"יום אחד החלטתי להתאבד. האקדח תמיד היה שם, אבל לא הטריגר. הייתי בודד וחסר כל. היו שלבים שגם לא היה לי מה לאכול. באותו יום, כנראה בחיפוש אחר תירוץ שיגרום לי ללחוץ על ההדק, בחרתי לפנות לדייגו מראדונה וקיבלתי החלטה: אם הוא לא יבוא, אשים קיץ לחיי. סיפרתי לו שאני בתקופה רעה, והוא דיבר איתי וביקש שלא אדאג. לא האמנתי שיגיע, אבל אחרי שעתיים הוא כבר היה אצלי. כשראיתי את הרכב שלו מתקרב, מיהרתי להסתיר את האקדח מרוב בושה. לא סיפרתי לו מה התכוונתי לעשות.
"היה לי רק כיסא אחד והצעתי לו לשבת, אבל דייגו סירב ואמר: 'אם אתה יושב על הרצפה אז גם אני אשב איתך'. סיפרתי לו שנולדה לי בת בטוקומן ולא זכיתי לראות אותה. הייתי צריך לאכול, להתחזק. הוא סייע לי כלכלית כדי שיתאפשר לי לנסוע אליה. אני אוהב אותו בכל לבי ונשמתי. אם דייגו לא היה מגיע, אולי לא הייתי חי".
הסיפור הזה שייך לפדרו מונסון, בלם נבחרת ארגנטינה שהורחק בגמר הגביע העולמי ב-8 ביולי 1990. הוא חשף אותו בריאיון טלוויזיוני - כשני עשורים לאחר הביקור מציל החיים של מראדונה ותקופה דומה לאחר שהיה אחד הספורטאים הראשונים בארגנטינה שהודה פומבית כי הוא מכור לסמים ואלכוהול.
באותו טורניר באיטליה כבר היה מונסון אחרי לא מעט התנסויות בסמים, אך לכרטיס האדום הראשון אי פעם שנשלף בגמר מונדיאל היה חלק משמעותי בנפילה הדרמטית שלו, וגם בגאולה.
30 שנה לגמר באולימפיקו: סיפורו של הגיבור הטרגי.
כאשר התבקש לבחור את הרגע הכי גדול בקריירה שלו - כמי שכבש במסגרת המונדיאל, שיחק בגמר ב-1990 וזכה לפני כן עם אינדפנדיינטה בגביע ליברטדורס ובגביע הבין-יבשתי - ציין מונסון דווקא את משחקו הראשון בבוגרים. "מבחינתי, הרגע הכי משמח עבור כל כדורגלן צריך להיות משחק הבכורה והרגע הכי קשה הוא רגע הפרישה", הסביר. "אני לא הייתי מוכן לפרישה, וקרסתי. הכדורגל היה הכול עבורי, ולא הבנתי שהוא רק חלק קטן מחיי".
כי הכדורגל היה קודם כל מפלט עבור "מונצ'ו". הוא גדל בשכונה קשה בגוז'ה, עיר הנמצאת בפרובינציית קוריינטס שבצפון-מזרח ארגנטינה, ונולד למשפחה עמוסת צרות. מסביב תמיד היו אלימות ושתייה, ושתיים מאחיותיו מתו ממחלה כשהיה בן 7. "אימא שלי אולצה להתחתן, וההורים היו מכים אחד את השנייה", סיפר בריאיון ל"אל גרפיקו" ב-2013. "היו מקרים שלקחתי אותה לבית החולים. תמיד היה שם דם. סבא שלי היה משחיז סכינים במקצועו, והיו לו קליינטים מהשכונה, אז ראיתי אנשים מתים כבר כילד. אתה מתחכך במוות מגיל צעיר וזה נראה כמו דבר שבשגרה. גם האלכוהול. בגיל 8 היו שולחים אותי לקנות משקאות חריפים ונותנים לי לשתות. אבא, דוד, סבא. כולם התייחסו לזה כאל בדיחה, לא הבינו את ההשלכות".
בגיל 10 כבר יצא לעבוד כדי לסייע למשפחה. פדרו מכר גלידות אחרי בית הספר, שימש כעוזר של האופה השכונתי ועבד בחנות למכירת טבק. אחר כך הצטרף לאביו שהיה פועל בניין. בעזרת הכישורים הללו ולאחר תקופה קצרה בבית ספר צבאי, החליט בגיל 15 לעבוד בשיפוצים בבואנוס איירס ועל הדרך גם ניסה להתקבל לקבוצות. באול בויס והורקאן לא היו מוכנים לממן את שהותו, בניגוד לרוסאריו סנטרל שנתנה לו קורת גג יחד עם שחקנים נוספים ובה נשאר עד 1979. לאחר מכן חזר לבואנוס איירס, עבד כמנקה חלונות ונבחן באינדפנדיינטה, שגם פתחה עבורו את הדלת.
