"אני לא מסכן שאני לבד"

את ליל הסדר טל כחילה העביר לבדו בביתו שביוון. בלמה של אטרומיטוס נאלץ לחלק את הזמן בין הוריו הגרושים דרך הסמארטפון. "היה לי סדר מעורב", הוא משחזר בראיון לוואלה! ספורט. "דיברתי עם אמא בטלפון בוידאו ואחר כך מול המשפחה של אבא בזום, שאיתם העברתי את כל הברכות. המשפחה של אבא שלי זה הצד המשוגע, אצלם אתה רגיל להיכנס ו-40 איש קופצים עליך, לא רואים בעיניים. הם גם קוראים מההתחלה עד הסוף את ההגדה, קבענו ב-20:00 והתחלנו ב-21:00, אבל באמצע ידעתי לחתוך לאכול קצת, אמרתי להם שקבענו ב-20:00 ובגלל האיחור אני רעב".

עשית לעצמך הנחות עם הכנת האוכל וקערת ליל הסדר?

"הכנתי לי סלמון ואורז, לא יותר מזה, זה לא כמו אצל סבתא, לא דומה. קערת פסח? הגזמת. שמתי פטרוזליה במקום הירק ועוד כמה דברים שיראה סביר, בכל זאת עושים וידאו. האמת, ידעתי שבשולחנות שמולי בזום יהיה מה שצריך בשביל הברכה. בסך הכל מאוד התגעגעתי, התכנון המקורי היה לראות את המשפחה בפגרת נבחרת אבל זה לא יצא לפועל ואחר כך אמא שלי ואחי היו צריכים להגיע לכאן לליל הסדר והכל השתבש. היה גם שבוע שהחלטתי שאני חוזר לביקור, כשאני ועוד כמה זרים מהקבוצה רצינו לטוס אבל לא אישרו לנו כי לא היו תשובות לגבי חידוש הליגה וגם זה לא יצא לפועל".

ההורים דואגים לך בתקופה הזאת?

"מתי אבא שלי לא דואג? אבא תמיד לחוץ, אם אני לא עונה לו פעם-פעמיים הוא מקפיץ את כל יוון, זה כבר קרה כמה פעמים. אבל החלטתי שבכל פעם שאני מחוץ לבית אני בלי אינטרנט במכשיר. רוצה להתנתק, זה טוב לנפש השקט הזה ולפעמים לא מצליחים להשיג אותי. היה משחק אחד ששיחקנו בחוץ, שיחקתי, ניצחנו 0:3 והוא שמח ורצה לדבר איתי. זה היה בסביבות 20:00, ואחר חמש שעות נסיעה בחזרה והתארגנות הסתכלתי במכשיר ב-4:00 והוא היה אונליין, חיכה לי. לא עזב עד שעניתי לו והתחנן שאפעיל מחדש את האינטרנט כשאני יוצא".

לא רע לנתק את הראש מהמסכים קצת, לא?

"לא רע? מדהים. בכלל, אני עובר כאן שינוי. אני כותב לעצמי דברים על חוויות שאני עובר ועברתי, לומד על עצמי דברים, מה שלא יכולתי לעשות בארץ, שהייתי קופץ ממקום למקום וכל הזמן בלחץ. גם לגבי הקורונה, עם כל הנזקים שלה, היא תעשה דברים טובים. אני מדבר עם אנשים שיושבים בבית עם הילדים, כאלה שמשחקים עם המשפחה קלפים ומדברים ואומרים שזאת הפעם הראשונה שהם מאושרים, שהם מרגישים ערך להכל. אני אגיד לך יותר מזה - בפעם האחרונה שבאתי לארץ הגעתי לשבוע. נחתתי ביום ראשון, בשלישי כבר רציתי לבדוק איך אני חוזר ליוון. לאף אחד לא היה זמן, כולם עסוקים במירוץ ואין להם זמן לנשום או להקדיש, בקושי אפשר היה לדבר וזה היה מוזר לי, בקטע הזה הקורונה עושה רק טוב לאנשים, יעריכו אותה שיחזרו לשגרה".

היית צריך לצאת לחו"ל כדי להתחיל לגדל שיער?

"יש הסבר לזה. כשהגעתי לכאן אמרתי לעצמי שכאן לא מכירים אותי ואני לא צריך כל הזמן לדאוג לסדר תספורת, אף אחד ברחוב לא יודע מי אני, אתה לא צריך ללכת מתוקתק מכף רגל עד ראש וכל שניה מסתכלים עליך, אז נגדל קצת. בכלל, פה יוצא לך הרבה זמן ללמוד על עצמך ועל החיים, בארץ אתה כל הזמן תחת לחץ ללכת לכאן, ללכת לשם. אין מישהו שאוהב את אוהדי בית"ר יותר ממני והם בשבילי הכל ואני מאחל לעצמי את זה כל החיים, אבל בירושלים אתה לא יכול ללכת ברחוב בלי שיקראו לך. כאן אתה הולך ברחוב ואף אחד לא מכיר אותך, זה שונה, יש לך זמן לעצמך ולנפש".

כמה זה באמת קשה לבד?

"יש רגעים עצובים אבל כמו כולם, זה לא מצב קל לאף אחד. לפעמים אנשים מתקשרים אליי בסוג כזה של רחמים ואני לא סובל את זה, אני לא מסכן שאני לבד, זה אמנם לא נעים אבל זה נותן לכולנו המון. אבות עם ילדים, חברים, זוגות, זה יעשה הרבה טוב בתוך כל הנזקים של הקורונה".

הקיצוצים הגיעו גם אליכם?

"לא דיברו איתנו בכלל על זה עד היום. מה שכן, לפי מה שאמרו לנו ההערכה היא שב-1 לחודש נחזור להתאמן וב-23 נחזור לשחק ולהשלים את הליגה. יש לי חוזה לעוד שנה פה אבל כרגע לא חושבים יותר מדי, רק רוצים לעבור את הקורונה ולחזור לשגרה".