ביום שני האחרון הגיע ג'ק גריליש, שמח ומאושר, למתחם סנט ג'ורג'ס פארק. זמן רב חיכה לרגע שבו ייכנס בשערי בית הנבחרות כחבר סגל אנגליה הבוגרת. אבל אז נתקל במחסום נוסף. הקשר יצא מהמונית כשהוא לבוש בבגדי האימון של אסטון וילה, והשומר בכניסה לא זיהה אותו. "אתה מהנבחרת עד גיל 21?", נשאל גריליש שיחגוג בשבוע הבא יום הולדת 25. "לא, אני לא חושב", ענה בחיוך.
כחמש שנים חלפו מאז גריליש בחר באנגליה בה נולד על פני אירלנד, המדינה של הסבים שלו והנבחרת אותה ייצג בגילאים הצעירים. אז אם הוא חיכה חמש שנים ואכל כל כך הרבה מרורים בדרך, כולל דחייה מפתיעה בזימון הראשוני הפעם - מה הן עוד כמה שניות של המתנה בשער?
גריליש, יליד בירמינגהאם, משתייך למועדון אסטון וילה מאז גיל 6. הוא שימש כמביא כדורים, תמיד היה אוהד מושבע של הקבוצה ובמאי 2014, אחרי תקופת השאלה בנוטס קאונטי, גם זכה לערוך הופעת בכורה בפרמיירליג. הקשר הצנום נחשב אז לכישרון הכי גדול במועדון, וההנהלה מיהרה להחתים אותו על חוזה לארבע שנים כדי שלא יברח לה בקיץ.
אלא שקיץ 2015 הביא צרה אחרת. באנגליה התפרסמו תמונות של גריליש מחופשה בטנריף (שהייתה שנה קודם לכן) ובהן השחקן נראה מעולף על הכביש אחרי בילוי במועדון לילה, כשלצדו כמה חפיסות סיגריות. גריליש ננזף על ידי ראשי אסטון וילה והמאמן טים שרווד כעס והחליט להצמיד לו את ג'ו קול כחונך, אבל גם אצל המאמן הבא רמי גארד תועד הקשר בבילוי אחרי תבוסה 4:0 לאברטון והורד לקבוצת המילואים. "הוא לא מתנהג כמו מקצוען, וזו בעיה", אמר אז המאמן הצרפתי.
אסטון וילה סיימה את 2015/16 בצורה מבזה, עם ירידת ליגה מהמקום האחרון, כשגריליש כבש שער אחד ב-16 משחקים שכולם הסתיימו בהפסדים. הנתון הזה הכניס אותו להיסטוריה, כששבר את השיא של שון ת'ורנטון מסנדרלנד (11 משחקים ו-11 הפסדים ב-2002/03) עם העונה האישית הגרועה בתולדות הפרמיירליג. במקביל לכישלון המקצועי, גם יצר ההרס העצמי עבד שעות נוספות, עם עוד תקריות מחוץ למגרש וגם דריכה מכוערת על קונור קודי מוולבס שעלתה בהרחקה משלושה משחקים.
נראה היה שגריליש הולך בדרכם של כישרונות סוררים אחרים, בדרך להיות הכוכב החדש של הצהובונים ומדורי הפלילים. אבל אסטון וילה לא ויתרה עליו, והוא לא ויתר על הקריירה.
אחרי שנתיים בינוניות בליגת המשנה, הגיע רגע המפנה. במרץ 2019, בדקה ה-10 של הדרבי מול בירמינגהאם, אוהד של היריבה העירונית פרץ למגרש וחבט בקפטן הצעיר של אסטון וילה. המשחק חודש למרות הכול, גריליש המשיך לשחק ובדקה ה-67 גם כבש את שער הניצחון הנהדר. "גריליש בחור בוגר, והוא התמודד עם המצב היטב", החמיא בסיום המאמן דין סמית'. "הייתה רק דרך אחת להגיב למה שקרה - עם שער ניצחון כזה. אני גאה בו".
אירועי הדרבי והתגובה המושלמת של גריליש נתנו לאסטון וילה רוח גבית אדירה. אחת ממייסדות הליגה הבכירה דהרה ל-10 ניצחונות רצופים, השיגה את הכרטיס לפלייאוף ובסופו של דבר חזרה לפרמיירליג אחרי שלוש שנים, כשחלפה על פני ווסט ברומיץ' ודרבי קאונטי.
מבחינת גריליש, הוא חזר למרכז הבמה כאדם אחר. כבר לא ילד סורר, אלא קפטן של מועדון פאר. הוא התחזק פיזית, התבגר מנטלית והשאיר את אסטון וילה בפרמיירליג כמעט במו רגליו. הקשר הוביל את וילה בקטגוריות החשובות עם שיא קריירה של שמונה שערים ושישה בישולים, נבחר תשע פעמים לאיש המשחק והיה האנגלי שיצר הכי הרבה מצבים בליגה. את כל זה הוא עשה מעמדות שונות בקישור ובהתקפה (בלט בעיקר בכנף שמאל) ובקבוצה מאותגרת התקפית, בלשון המעטה.
גריליש גם היה השחקן עליו נעברו הכי הרבה עבירות בתולדות הפרמיירליג, כשאת השיא קבע שמונה מחזורים לפני סיום העונה. חלק מהעבירות הללו גם הניבו שערים לאסטון וילה, שכבשה 15 פעמים ממצבים נייחים. הטכניקה והתחכום שלו עשו את ההבדל עבור קבוצה די חלשה, והשער שלו ב-1:1 מול ווסטהאם במחזור הסיום הבטיח עוד עונה בליגה הבכירה. גם האוהדים וגם השחקנים בחרו בו לשחקן העונה של וילה, ולכולם ברור שהוא יכול וצריך לשחק בקבוצה טובה יותר. האם בשלה העת להמשיך הלאה?
