטרנט שנראה שנעשה בצורה חובבנית, והוקם גם כן לפני זמן לא רב. למעשה, למעט כתבות באמצעי תקשורת ישראלים ומערביים הקושרות את שמו לבית"ר - לאיש יש אזכורים ספורים בלבד באינטרנט, כשרובם תחת השם עאדל אל-עתיבה.

בשלב הזה, השמועה התפשטה כמו אש בשדה קוצים. "האם חמד בן ח'ליפה אל-נהיאן הוא בכלל עאדל אל-עתיבה? או שלא, או שכן", אמר עיתונאי כדורגל זר מאחד העיתונים הגדולים באיחוד האמירויות, שלא הסכים להתראיין בשמו לכתבה. "אולי הוא שניהם. אף אחד שדיברתי איתו לא באמת יודע מי זה הבן האדם הזה. בדרך כלל אנחנו מקבלים עדכונים כאלה הישר מהמשרדים הממונים על הספורט או הרשויות הרלוונטיות, ופה זה לא היה המצב", הוסיף.

האם חמד בן ח'ליפה הוא אכן חמד בן ח'ליפה?

"אין סיכוי שמשפחת המלוכה באבו דאבי תתן לאדם להתנהל עסקית וייצוגית עם השם שלה, אל-נהיאן בתוך איחוד האמירויות, בעסקה כל כך רגישה ונפיצה", מסביר סיימון צ'אדוויק, פרפסור לספורט במרחב האירו-אסיאתי בבית הספר לעסקים Emlyon בשיחה עמו. צ'אדוויק עבד שנים במפרץ ונחשב למומחה בעסקי ספורט במדינות האזור. "כדי להבין מיהו באמת חמד בן ח'ליפה אל-נהיאן, צריך להבין את הדרך שבה מתנהלות משפחת מלוכה בנסיכויות מפרציות במקרים מהסוג הזה", הוא הוסיף.

אז אנחנו נסביר. משפחת אל-נהיאן מורכבת מאלפי בני משפחה. לא כולם הם נסיכים, יורשים, בכירים, או בעלי כוח והשפעה כמו האחרים. יש גם כאלה חלשים, שמתעלמים מהם ואף מגלים אותם. מה שכן, רבים מהם משתמשים בשם המשפחה, בתואר הזה, כדי לעשות עסקים, תוך כדי שהם נעזרים בכוח של המותג. זה דבר שנפוץ בכל מדינות המפרץ, והוא לא קורה ללא אישור מבכירים במשפחה. במקרים מסוימים, המשפחה גם מאפשרת לקרובי משפחה, שלאו דווקא נושאים את השם היוקרתי, להשתמש בו לטובת עסקים, ליישוב סכסוכים וכדומה. בדרך כלל, אלו עסקים שעשויים להניב רווח תדמיתי ובעל השפעה גדולה בעתיד. ייתכן שכאן זה מתחבר לסיפור של בית"ר.

"לצד העובדה שבאבו דאבי מבינים את החשיבות והצורך בלקיים יחסים עם ישראל, בני המשפחה הבכירים מהשלטון לא 'יסתכנו' בדברים שעשויים להוציא אותם רע", מוסיף פרופסור צ'אדוויק. וצריך להכיר באמת. עסקת רכישה של מועדון שהוא סמל לגזענות בעולם הערבי היא דבר מאתגר מאוד פוליטית מבחינת משפחת המלוכה האמראתית באבו דאבי, על אף הסכם השלום. בדרך כלל במקרים כאלו, שולחים בעקיפין בני משפחה פחות בכירים ל'משימה'.

שיח' חמד נקשר לעץ משפחת המלוכה, אך לפי גורמים אמראתיים שעבדו עמו בעבר, "הוא יחסית רחוק ממוקדי הכוח המשמעותיים ואינו אהוד או חבר בדרגים הגבוהים של המשפחה". רמז לכך שאינו אהוד ניתן למצוא בעובדה שמשפחת אל-נהיאן יושבת באבו דאבי ואילו הוא בדובאי.

המנהיגים הבכירים באיחוד האמירויות לא ממהרים לקחת חלק פרונטלי בפרויקטים מסוג זה, בוודאי בשלב מוקדם של היחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות. לצורך העניין, אפילו לחתימת הסכם השלום עצמו נשלח שר החוץ של איחוד האמירויות, עבדאללה בן זאיד אל-נהיאן, ולא מוחמד בן זאיד, האיש החזק במשפחת המלוכה מאבו דאבי.

