בעולם נורמלי, נבחרת ישראל בכדורסל הייתה מארחת ביום שישי הקרוב בתל אביב את ספרד, ורגע לפני פתיחת המשחק היה מתקיים טקס פרישה לכבודו של ליאור אליהו, כש-3,400 צופים היו מריעים לו.
אלא שהעולם בשנת 2020 הוא הכול חוץ מנורמלי. במקום לשחק בבית לעיני קהל, הנבחרת יצאה היום (שני) לבועה נטולת צופים בוולנסיה, ואליהו - שהודיע על החלטתו לתלות את הנעליים לפני שלושה חודשים - לא הצליח אפילו לכנס מסיבת עיתונאים כדי להיפרד מהמגרש בצורה מסודרת.
אז עד שהסגרים והמגבלות יוסרו, אליהו סיכם את הקריירה בריאיון פרישה בלעדי לוואלה! ספורט והשיב לשאלון "הכי ליאור אליהו".
הרגע הכי מרגש.
"האליפות הראשונה עם הפועל ירושלים ב-2015. עד אותה עונה, הייתה לקבוצה תקרת זכוכית מאוד ברורה. כשהגענו לגמר נגד הפועל אילת במשחק כפול, וניצחנו בחוץ ב-15 הפרש, היה הרבה לחץ לפני הגומלין. הרגע שהכי נגע בי היה בתחילת הרבע השלישי. אפיק ניסים קלע שלשה לאילת, הבריח אותה ל-11, וכמעט כל היתרון שלנו נמחק. בארנה שרר שקט מוחלט, אבל דווקא מהנקודה הזאת התרוממנו בצורה מטורפת. זו הייתה נקודה עוצמתית".
הניצחון הכי מתוק.
"העלייה עם נבחרת ישראל לאליפות אירופה ב-2009. עברנו הרבה קשיים בדרך להשגת הכרטיס, והכול התנקז לערב האחרון. הגענו אליו כמעט בלי סיכוי, ואיכשהו עשינו את הבלתי ייאמן. הבסנו את צ'כיה 61:98 ביד אליהו, ורצנו מהר לעמדת השידור, כי זה לא היה עוזר לנו אם צרפת הייתה מנצחת את טורקיה. כששמענו בזמן אמת שהטורקים ניצחו בשתי נקודות הפרש, הייתה התפרצות רגשות אדירה בהיכל".
ההישג הכי מרשים.
"הזכייה עם באסקוניה באליפות ספרד ב-2010. אף אחד לא נתן לנו סיכוי. לא בסדרת חצי הגמר מול ריאל מדריד, שהגיעה לחמישה משחקים וצחקנו במהלכה עם היריבים שלנו שאנחנו רבים יותר מדי בשביל הזכות להפסיד לברצלונה בגמר; ולא בגמר מול בארסה, שזכתה באותה עונה ביורוליג, אבל ניצחנו אותה 0:3 בלי יתרון ביתיות. זאת הפעם היחידה שבאמת הרגשתי שאני ממש לוקח אליפות, כי הגמר היה בסדרה, ולא בפיינל פור שאתה בא ועוקץ. חבל שלא חוויתי יותר סדרות כאלה לאורך הקריירה".
ההפסד הכי כואב.
"שנה אחרי האליפות ההיסטורית עם ירושלים, הגענו שוב לגמר, בבית, נגד מכבי ראשון לציון, שבכלל סיימה במקום השישי. כבר היינו בטוחים שזה בידיים שלנו, והפסדנו".
הפספוס הכי גדול.
"אני לא רוצה להגיד NBA כי זה נושא מאוד מורכב, שאני לא אוהב לדבר עליו... אלך על משהו אחר: הגעתי פעמיים לגמר היורוליג ולא זכיתי בגביע".
ההחלטה הכי נכונה.
"לחזור למכבי תל אביב אחרי עונה אחת בוויטוריה. אנשים לא הבינו מה אני עושה, וגם ויתרתי על הרבה כסף. למרות ההישג הגדול, עם הזכייה באליפות, הייתי בנקודה לא בריאה והייתי חייב לעזוב".
ההחלטה הכי שגויה.
"לא מתחרט על כלום".
החבר לקבוצה הכי מצחיק.
"גיא פניני".
השחקן ששמר עליי הכי טוב.
"אנדריי קירילנקו. אומרים שלכל אורך כל הקריירה הוא אפילו לא נכנס לחדר כושר. כשהוא חתם ביוטה ג'אז שאלו אותו למה, אז הוא נישק את זרוע ימין, נישק את זרוע שמאל, וענה: '40 מיליון דולר'".
השחקן שהכי התקשיתי לעצור.
"מתיאש סמודיש. הוא תמיד היה מכאיב לי, ומכל משחק נגדו הייתי יוצא עם איזושהי פציעה".
הטראש טוק הכי מצחיק שאמרו לי.
"מעולם לא הייתי חובב טראש טוק. תמיד כשהיו מנסים להדליק אותי, היו מבינים שאני לא בעניין ויורדים מזה מהר מאוד".
הבקשה הכי מוזרה שקיבלתי מאוהד.
"עמדתי בתחנת דלק, ופתאום רץ אליי מישהו ואמר לי 'יש לבן שלי יומולדת, בוא אליי עכשיו הביתה, נפתיע אותו'. לא זוכר אם הלכתי איתו".
המאמן שהכי השפיע עליי.
"נבן ספאחיה".
המאמן שהכי הקשה עליי.
"דושקו איבנוביץ'".
העצה הכי טובה שקיבלתי.
"קיבלתי הרבה, אבל הייתה אחת שזכרתי היטב. דריק שארפ נהג לומר: 'אל תדאג לדברים שלא בשליטתך'. זה עזר לי מאוד לאורך הקריירה".
הביקורת שהכי הרגיזה אותי.
"פעם היה משחק נבחרת, והמאמן ביקש שנעשה ניסיון לטראפ בפינה. עשינו את זה, אבל השחקן שאחריי לא המשיך את הרוטציה, וחטפנו סל. אחר כך, בחדשות הספורט אמרו 'לא ברור למה ליאור עזב את השחקן שלו'. אתה מבין? וזה דווקא בפעם שאני היחיד שהקשבתי להוראות".
הקהל שהכי אהב אותי.
"גם אוהדי מכבי וגם אוהדי ירושלים נתנו לי להרגיש כמו בבית. אוהדים מאוד טובים, שמייצגים דברים חיוביים".
הנסיעה לחו"ל שאני הכי זוכר.
"יורופליג 2005, גליל עליון בקאזאן. בחוץ מינוס 36 מעלות, על המגרש מינוס 50 הפרש (109:59)".
האולם שהכי אהבתי לשחק בו.
"בארץ - אולם הפחים. באירופה - פיוניר בבלגרד".
האולם שהכי שנאתי.
"רוממה בחיפה, והאולם הישן של צסק"א מוסקבה. קשה מאוד לשחק בו".
היריב שהכי רציתי לשחק איתו (ולא יצא לי).
"שאראס. אין לי בעיה עם הצעקות שלו, רק שימסור לי כמו שהוא יודע".
המאמן שהכי רציתי לשחק אצלו (ולא יצא לי).
"פפ גווארדיולה".
הזיכרון הכי ראשוני מהמגרש ומהכדור.
"קטסל. אני חודר מימין בבית"ר רמת גן, במגרש פני הגבעה, קרש סל במומנטום".