ייתכן שגם אתם הייתם בסיטואציה הזאת. שכרתם את שירותיו של בעל מקצוע, לא הייתם מרוצים והחלטתם להיפרד ממנו, אלא שההסכם המוקדם ביניכם לא ממש כלל תחנות יציאה. האם משמעות הדבר היא שהפסדתם את כל הסכום שהשקעתם ו/או שעליו התחייבתם? המקרה הבא מראה כי לצד ההתחייבות יש מקום להיגיון - גם אם האדם שעמו אתם מתעמתים הוא עו"ד.
הסיפור מתחיל ב-2003, אז נישאה אישה לגבר גרוש. בתקופת נישואיהם נולדו להם שלושה ילדים. לפני הנישואין, בני הזוג חתמו על הסכם ממון היוצר הפרדת רכוש מוחלטת, ומעניק לבעל זכויות בלבדיות ברכוש שנצבר טרם הנישואין וברכוש שיצטבר במהלכם. לאחר כ-13 שנים הנישואין עלו על שרטון והבעל ביקש להתגרש תוך מימוש הסכם הממון. במקביל, האישה טיפלה באותה תקופה בעיזבון של סבא שלה, ובנסיבות אלה הכירה עורכת דין, סיכמה עמה שתייצג אותה בתביעת הגירושין וכי שכר הטרחה ישולם מכספי ירושת הסב המנוח.
עורכת הדין החתימה את האישה על הסכם שכר טרחה לפיו היא תשלם 175 אלף שקל וכן 10 אחוזים משווי הנכסים שתקבל מבעלה בצירוף מע"מ, למעט נכס אחד. בנוסף, נכתב כי עורכת הדין תקבל כל סכום שייפסק לזכותה כהוצאות או שכר טרחה על ידי בית המשפט. עוד נקבע כי גם אם מגיעים להסכם פשרה וגם אם היא מפסיקה את הייצוג בתיק מכל סיבה שהיא, מתחייבת הלקוחה לשלם כל תשלום על פי הסכם זה.
עורכת הדין החלה לייצג את האישה, אך כעבור שלושה חודשים חתמו בני הזוג על הסכם לשלום בית והיא פוטרה. היא עדיין גבתה את כל כספי הירושה של הלקוחה מעזבונו של הסב בסך 155,250 שקל ודרשה את היתרה על פי ההסכם - כ-20 אלף שקלים נוספים ותוספת של 10 אחוזים משווי הנכסים שהאישה קיבלה במסגרת הסכם שלום הבית. האישה תבעה להשיב לה את רוב שכר הטרחה ואף לשלם לה פיצוי על עוגמת נפש, בעוד עורכת הדין הגישה תביעה נגדית, בה דרשה לשלם לה 150 אלף שקלים נוספים.
עורכת הדין טענה, בין היתר, כי האישה קיבלה בזכותה רכוש רב מהבעל בעקבות הצעדים המשפטיים שנקטה נגדו, וכי שכר הטרחה נקבע בהתחשב במוניטין שלה ובמורכבותו של התיק. לטענתה, הלקוחה נקטה כלפיה מרמה והונאה, מתוך כוונה להתחמק מתשלום שכר הטרחה המוסכם, ולכן דרשה בתביעה שכנגד לקבל פיצוי בסך 150 אלף שקל, המהווים פחות מ-10 אחוזים משווי הנכסים שהתקבלו מהבעל.
השופטת יפעת אונגר ביטון קיבלה חלק גדול מטענות בא כוחה של האשה, עו"ד יואב בנטל, העוסק אף הוא בדיני משפחה. מצד אחד, היא קבעה כי האישה ידעה על מה היא חותמת, אך קיבלה את טענת עו"ד בנטל כי סעיף בהסכם שכר טרחה, לפיו על הלקוחה תשלם אותו במלואו גם אם השירות מופסק בכל שלב שהוא ומכל סיבה שהיא, עשוי להוביל להתעשרות שלא כדין של נותן השירות.
לגישת השופטת, אין מקום להתניה על פיה לקוח לא יוכל להשתחרר מהסכם עם בא-כוחו. זאת, כדי למנוע מצבים בהם לקוח שאיבד את אמונו בעורך הדין ייאלץ להמשיך ולקבל את שירותיו, מהחשש שמא יידרש לשאת במלוא שכר הטרחה אם יפטרו מהמשך הייצוג.
השופטת אונגר נימקה זאת בכך שלא יעלה על הדעת שבהסכם מתעלמים ממועדים, מעילות אפשריות ומנסיבות אחרות להפסקת הייצוג, לרבות כאלה שבהן מתבטל הצורך בקבלת השירות, ובאופן אבסורדי הוא חל גם אם הפסקת הייצוג נעשית ביוזמת עורכת הדין. לפי השופטת, מדובר בסעיפים פסולים על פי סעיף 30 לחוק החוזים. עוד קבעה השופטת כי הייצוג נמשך רק שלושה חודשים, ובמסגרתו הוגשו על ידי עורכת הדין מספר בקשות לסעדים זמניים וכתב הגנה לבית הדין הרבני. יחד עם זאת, היא לא הגישה את התביעות לבית המשפט ולבית הדין, לא נדרשה לפגישות מחוץ למשרד, לא הופיעה לדיונים בבית המשפט ולא נאלצה להגיש תצהירי עדות ראשית או סיכומים. עורכת הדין לא הוכיחה את מספר שעות העבודה שהושקעו בייצוג הלקוחה, לא הציגה יומן פגישות, פגשה את האישה חמש פעמים לכל היותר מיום חתימת הסכם שכר הטרחה והשקיעה עוד 100 שעות לפי תעריף של 500 שקל לשעה.
בשורה התחתונה, השופטת הותירה בידי עורכת הדין סכום של 58,500 שקל כולל מע"מ, דחתה את התביעה הנגדית שהגישה וגם את טענת עוגמת נפש שהגישה הלקוחה, ופסקה כי על עורכת הדין להחזיר ללקוחה סך של 89,730 אלף שקל, בתוספת הוצאות משפט בסך 25 אלף שקל.
.