במרץ 2015, כאשר זינדין זידאן עוד אימן את קבוצת המילואים של ריאל מדריד, הוא הגיע יחד עם חבריו הצרפתים לקורס המאמנים של אופ"א, קלוד מאקללה, וילי סניול וברנאר דיומד, להשתלמות בת יומיים אצל פפ גווארדיולה בבאיירן מינכן. המאמן הקטלאני נתן לזיזו את הדחיפה הנחוצה ואת מילות ההשראה ששכנעו אותו להתמיד ולראות בתפקיד המאמן את העתיד המקצועי שלו.
"התמזל מזלי לצאת וללמוד ממנו", אמר מאמן ריאל לפני המשחק הראשון מול מנצ'סטר סיטי בשמינית גמר ליגת האלופות. "פפ דיבר איתנו בפתיחות והסביר לנו הרבה דברים. באופן אישי, הוא נתן לי עצות מועילות ודיברנו המון. מבחינתי הוא המאמן הטוב בעולם. הוא הוכיח את זה בברצלונה, אחר כך במינכן ועכשיו במנצ'סטר".
עימות הקווים הראשון בין שני החברים הסתיים בניצחון 1:2 של גווארדיולה, שכעת רוצה לנצל את המקדמה הזו כדי להפוך לראשון שמדיח את זידאן במפגש נוקאאוט ולהתקדם עוד שלב במפעל בו לא זכה מאז עזב את ברצלונה. יריבו הצרפתי, מנגד, בונה על עוד מהפך בטורניר בו ידע רק הצלחות כמאמן. ומהפך כזה, מול מי שהוא בעצמו הגדיר "המאמן הטוב בעולם", אולי יעניק לזידאן את ההכרה לה הוא ראוי.
נתחיל מהסוף. הרבה השתנה מאז הניצחון של מנצ'סטר סיטי בברנבאו. ריאל ביצעה מהפך בלה ליגה אחרי הקורונה וזכתה באליפות על חשבון ברצלונה בזכות ההגנה הכי טובה בחמש הליגות הבכירות (25 ספיגות בלבד ב-38 משחקים). הסיטיזנס, לעומת זאת, סיימו הרחק מאחורי ליברפול למרות ההתקפה הקטלנית באירופה (102 שערים), אבל לפחות התנחמו בביטול עונש ההרחקה מליגת האלופות וגם בתואר אחד שהושג מיד לאחר המשחק הקודם מול ריאל (זכייה בגביע הליגה אחרי 1:2 בגמר מול אסטון וילה).
אז, בסוף פברואר, נראה היה שהסיפור גמור ומנצ'סטר סיטי תטייל בגומלין, במיוחד מול ריאל נטולת סרחיו ראמוס המורחק. עכשיו, בשלב שבין העונות וללא קהל באצטדיון במנצ'סטר, החשש של פפ גדול יותר. גם הוא יודע שאם יש קבוצה שיכולה להיחלץ מהמצב הזה, זו ריאל של זידאן.
כי זיזו לא הפסיד עדיין מפגש נוקאאוט במפעל (ההדחה בידי אייאקס בעונה שעברה הייתה עם סנטיאגו סולארי על הקווים) ולמעשה לא הייתה עונה שבה לא זכה בליגת האלופות מאז המעבר מהמגרש אל הספסל. העונה היחידה שלו כעוזר של קרלו אנצ'לוטי הסתיימה עם הדסימה המרגשת, ובקדנציה הראשונה כמאמן ראשי היו שלוש הנפות רצופות. והמאזן המושלם הזה מייצר כוח הרתעה.
אבל הוא עדיין לא מייצר כבוד. למרות הדומיננטיות בליגת האלופות (שיוחסה בעיקר לכריסטיאנו רונאלדו) והאליפות היעילה בעונה החולפת על חשבון בארסה וללא רונאלדו, זידאן עדיין לא מוזכר בנשימה אחת עם גווארדיולה, ז'וזה מוריניו ויורגן קלופ. לאלכס פרגוסון, למשל, היו שתי זכיות בליגת האלופות בחצי יובל כמאמן מנצ'סטר יונייטד. לזידאן כבר יש שלוש והוא רק בתחילת דרכו כמאמן. זה אומר זכייה אחת יותר מפפ שלא הניף את הגביע עם האוזניים הגדולות מאז 2011, אחת יותר ממוריניו שלא זכה כבר עשור ושתיים יותר מקלופ הלוהט שרק בעונה שעברה חגג לראשונה.