בשנים הראשונות מיעט לשחק ותרומתו לזכיות בתארים ב-1984 הייתה שולית למדי, כשבעונה לאחר מכן הושאל לאוניון סנטה פה. השינוי הגיע ב-1987, בעזרת המאמן החדש חורחה סולארי, ושנה לאחר מכן הפך מונסון גם לשחקן נבחרת ארגנטינה אצל קרלוס בילארדו ולשותף בכיר באליפות של אינדפנדיינטה ב-1988/89. במשחקים בהם ריצה עונש הרחקה, וזה קרה לא מעט, בחר מונצ'ו להתייצב ביציע העמידה של הבארה בראבס (האולטראס) כעוד אוהד מושבע. דמות קאלט של ממש.
הקשיחות של מונסון הייתה לעתים ברוטאלית. הוא התגאה בכך שיש לו יותר כרטיסים אדומים משערים, וחבריו השוו אותו למתאגרף הארגנטינאי קרלוס מונסון ("באמת נראיתי יותר כמו מתאגרף מאשר כדורגלן", הודה). דוגמא לכך סיפק כבר בהופעת הבכורה שלו במדי נבחרת ארגנטינה, במה שהוגדר כמשחק ידידות מול מערב גרמניה במסגרת טורניר ארבע האומות בברלין באפריל 1988. "יורגן קלינסמן היה אז בחוד של נבחרת גרמניה, ובאחד המקרים החלקתי והוא קפץ מעליי", סיפר מונסון. "לא הייתה לי ברירה אז תפסתי אותו בביצים כדי שייפול. התפתחה מהומה, היו דחיפות. הגרמנים רצו להרוג אותי". אדום, אגב, לא נשלף.
27 חודשים אחר כך, הם נפגשו שוב. הפעם בגמר הגביע העולמי. התוצאה הסופית הייתה זהה, אבל את המשחק הזה - האחרון שלו במדים הלאומיים - מונסון לא זכה לסיים.
ארגנטינה מודל 1990 שמרה על רוב הסגל שזכה במונדיאל במקסיקו, ומונסון צורף כאחד המחליפים בחוליה האחורית. הוא לא תוכנן להיות שחקן הרכב, אבל בעקבות ההפסד הסנסציוני 1:0 לקמרון במשחק הפתיחה, בילארדו ניער את הנבחרת עם חמישה שינויים והציב את מונצ'ו כשמאלי מבין שלושת הבלמים בניצחון על ברית המועצות. במשחק השלישי בשלב הבתים נגח מונסון לרשת רומניה ב-1:1 שהעלה את ארגנטינה לשמינית הגמר, כשאת שערו היחיד במדי האלביסלסטה בישל כמובן מראדונה. במפגש הטעון עם ברזיל ספג כרטיס צהוב שני בטורניר וכך החמיץ את רבע הגמר, ובחצי הגמר נגד המארחת איטליה נותר על הספסל. גם בגמר ישב בצד, אבל אוסקר רוג'רי נפצע וסידר לו מחצית שלמה כמחליף בגמר הגביע העולמי.
למונסון הספיקו 20 דקות. בדקה ה-65 הוא גלש בצורה פראית לעבר קלינסמן, הרים את רגל ימין וראה את החלוץ הגרמני קופץ בתיאטרליות וזועק באוויר. צלילה או עבירה גסה? השופט המקסיקני אדגרדו קודסאל בחר באפשרות השנייה ושלף את הכרטיס האדום הראשון אי פעם במעמד הגמר. "אם הייתי באמת פוגע בקלינסמן, תאמינו לי שהוא היה נשאר פצוע", חזר מונסון ב-2013 לפעולה האחרונה והכי זכורה שלו כשחקן נבחרת. "ניסיתי להגיע לכדור ונגעתי בקלינסמן, אבל הוא זרק את עצמו".
