רולנד אנדרסון, שחקן נבחרת שבדיה בעבר ומאמן מאלמו ב-1999, זימן אז למשרדו את זלאטן איברהימוביץ', שחקן קבוצת הנוער של המועדון. "זלאטן, הגיע הזמן שתפסיק לשחק עם החארות הקטנים", אמר המאמן. "לא הבנתי על מה הוא מדבר, חשבתי שעשיתי להם משהו", כתב החלוץ בספרו "אני זלאטן" שפורסם בשנת 2011. "שאלתי שוב למה התכוון ואז הוא אמר שאני מוזמן להצטרף לקבוצה הבוגרת. בכנות, אני לא יכול לתאר את התחושות שהיו לי באותו יום. הייתי בעננים. אני מניח שיצאתי החוצה, גנבתי אופניים והרגשתי שאני הבחור הכי מגניב בעיר".
משבר הקורונה שגרם להשבתת הכדורגל האירופי, הביא גם את זלאטן לצומת דרכים שבו הופיעו הרהורי פרישה. בזמן שהחלוץ בן ה-38 שוקל להכריז שזה הסוף, החלטנו לחזור לנקודת ההתחלה. לפני 20 שנה, בליגה השבדית השנייה. עונת הולדת ה"זלאטנמניה".
זלאטן הילד היה משולח רסן. ההורים התגרשו, האבא שהיגר מבוסניה בעיקר שתה ורגשי הנחיתות של בן המהגרים משכונת רוזנגארד היו בולטים. הוא היה מהגר כמו חבריו בשכונה, לא שבדי כמו רוב הילדים ששיחקו איתו במאלמו. הוא היה שחצן, עצבני וחסר סבלנות ("כולנו היינו ככה בשכונה", הסביר) שפרט לגניבת אופניים גם נגח בילדים אחרים וזרק ביצים על זונות. אבל הוא גם אהב לשחק כדורגל וחלם בגדול, למרות החשש כי יישאר מאחור בשל היותו בן מהגרים.
"אני הייתי האחרון שעלה לקבוצה הבוגרת", כתב בספרו. "האמנתי שאני אשחק בקבוצה הבוגרת יום אחד, אבל לא היה לי למה לקוות. אפילו בקבוצת הילדים הייתי שחקן ספסל, אז למה שירצו אותי בקבוצה הבוגרת? כששיחקתי, גם אם לא קיבלתי יותר מדי הזדמנויות, הוכחתי שיש לי את זה. אז למה לא העלו אותי כמו שהעלו את כולם? חשבתי על זה הרבה והגעתי למסקנה שהסיבה היא פוליטית".
ואז הגיע אותו זימון למשרד של אנדרסון, שהגדיר את זלאטן כ"יהלום לא מלוטש" באחד מראיונותיו וגרם גם לאחרים לפתח ציפיות לגביו. הילד הגבוה קיבל דקות כמחליף בשישה משחקי ליגה ב-1999, ולמרות שער הבכורה במחזור האחרון היה שותף לירידה של מאלמו אחרי 64 שנה. ירידת ליגה היסטורית מבחינת המועדון, עלייה על מסלול ההמראה מבחינת זלאטן.
לאחר הירידה התחלף כל הצוות המקצועי במאלמו, ומי שמונה למנהל הספורטיבי היה האסה בורג, בלם נבחרת שבדיה בעבר. ברגע שצפה בזלאטן משחק, הוא יצא מגדרו. בורג אהב גם את מפגני הראוותנות שכל כך הרגיזו אחרים בקבוצה, ופנה להלהיב גם את חברו העיתונאי רונה סמית. "הוא התקשר ואמר: 'תגיע לאימון, אני מבטיח לך שכזה דבר עוד לא ראית'", נזכר סמית, שהיה חתום על הכתבה הראשונה על זלאטן בעיתון "שבלספוסטן", ב-27 בפברואר 2000. "ראיתי שחקן גבוה עם שליטה מופלאה בכדור, שהוא גם שובב, חוצפן וסקרן. היינו בקשר כמעט יומיומי והחלטתי להביא אותו למערכת. הוא לא סינן כלום כשדיברנו, אמר בדיוק מה שהרגיש. אנשים בעיתון לא הבינו למה אני כותב שני עמודים על ילד בן 18 וחצי כלהיט של הליגה השנייה. אמרתי להם שהם עוד יבינו".