אז מה מונע מזידאן להיחשב לקונצנזוס כמאמן צמרת? קודם כל, הוא לא דברן גדול ולא יודע לשווק את ההצלחות שלו. בטח לא כמו השמות האחרים שהוזכרו. בנוסף, אין לו פילוסופיה יוצאת דופן. הוא לא המציא טיקי-טאקה, לא שכלל את הטוטאל פוטבול וגם לא גאון טקטי מהולל או מחנה אוטובוסים מיומן. הוא פרגמטיסט, בדומה לאנצ'לוטי איתו עבד. ומעל הכול, מלווה אותו הצל מימיו כשחקן.
זידאן הכדורגלן היה סופרסטאר. גאון כדורגל שידע להפנט את הכדור ואת הצופים, ובמקביל גם אסף תארים למכביר עם הקבוצות והוביל את נבחרת צרפת לזכייה היסטורית במונדיאל הביתי ולאחר מכן גם ביורו. זידאן המאמן כל הזמן מושווה אליו, וההשוואה הזו עושה לו עוול. כי אין סיכוי שהקבוצה שלו תענג כפי שהוא ידע בימיו על הדשא. "אם מוריניו או גווארדיולה היו זוכים בליגת האלופות שלוש שנים ברציפות, היינו קוראים להם גאונים", הזכיר החבר ג'אמל בלמאדי, שחקן עבר בעצמו וכיום מאמן נבחרת אלג'יריה. "זידאן הוא גאון, גם אם לא חולל מהפכה בכדורגל".
מי שדווקא הביע הערכה בלא מעט מקרים לעבודה של זידאן הוא גווארדיולה, שאהב אותו מאוד כשחקן וראה את הגב שלו בשני המפגשים כשחקנים. המקרה המפורסם היה ברבע גמר יורו 2000, כאשר זידאן כבש וצרפת ניצחה 1:2 את ספרד בדרך אל התואר, והמקרה השני היה במדי רומא שהובסה על ידי ריאל מדריד 3:0 בשלב הבתים של ליגת האלופות. גם לפפ הייתה קריירת משחק מפוארת בברצלונה, אבל היא אופסנה מאחורי ארון הגביעים שהתמלא מהר יותר בקדנציה כמאמן. זידאן עדיין מחכה.
וזאת אף על פי שהקצב שלו אפילו טוב יותר. גווארדיולה עזב את ברצלונה עם 14 תארים ב-247 משחקים, ואחרי השנים בבאיירן מינכן ומנצ'סטר סיטי הממוצע שלו ירד קצת ועומד על תואר כל 22 משחקים. זיזו יכול להתגאות בתואר כל 19 משחקים (11 ב-210) ויוכל לשפר את הממוצע אם ישמור על אחוזי ההצלחה הנדירים שלו בליגת האלופות.
"כשחקן הוא היה, וואו", התלהב גווארדיולה השבוע. "מה לא הייתי נותן כדי לשחק כמוהו. איתרע מזלי לפגוש את צרפת בהובלתו. עכשיו, אולי אנשים מתקשים להאמין לזה, כי הוא מריאל מדריד, אבל אני מאוד שמח שהדברים מסתדרים לו כמאמן. זה טוב לכדורגל שאנשים כמוהו מצליחים. אם הוא זכה שלוש פעמים בליגת האלופות והצליח לקחת פעמיים את האליפות מברצלונה בעשור שבו המועדון הזה שלט בליגה, זה רק מראה אילו איכויות יש לו".
אז לזידאן יש את הצל שלו מימיו כשחקן ולפפ את הקוף מימיו כמאמן ברצלונה. העונה הוא עדיין בלתי מנוצח בליגת האלופות עם חמישה ניצחונות ושתי תוצאות תיקו, אבל מאז התואר האירופי האחרון עם ברצלונה ב-2011, היו לו ארבעה חצאי גמר רצופים (שלושה מהם עם באיירן) וכמאמן סיטי הוא עדיין לא עבר את רבע הגמר.
במהלך השנים הללו, הטראומה הכי משמעותית של הקטלאני בן ה-49 הייתה מול ריאל, עם אותה תבוסה מפורסמת 4:0 במינכן אחרי הפסד 1:0 במדריד. "זו הייתה הטעות הכי גדולה בקריירה שלי", התייחס גווארדיולה לחצי הגמר מלפני שש שנים. כבר לאחר המשחק ב-2014 מיהר להודות: "אמרתי לשחקנים כבר במחצית שטעיתי. הכול עליי. נענשנו, וזה באשמתי. קיבלנו סטירה מצלצלת, נבכה על זה, נלך הביתה ונתגבר".
בליגת האלופות זה עדיין לא קרה. אולי בחסות הקורונה ב-2020?