עד לפני מספר שנים היה גיא בלום סמנכ"ל הפועל כפר סבא. בתקופה הזאת הוא גם קלט מספר אפריקאים צעירים שהגיעו למועדון והחל להתעניין בכל הפרוצדורות שקשורות לכך. עם עזיבת המועדון, בלום החל לגלות ענין בעולם הסוכנים ובעיקר בשוק האפריקאי.
בזמן שמרבית קבוצות הכדורגל הישראלי כבר לא יכולות לגעת בכשרונות מאירופה, באפריקה עדיין נמצאים יהלומים לא מלוטשים שאפשר למשוך לארץ. השאלה היא כמה סבלנות ואורך רוח יש לתהליך השתלבות של צעיר שיצא בפעם הראשונה מאפריקה ומגלה עולם חדש. בשורה התחתונה, כמעט כל קבוצת נוער בארץ מצרפת זר אפריקאי לשורותיה, אך מעטים מאוד משתלבים לאחר מכן בקבוצות הבוגרים בישראל. מדוע? ננסה להבין זאת בשתי הכתבות שערכנו. נתחיל במה שעובר על סוכן שבכלל צריך להביא את הכשרונות האלה לארץ.
איך הכול התחיל?
"בחור שהביא לנו שחקן זר לנוער בכפר סבא עבד באפריקה והזמין אותי להצטרף אליו ולהתרשם. הוא למעשה חיבר אותי לשם. הטיסה הראשונה שלי הייתה לאבוג'ה בירת ניגריה. זאת גם הייתה הפעם הראשונה שלי ביבשת. היה חם אימים, זה משהו כמו אילת פלוס הלחות של תל אביב. אתה יוצא משדה התעופה ונצמדים אליך אלפי אנשים שרואים באדם הלבן ארנק מהלך. בדרך כלל אין כמעט לבנים וצריך גם להיות זהיר".
איך מגיעים לכפרים שם?
"אתה לא מגיע לכפרים, זה מסוכן. בניגריה אתה יכול להיות רק בשתי ערים מרכזיות - אבוג'ה ולאגוס. לאגוס היא העיר הכי גדולה באפריקה, 23 מיליון תושבים. יש שם מאות קבוצות כדורגל ושפע של כישרון. מחוץ לערים צריך להיזהר, ניגריה לא מדינה בטוחה, צריך להסתובב עם נהג ורק בבית עם גדר. לא יוצאים מהבית סתם, אלא רק למטרה מוגדרת - לאכול או למקום ספציפי, לא הולכים סתם ברחוב. מהרגע שאתה מגיע, האיש שלך שם מסביר לך איך להתנהל כדי לא להיות בסכנה. בסך הכל, עד היום יצא לי להיות בעיקר בניגריה וגאנה וגם פעם אחת בבנין, שזאת מדינת עולם שלישי לכל דבר".
ניגריה וגאנה זה הוליווד לעומת בנין.
"בבנין שואבים שם מים מבאר, אין כבישים ואין שום דבר. זו מדינה סופר עניה, אנשים הולכים בתוך שלוליות בצידי הדרך. דווקא מה שהפציע היה מגרש הכדורגל שהיה טוב, אצטדיון קטן עם אלף מקומות ישיבה ומגרש סינטטי. אין תאורה בשום מגרש, כמובן. גאנה, למשל, זו אופרה אחרת, גם ביחס לניגריה - מדינה יותר מתקדמת, מסבירת פנים, אנשים יותר נחמדים וברמה הכללית השהיה פחות מסוכנת, הרבה יותר נעים שם וכן אפשר להסתובב בערים.
איך הלו"ז שלך שם?
"כשהגעתי הסבירו לי מה הולך להיות. בשש בבוקר מגיעים למגרש, שם יקבלו אותך מארחים מהאקדמיה. כשאתה שומע את זה אתה קצת לא מבין. בפעם הראשונה שאתה שם אתה אומר לעצמך 'מה יש לי לעשות פה בשש בבוקר?', עד שאתה מגיע ומבין היטב כבר ביום הראשון.