הכתבה הזו שינתה לחלוטין את המעמד של זלאטן. פתאום כולם בשבדיה ידעו מי הוא, למרות היותו שחקן צעיר בליגת המשנה. הם קראו שהוא מעריץ את רונאלדו וחולם להגיע למועדון חלומותיו אינטר תוך שלוש שנים (קרה בסוף אחרי שש), ונדהמו מהיהירות שלו ומההבטחה שיעלה את מאלמו חזרה לליגה הבכירה תוך שנה. מיד לאחר מכן, בורג העניק לו את החוזה המקצועני הראשון: 1,600 יורו לחודש, דירה עם חדר אחד באזור האצטדיון וטלפון סלולרי. ב-16 באפריל 2000, במשחק הראשון בליגה השנייה, זלאטן נכנס ל-35 דקות כמחליף, נגרר לפרובוקציות ובנס נחלץ עם כרטיס צהוב בלבד. "אתה לא יודע מתי להפסיק", האשים הקפטן האסה מאטיסון וטען כי זלאטן מביא עמו אנרגיות שליליות למגרש. למרות זאת, במשחק הבא זלאטן כבר פתח. במחזור השלישי כבש שער ראשון ומשם זו הייתה הקבוצה שלו. החוזה שודרג ב-10 אלף יורו, ולאחר עוד כמה משחקים טובים ב-10 אלף נוספים.
"אחרי הכתבה של רונה, פתאום גם אחרים כתבו עליי דברים כאלה, ילדים ביקשו חתימות ונשים רבות הצטרפו למועדון האוהדים", תיאר זלאטן בספרו. "לא ממש הבנתי מה קורה. אנשים ביציע החזיקו שלטים עליהם נכתב 'זלאטן הוא המלך' והריעו כשהכדור היה אצלי. לא הבנתי למה, אני עדיין לא מבין. אני מניח שהם אהבו לראות אותי משחק, אהבו גם את התרגילים שלי. שמעתי הרבה קריאות התלהבות בזמן המשחקים. השתפרתי, ועוד ועוד אנשים הכירו אותי. מבוגרים העריצו אותי. זו הייתה תחילתה של היסטריה. המשכתי לעבוד קשה ובפעם הראשונה בחיי גם היה לי כסף. הוצאתי רישיון. בשביל בחור מרוזנגארד, מכונית היא דבר חיוני. פתאום היו לי חיים אחרים".
הבאזז סביב החלוץ רק גבר ככל שהתקדמה העונה. זלאטן הבקיע שערים מרהיבים, הפליא ביכולותיו עם הכדור והתרגילים שלו גרמו הנאה לצופים וכאב ראש ליריבים. "אפילו אז, בליגה השנייה, כולם ידעו מי הוא", נזכר השותף להתקפה ניקלאס קינדבאל. "היריבים לא ריחמו עליו. זו לא הייתה סיטואציה פשוטה עבורו, שתיארו אתו ככישרון הכי גדול שנראה בשבדיה זה שנים, בלי שעשה דבר בכדורגל. הלחץ התקשורתי היה עצום, וזו דוגמה נהדרת לחוזק המנטלי שלו. לא כל אחד היה עומד בזה". גם הביטחון העצמי כבר הרקיע שחקים, ולאחר אחד המשחקים הכריז בפני העיתונאים את מה שלימים יישמע לנו כמו עוד הצהרה שגרתית שלו: "זלאטן יש רק אחד". רק שאז הוא אפילו לא היה בן 19.