דווקא לזימון המיוחל (והמאוחר) לנבחרת יכולה להיות השפעה מכרעת על עתידו.
ב-2015, אחרי שתפס מקום בהרכב אסטון וילה, מרטין אוניל ורוי קין ניסו לשכנע את גריליש לבחור בנבחרת אירלנד. הוא לבש את המדים הירוקים בגילאי הנוער והנערים, ושיחק גם שש פעמים במדי הנבחרת הצעירה, אבל אוניל הבין מיד שלא תהיה המשכיות גם בנבחרת הבוגרת. "ג'ק הוא אנגלי", הסביר מאמן אירלנד דאז. "הוא אמנם נהנה לייצג את הנבחרות שלנו בגילאים הצעירים, אבל כשדיברנו איתו הבנו שמבחינתו הוא קודם כל אנגלי. הוא נולד וגדל בבירמינגהאם, גם אביו משם. אולי זה היה אחרת אם היה נולד באירלנד. זה מאכזב, אבל מבחינתו אנגליה זו מקפצה ובמה גדולה יותר".
לו היה בוחר באירלנד בזמנו, גריליש היה מקבל זימון ליורו 2016 וסביר להניח שהיה היום עם 30 הופעות בינלאומיות. אבל החלום היה ללבוש את מדי נבחרת שלושת האריות. "רוי הודג'סון דיבר איתי אז כשבחרתי באנגליה על פני אירלנד והיה קרוב לזמן אותי, אבל בדיוק היו משחקים מול אירלנד וסקוטלנד ונשארתי בעמדת המתנה", הזכיר השבוע גריליש, שראה בזמן הזה צעירים בני 18-19 תופסים מקום של קבע בנבחרת. "זה היה מתסכל מבחינתי".
התסכול נמשך גם אצל גארת' סאות'גייט. ב-2019 אמר המאמן שגריליש לא יזומן לסגל כל עוד הוא בליגה השנייה, והנה בשבוע שעבר זימן לפניו את קלווין פיליפס מלידס יונייטד - שחקן שעוד לא שיחק דקה אחת בפרמיירליג. "גריליש מתחרה מבחינתי עם מייסון גרינווד, מרכוס רשפורד, ג'יידון סאנצ'ו וראחים סטרלינג", הסביר סאות'גייט את הבחירות שלו וטען כי הוא רואה בגריליש שחקן כנף בלבד. "אני יודע שבווילה הוא שיחק לא מעט כמספר 8, אבל מבחינתי הוא לא כזה. הוא יכול לשמש גם כ-10, אבל אנחנו לא משחקים עם מספר 10. הוא כישרון, אין ספק בכלל, אבל אני חושב שלאור ההופעות של גרינווד - השערים, היכולת והבגרות שלו - לא יכולתי לוותר עליו".
השארתו של גריליש מחוץ לסגל הראשוני התקבלה בחוסר הבנה ועוררה מיני-סערה בכדורגל האנגלי, אם כי אחת הסברות הייתה שמדובר במסר מצד סאות'גייט הממליץ לגריליש לצאת מווילה בהקדם ולמצוא קבוצת צמרת. מנצ'סטר יונייטד רצתה אותו כבר בינואר, אבל מאז לא הייתה בטוחה שהיא צריכה לשלם 50 מיליון ליש"ט על שחקן שמקומו לא מובטח בהרכב ואין לו עמדה אחת מובהקת, ובינתיים רכשה את דוני ואן דה בייק ההולנדי. טוטנהאם הגישה הצעה כשווילה עוד הייתה בליגת המשנה והוזכרה כמועמדת גם לאחרונה, אבל קבוצות זהירות יותר עם הכסף במשבר הקורונה וכך גריליש עדיין במועדון בו גדל.
"הייתי במצב כזה כשהייתי צעיר באברטון והקבוצה לא הייתה ברמה שלי", הסביר שיאן השערים ויין רוני. "אני חושב שזה העניין עם ג'ק - הקבוצה קטנה למידותיו כרגע. ובכל זאת, אין לי הסבר לכך שהוא לא בסגל. הייתה לו עונה יוצאת מן הכלל והוא חייב להיות בפנים, גם אם רק כדי להתאמן עם הסגל או להיכנס ל-10 דקות כדי לבחון את האופי שלו. אני בהלם שהוא לא זומן".
אלא שאז רשפורד נגרע מהסגל וגריליש קיבל את הקריאה. סאות'גייט לא פתח לו את הדלת, רק את החלון, אבל מה זה משנה? הוא בפנים. "הדבר הכי קשה זה לקבל את הזימון הראשון", אמר גריליש לאחר מכן. "עכשיו אני צריך לעשות מספיק כדי להישאר. כשאתה מסתכל על הסגל, נמצאים בו לא רק שחקנים מהטובים באנגליה אלא מהטובים בעולם. שיחקתי נגדם בליגה, ולא בהצלחה יתרה. אני לא יכול לחכות לשתף פעולה עם הארי קיין, ראחים סטרלינג וטרנט אלכסנדר-ארנולד, במקום לנסות לעצור אותם. ברור שתכננתי שזה יקרה לפני כן, אבל עכשיו אני רק רוצה להראות מה אני יכול לתרום. זה האתגר הכי גדול בקריירה שלי".