אז מי אתה בעצם, חמד בן ח'ליפה?(צילום: אתר רשמי, האתר הרשמי של שייח חמד בן חליפה אל נהיאן)

במקרה של חמד בן ח'ליפה זה אפילו עוד יותר מורכב. אם הם היו באמת רוצים להיות מעורבים בפרויקט כמו בית"ר, או מרגישים שהקרקע בשלה לתת את חותמת האיכות שלהם על העסקה, ייתכן שהיו משתמשים בסיטי פוטבול גרופ שבבעלותם, אבל זה לא המצב. הכול טרי, חדש ועוד צריך לבדוק איך זה מתקדם. אז הם לא ישתמשו בפניהם ממש, והנה אחד מבני המשפחה הפחות מוכרים החליט שהוא מרים את הכפפה, והם יכולים לעקוב מרחוק בלי להיכוות, בלי להתערב, בלי לקשור את זה בהם. לפחות בשלב זה.

שניים מהמקורות המקומיים סוברים כי יכול להיות ששיח' חמד עונה למשפחת אל-נהיאן על הצורך לבדוק את הכדאיות של מעורבות פומבית במועדון כמו בית"ר. הוא רוכש אותו כאדם פרטי, ושימוש בשם משפחה שמוסיף כוח ורשמיות למהלך, לפחות כלפי חוץ - לישראל ולעולם. אם הפרויקט מצליח, והתנאים להכרה ציבורית מלאה וחיכוך מלא של האל-נאהיאנים עם ישראל וסמלים תרבותיים ישראלים מובהקים, יבשילו - משפחת המלוכה תגזור את הקרדיט המלא על ההצלחה ואולי אף תרחיב את ההשקעה בעתיד. אבל אם בית"ר ירושלים של חוגג ושל בן ח'ליפה תהיה כישלון, חמד יהיה מי שיישא בכישלון ולא יהיה זכר למשפחת המלוכה.

ייתכן כי לצורך העניין הוא קיבל את המשימה הזו של בית"ר ירושלים מבית המלוכה, ולצורך מילוי התפקיד אישרו לו להשתמש בשם הזה. ייתכן גם שהמשימה הזו היא מבחן עבורו. להתקבל למשפחה, להתברג ולצבור עוד כוח במשפחה. דבר דומה קורה עכשיו עם הרוכש המיועד של דרבי קאונטי, חאלד בן מוחמד בן זאייד אל-נהיאן, שהוא אמנם יותר בכיר ומוכר מחמד בן ח'ליפה, אבל גם עבורו התפקיד הזה הוא סוג של מבחן לקראת העתיד.

הרגישות של מכירת מועדון בית"ר ירושלים לידיים אמראתיות ממשפחת המלוכה, היא עסקה שנחשבת 'מסוכנת' מבחינת בית המלוכה, ולכן נהוג לשים איש חוצץ. זה בלתי אפשרי שהיו נותנים לאיש להתחכך ככה עם בית"ר ירושלים עם כל מה שהמועדון הזה מסמל בעולם הערבי, בעסקה כזו, עם השם הזה, ללא אישור ממשפחת המלוכה. חד וחלק.

עד כאן, יחסית מובן.

אז מי לעזאזל זה עאדל אל-עתיבה?

רב הנסתר על הגלוי. חוגג ובן ח'ליפה(צילום: אתר רשמי, אתר רשמי בית"ר ירושלים)

עד לא מזמן, חמד בן ח'ליפה הסתובב בעולם עם השם עאדל אל-עתיבה. או לכל הפחות ככה הוא עשה עסקים בעשור האחרון. הוא עמד בראש חברת גז טבעי, מונה לנשיא רשות ההשקעות והפיתוח הערבית, ביצע פרויקטים של נדל"ן בטוניסיה והשקיע בפרויקט משטחים סולארים באוקראינה, ועוד מיני עסקים שונים ללא קו מחבר אמיתי ביניהם. כחמד בן ח'ליפה, אגב, יש אזכור ספורדי השקעות בחקלאות ואנרגיה ירוקה בהולנד שהוביל.

אל-עתיבה היא משפחה וותיקה ומבוססת מאיחוד האמירויות שמקורבת למשפחת אל-נהיאן וגם לוושינגטון, לאמריקאים. בדומה למשפחת נהיאן, גם היא מונה אלפי אנשים, מהם בכירים יותר ופחות. לצורך העניין, שגריר איחוד האמירויות בוושינגטון הוא יוסוף עתיבה. אגב, גם ליוסוף יש עבר מעורפל, שכולל זהויות מקבילות, אבל הקשר והקרבה לאל-נהיאן ברורה. שגריר בארצות הברית יכול להיות רק אדם שמשפחת המלוכה באבו דאבי סומכת עליו.