סקאוטים מליגות בכירות באירופה הגיעו כדי לחזות מקרוב בכישרון המבטיח מרוזנגארד שהחזיר את מאלמו לליגה הבכירה כמו שהבטיח, עם 12 שערים והרבה רגעי קסם. אבל לא כולם היו מרוצים מתשומת הלב המיוחדת לה זכה זלאטן בעונתו המלאה הראשונה בקבוצה הבוגרת. סיפור ובו זלאטן החזיק בקבוק שמפו כאילו היה אקדח ויחד עם חבריו איים על צרכן זנות, תפס כותרות בעיתונים המקומיים. השוטרים התעלמו, אבל כמה מהחברים לקבוצה התרעמו וטענו כי זלאטן, שמפעם לפעם עוד חזר לתחביב גניבת האופניים (אבל סירב לגנוב מכוניות) "לא מקצוען" ומזיק למאלמו.
קינדבאל, שהיה בן 32 כששיחק לצד זלאטן במאלמו, דווקא הסתייג: "לי אישית לא הייתה בעיה איתו, חשבתי שהוא השתלב בצורה יפה אצלנו. הסגנון שלו היה אחר ואני מבין שקשה להתחבר לזה, אבל הוא היה בחור נחמד. הביקורת הגדולה עליו שהייתה על כך שלא מסר. זה כאילו שהוא פחד למסור כי לא האמין שיקבל את הכדור בחזרה. אבל הוא עשה דברים שגרמו לי להתפעל ולהבין שהוא הולך להיות מיוחד. השחצנות שלו הביאה לכך שהפך לאחד הטובים בעולם".
בתקשורת השבדית דווח כי אירוע האיום הבריח כמה קבוצות שהתעניינו בו, אלא שאז הגיע הבוס בורג ואמר לו: "בוא, יוצאים לטיול". נקודת הפתיחה של המסע הייתה בלונדון, וליתר דיוק במתחם האימונים של ארסנל. המנג'ר ארסן ונגר נפגש איתם והציע לזלאטן לעשות כמה אימונים כדי שיוכל להתרשם, אך בורג דחה זאת על הסף. לאחר מכן המשיכו השניים למונאקו, נפנפו בהמשך גם את ורונה וחזרו הביתה. עד שבאה אייאקס. הסקאוט המיתולוגי ג'ון סטין אולסן עקב אחרי החלוץ במשך תקופה ארוכה, ובסופו של דבר ההולנדים גם זכו בשירותיו והפכו אותו במרץ 2001 לסקנדינבי היקר בהיסטוריה דאז (85 מיליון קרונות - כ-8.7 מיליון יורו). פחות משנה אחרי המשחק הראשון שלו בהרכב, וטרם הבכורה הרשמית בנבחרת.
לפני המעבר להולנד שנקבע לקיץ, עוד הספיק זלאטן לרשום שמונה הופעות בהרכב מאלמו בליגה הבכירה. הוא כבש שלושה שערים, בישל שניים וציפה לאירוע פרידה כלשהו בטרם ימריא לאמסטרדם, אבל אז גילה שהוא כלל לא בסגל למשחק החוץ מול הלמשטאד. "הייתי תמים מספיק כדי לחשוב שההנהלה מתכננת משהו לכבודי, אולי עם האוהדים", סיפר. "נקראתי למשרד של בורג והם אמרו לי: 'רצינו לתת לך את המתנה הזו, זה יעזור לך לזכור אותנו'... הם נתנו לי כדור. שאלתי אם כך הם מודים לי על 85 מיליון הקרונות שהכנסתי למועדון, הנחתי את הכדור ועזבתי. כך הם נפרדו ממני. אבל זה לא עניין אותי. כי מי זו מאלמו בעצם? חיי האמיתיים עמדו להתחיל כשעזבתי אותה".