ב-10 שחקנים נכנעה ארגנטינה לפנדל (שגם לגביו היה ספק) של אנדראס ברמה בדקה ה-85, ולאחר מכן גם גוסטבו דסוטי הורחק והגרמנים חגגו עם הגביע. המצלמות התמקדו במראדונה, שב-1986 הוביל נבחרת בינונית לזכייה ואחרי ארבע שנים הציב נבחרת רעה (שני ניצחונות וחמישה שערים בלבד בטורניר, בעיטה אחת לשער בגמר) במרחק נגיעה מהגביע. הקפטן מירר בבכי והפנה אצבע מאשימה לכיוון השופט ("בכיתי על הדשא לא בגלל ההפסד, אלא בגלל חוסר הצדק") איתו המשיך להתכתש גם עשרות שנים אחרי.
טורניר הדמעות, כך כונה המונדיאל באיטליה, בעיקר בעקבות סצנת הסיום האמוציונלית של מראדונה. אבל השבר הגדול באמת היה של מונסון.
שחקני הנבחרת וגם בילארדו לא האשימו את מונסון, אבל חלק מהתקשורת וגם אוהדים רבים היו פחות סלחניים אחרי ההרחקה שאולי גזלה מארגנטינה גביע עולמי נוסף. הבלם, אז בן 28, זרק את מדליית הכסף מיד לאחר שקיבל אותה (איש אבטחה דאג להחזירה, אבל היא נגנבה מבית אחד מילדיו כמעט 30 שנה אחרי). הוא נקלע לתקופה קשה, שקע בדיכאון ונפל לסמים שמסתבר שתמיד היו שם. שנה אחרי המונדיאל גם נזרק מאינדפנדיינטה בגלל הבעיות הרבות והחל לנדוד: ברצלונה מאקוודור, חזרה לארגנטינה, אליאנסה לימה בפרו, עוד קפיצה לארגטינה ואז סנטיאגו וונדררס בצ'ילה, שם הספיק לרשום ארבע הופעות לפני שהושעה בגלל שימוש בקוקאין.
"ההתמכרות החלה עוד לפני האדום ההוא", סיפר בריאיון ב-2013. "זה התחיל מג'וינט לא מזיק והתגלגל משם. גרמתי נזק למשפחה ולחברים, הרסתי את הנישואים שלי ופגעתי בילדים. אחרי הפרישה גם התחלתי לשתות הרבה. לפעמים זה היה בשביל הכיף, אבל בדרך כלל רק כדי להשכיח את הסבל. הזמנים הכי קשים היו כשחשבתי לסיים את חיי. הייתי אומר לעצמי: מחר אני מתאבד, מחר אני מתאבד. תודה לאל שזה לא קרה. לאחר מכן בחרתי לבקש עזרה מהעם שלי, לא מאדם בודד. זו הייתה הפעם הראשונה שזעקתי לעזרה".
אחרי ההודאה הפומבית בדבר מחלתו, תהליך הגמילה וגם ההתקרבות לדת, מונסון קיבל סיוע מאנשי כדורגל. יו"ר ההתאחדות חוליו גרונדונה דאג לשילובו מחדש בחברה ובנו נתן לו ג'וב בארסנל סראנדי, שם אימן ילדים וביניהם גם פאפו גומס, היום קפטן אטאלנטה. ב-2004 סגר מונסון מעגל כמאמן זמני באינדפנדיינטה, אבל התעקשותו להציב בהרכב ילד בן 16 בשם סרחיו אגוארו גרמה לחילוקי דעות עם ההנהלה ולפרידה אחרי חודש בלבד.
קריירת האימון של מונסון לא התרוממה, כשבמקסיקו הורחק לחודשיים בגלל תקיפת שופט ובארגנטינה אימן רק בליגות הנמוכות. אבל הכדורגל, כפי שהסביר, כבר הפך לנדבך אחד בחייו ולא לכל מהות קיומו.
מונסון בן ה-58 השלים עם עברו ותיקן את יחסיו עם ילדיו משני הנישואים הראשונים, כשבנוסף גם התחתן בשלישית ויש לו ילד הצעיר יותר מנכדיו. ובניגוד למראדונה, מונצ'ו סלח לשופט קודסאל ואף היה איתו בקשרי ידידות בתקופה שאימן במקסיקו. "הוא אפילו המליץ עליי לכמה קבוצות", התגאה.
והאדום ההוא ששינה את חייו ומוזכר בפניו בכל הזדמנות? "אני לא חש בושה שהורחקתי, אבל גם לא גאה במעשה כי לא התכוונתי להשאיר את הנבחרת בנחיתות מספרית", אמר. "בסופו של דבר, האדום הזה מזכיר שאני - 'השחור המטונף' משכונת גוז'ה שהורים הרחיקו את ילדיהם ממנו - שיחקתי בגמר המונדיאל והגשמתי חלום של כל ילד".