אז לאן נעלם עאדל אל-עתיבה? למה הוא שינה את השם בעצם? "זה עניין משפחתי", סיפר לוואלה ספורט! מקור שעבד עם השיח' בעבר. "הוא היה בתהליך החלפת שם אחרי סוגיה משפחתית אישית שלו, קיבל את האפשרות להתחבר למשפחת אל-נהיאן, וזה שייך לעבר". חוגג בעצמו אמר לאנשים בבית"ר: "עשיתי בדיקות מקיפות לפני כן על האיש. נתפסו לשם שלו וההסבר פשוט - ההורים שלו התגרשו, הוא רב עם האב, שינה את השם לזה של האמא, לפני שנתיים עשו סולחה הוא והאב והוא חזר לשם המקורי. אני לא פראייר ולא נאיבי, האנשים שלי בדקו היטב לפני שנכנסתי לזה".

כשנשאל אותו מקור מה הסיבה שחמד, או עאדל, הוא האיש שמוביל את המהלך הזה תחת השם של אל-נהיאן, ענה: "אין לזה שום קשר כרגע למשפחת המלוכה או לאיחוד האמירויות. שיח' ח'ליפה משקיע מכיסו הפרטי כי הוא רוצה להיות חלק ממשהו היסטורי שמקרב בין העמים. הוא לא בא מעולם הכדורגל, אבל זה חלק מהשותפות העסקית שהוא רוצה לעשות עם חוגג".

ומה לגבי אותו חשבון טוויטר עם תמונתו תחת השם עאדל אל-עתיבה? במדינות המפרץ רבים משתמשים בתמונות של בני ובנות משפחות המלוכה כתמונות פרופיל. זו תופעה נפוצה בסעודיה, קטר, בחריין, עומאן ובאמירויות. חלקם אנשים אמיתיים שמעריצים את אותם נסיכים, וחלקם יכולים להיות 'טרולים'.

"הסיפור הזה מתחיל להרגיש לי כמו מאורת ארנב", מודה פ., עיתונאי כדורגל אמראתי, שעובד עם גופי תקשורת מכל העולם כבר שנים, בשיחה עמו בבוהאריה, בבית קפה ונרגילות ליד בורג' ח'ליפה, כשהוא מנסה לרדת לשורש העניין של מי הבן אדם הזה. "בדרך כלל במפרץ, כשקורים דברים כאלה, אני ישר בודק מי הסוכנים או מי המתווכים של העסקה".

"אני לא פראייר ולא נאיבי". חוגג לפני ההמראה(צילום: אתר רשמי, האתר הרשמי של בית"ר ירושלים)

השם הראשון שנקשר בעסקה ששילבה את בית"ר ואת האמראתים אי אז בחודש ספטמבר הוא סולימאן אל-פהים. "זה שם שאם אתה אומר אותו - סימן שיש צרות", פ. צוחק.

אל-פהים היה מעורב בעסקת הרכישה של מנצ'סטר סיטי. ב-2008 רכש את פורטסמות' האנגלית, ומכר אותה זמן קצר לאחר מכן לאיש עסקים סעודי. בהמשך פורסם כי הוא הואשם בכך שגנב מאשתו מיליוני דולרים למימון העסקה, נשלח לכלא ושוחרר אחרי זמן קצר עם הוראה מפורשת להוריד פרופיל. מקורות יודעי דברי באנגליה ובאיחוד האמירויות מזהירים שצריך לקחת בעירבון מוגבל את העסקים של אל-פהים ואת מה שעומד מאחוריהם. אחרי מספר כתבות בנושא הוא נעלם מפני השטח.

אל-פהים הוא שם מפוקפק שנקשר בעסקה זו, אבל הוא לא היחיד. המתווכים הגלויים של העסקה הם סולי וולף, נשיא הקהילה היהודית באיחוד האמירויות, ואדם נוסף בשם נואם כהן, איש עסקים אוקראיני-ישראלי שחי בדובאי, ועד לפני כמה שנים נקרא נחשון נחשונוב. נחשונוב היה מעורב בתביעה נגד בורסת היהלומים בישראל לפני כמה שנים. הדומיין של האתר של נואם יושב באוקראינה, ובאופן מעניין - במיקום זהה לדומיין של האתר של שייח' חמד בן ח'ליפה אל-נהיאן.

כשפ' שומע את הפרט הזה, העיניים שלו נפתחות תוך שהוא יונק מהנרגילה שלו. "תגיד, אתה היית עושה עסקים עם שני אנשים שהחליפו את השם שלהם בשנים האחרונות? גם אני לא. האם זה עושה את העובדה שהוא הבעלים של בית"ר פחות היסטורית? גם לא", הוא סיכם את השיחה כשהעשן מהנרגילה שלו, כאילו מתכתב עם הערפל שנחת על הדיל הגדול שנחתם רק יום קודם לכן.