"בשעה הזאת יש שם כבר 300 שחקנים, חלקם משחקים, חלקם עושים חימום, כולם באים בשביל בן אדם ורבע שבאים לראות אותם ומבחינתם זאת ההזדמנות של החיים. שתבין, הטורניר מתחיל בשש וחצי בבוקר כשיש קבוצות שנסעו 3-4 שעות בלילה רק כדי שהאדם הלבן יראה אותם. הוא התקוה שלהם, סוג של מושיע. בתוך חום האימים הזה דאגו שיישב לידי אדם עם שמשיה גדולה, כדי שיהיה קצת צל, ועוד אחד עם שישיית מים שאתה גומר אותה מהר מאוד בחום הזה. אל תזלזל בשישיית מים, זו פריבילגיה. לשחקנים אין מים, המארגנים של הטורניר מביאים שק גדול עם מלא שקיות מים וכל אחד מהשחקנים שותה אחת רק אחרי שהוא משחק. חלקם באו בשש, שיחקו ב-12 ולא שותים עד אז. בחלק גדול מהאיזורים אין מים זורמים לשתייה. זה מדהים".
מאות שחקנים לא מסודרים משחק אחרי משחק. אפשר להתרשם כמו שצריך?
"קשה לזהות שחקנים. רק עם מספרי חולצות - אין שמות על הגב, אני קורא לשחקן שאני רוצה לזכור ומצלם אותו עם חולצה שעליה מספר מקדימה ושואל לשמו כדי לא לאבד אותו. אין דרך אחרת. המשחקים משש בבוקר עד אחת או שתיים אחר הצהריים, בגלל החום. בלתי אפשרי לשחק לאחר מכן בקיץ, קשה אפילו לשבת ליד הדשא. כל משחק נמשך 40 דקות בערך, אין הפסקות לטקטיקה או דברים כאלה, רק מחליפים צדדים. אתה רואה 6-7 שעות בחום, בדרך כלל שלושה ימים ברצף. זאת לא חוויה מהנה. אי אפשר לסמוך על המלצות כי כל אחד ממליץ על מי שקשור אליו. ויליאם אגאדה הגיע מטורניר כזה לנוער של קטמון. מטורניר כזה בדיוק".
לא נשמע נעים לאף אחד.
"המנטאליות מאוד שונה. כדי להיות מאמן כדורגל בניגריה עושים קורס של שלושה חודשים. רובם הולכים לכדורגל כי זה מנוף לצאת מהעוני ולעזור למשפחה. אלה שמקימים אקדמיות רוצים למכור שחקנים כי יודעים שיש ביקוש. כל אחד מנסה, גם אם לא מבין כדורגל. יש שם חוסר מקצועיות משווע, כולם חושבים שרק חלוצים מצליחים, אין טקטיקה, זה לא קיים. משחקים בלי הגנות מסודרות, כולם עולים למעלה. לא במקרה קשה מאוד להביא שחקני הגנה צעירים מאפריקה. לא עובדים שם ולא לומדים הגנה ברוב האקדמיות, הרוב מושתת על כשרון טבעי ויכולת פיזית. אין שם תוספות של מאמן שוערים, חדר כושר, מאמן כושר, הסברה נכונה, זה בעיקר מושתת על הכישרון".
באירופה למילה "אקדמיה" יש משמעות אחרת.
"זאת המציאות. כשאומרים 'אקדמיה' אנחנו חושבים על איאקס או ברצלונה. באפריקה האקדמיה היא ההגדרה לקבוצה חובבנית. חוג לכל דבר בחינם שבן אדם מקים, אוסף שחקנים מכל הגילאים שמשחקים, לפעמים ביחד ילדים ובוגרים, ורוב הזמן הם עסוקים במשחקים וטורנירים. לרוב המאמן הוא הבעלים של האקדמיה עם אסופה של שחקנים. צריך לזהות את הכישרון. שוב, אין טקטיקה, זה כדורגל נטו. שאלתי איך הם משחקים מבחינת שיטה, הרבה פעמים הם לא יודעים מה זה שלושה בלמים או מערכים, המגינים יכולים לשחק חלוצים, הכל זורם.
"אגב, יש הבדלים גדולים בין הכדורגל בגאנה לניגריה. זה לא אותו כדורגל, המבנה הפיזי שלהם שונה. אם תשווה בין יעקובו ליבואה, הגנאים יותר נמוכים, טכניים ואתלטיים ואת הניגרים מאפיינת פיזיות, סגנון אחר קצת. בגאנה מתייחסים יותר ברצינות לטקטיקה ולהתפתחות הכדורגל ואולי זה ההבדל.
על הדרך פגשת מישהו מוכר?
"בניגריה פגשתי את נוסא אייגבור. הוא היה בחופש באבוג'ה עם עוד כמה שחקנים. הם באו לשחק בטורניר, הוא הצטרף, הם אוהבים לשחק בחופש. דיברנו קצת, יש לו הרבה כבוד ורק זכרונות טובים מישראל".