טיפוס מפוקפק. דיוקנו של איש העסקים סולימאן אל-פהים על שטר מזויף של אוהדי מנצ'סטר סיטי(צילום: GettyImages, Shaun Botterill)

הסיפור של מכירת בית"ר ירושלים הוא סיפור מורכב, סבוך, בו נכון לעכשיו, ישנם חלקים גדולים שעדיין לוטים בערפל.

כדבר ראשון, צריך לזכור שהדרך שבה התקשורת, העסקים, וקשרי השלטון והאליטה שם מתנהלים הם שונים לחלוטין ממה שאנחנו מכירים מישראל, ואפילו מאירופה. זה קצב אחר, זה חוקים אחרים, חלק משמעותי ומשפיע מהם גם לא כתובים באינטרנט.

חצי מבית"ר ירושלים נמצא בידי אדם אמראתי, שייתכן ופועל עצמאית, כאשר עין מפקחת נעלמה של השלטונות מנטרת את צעדיו לראות שכלום לא נשבר, או לחלופין אדם שהוא מופעל על ידי גורמים בשלטון באבו דאבי, בשלט רחוק ודרך מתווכים עוקפים. לגבי נוכחותו באינטרנט, ניכר שהדברים נעשו לאחרונה, ולא בצורה מקצועית.

מי הוא באמת? עדיין לא לגמרי ברור. אבל דבר אחד בטוח, וכלל המקורות לכתבה זו, כ-20 במספר, הסכימו עליו - אין סיכוי שהאיש היה פועל ככה באיחוד האמירויות, בעסקה בעלת רגישות והד עולמיים, אלא אם כן יש לו אישור לעשות זאת, ומגבוה.

השאלות שנותרו פתוחות לגבי חמד בן ח'ליפה הן מה היתה הסיבה האמיתית להחלפת השם שלו? האם באמת קיבל את התפקיד הזה ממשפחת המלוכה, או שהוא יזם את הרעיון בעצמו, והם נתנו לו אישור לנסות ולבדוק איך זה הולך? או שההתעלמות התקשורתית המוחלטת מרמזת על התנערות של איחוד האמירויות מהאיש שקורא לעצמו חמד בן ח'ליפה אל-נהיאן, כבר בשלב כזה של העסקה?

מבחינת בית"ר הסיפור הזה הוא נחלת העבר. החתימה קרתה, ההיסטוריה מורגשת בישראל, ואם אכן דברים יעבדו לפי התכנית, בקרוב מוחמד בן חמד בן ח'ליפה, הבן של חמד, יצטרך להגיע לירושלים ולהתחיל לעבוד. שם יהיה מפגש אמיתי שלו עם הישראלים, הישראליות, וכבר יהיה הרבה יותר קשה לשמור את כל הקלפים קרוב לחזה לגביו ולגבי אביו.

חלקים גדולים עדיין לוטים בערפל(צילום: אתר רשמי, אתר רשמי בית"ר ירושלים)

יש עוד הרבה שאלות פתוחות שלא נחשפו בשבוע הזה בדובאי, ונקווה שעם הזמן יובהרו. איך בבית"ר ישתמשו בכסף הזה? האם יבנו שם באמת פרויקט עם אנשי מקצוע ראויים? האם זה יחזיק מעבר למספר חודשים? והאם התהליך המדהים שהקהל של בית"ר עבר וההתחזקות של אותו 'רוב דומם', עם המסר הברור שהם מוכנים לכל שינוי שישפר את הקבוצה, יישאר. כרגע, זה נראה כאחד הדברים הכי אמיתיים בכל הסאגה הזו. ואם כך הדבר, הרי שההישג הגדול של ההסכם הזה, כבר הושג.

מצד אחד, הימים האלה והעסקה הזו הם מפגש בו מתוודעים האמראתים לעם ישראל - מהמטוס, על כל נוסעיו, מהמשלחות של ההייטק והתקשורת והם מקבלים 'בבום' את כל האימפקט של הסכם השלום הזה, ומצד שני, דרך הסיפור של בית"ר, הישראלים נחשפים לראשונה באמת לאמראתים, לאיך התקשורת עובדת כשיש סיפור שלא בטוח שרוצים שיסופר, לדרכי פעולה של משפחת המלוכה מאבו דאבי כשיש תפוח אדמה די רותח כמו חמד בן ח'ליפה, או עאדל אל-עתיבי, בחורף נעים של 24 מעלות באמצע המפרץ.

"בסוף האמת תצא לאור, אם יש כאן משהו 'פישי', אי אפשר יהיה לשמור את זה בפנים הרבה זמן", ניסה פ. לסגור את הנושא על כוס קפה. "השאלה אם זה יעניין מישהו עדיין כשלבית"ר יהיו שחקנים ערבים בהרכב במוקדמות ליגת האלופות?"

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully