"יכולתי להישאר בארה"ב, יכולתי לחזור לארץ, אבל אחרי כל הדרך שעשיתי, למרות הירידה שאני נמצא בה בשנתיים האחרונות, אני לא מוכן לוותר על החלום של אירופה. אני רוצה להמשיך ולנסות כמה שיותר לחזור לאן שהייתי ואולי יותר. אני לא מוותר, אני רק בן 26 ואני מאמין בעצמי. אבא שלי ז"ל וכל המשפחה שלי עזרו לי, השקיעו בי ועשו הכול כדי שאני אגיע כמה שיותר רחוק ואני מרגיש שאני מחויב אליהם ולכן חייב לנסות להישאר ברמות האלה כמה שיותר".
הדובר: קני סייף, שמנסה לשקם את הקריירה ולחזור לקדמת הבמה דרך לכיה גדנסק הפולנית, וכעת התפנה לדבר אחרי תקופה ארוכה על כל מה שעבר עליו בשנה האחרונה.
סייף הגיע לפולין בתחילת פברואר לאחר שלא מצא את מקומו באנדרלכט בחצי העונה הנוכחית ושיחק במדי קבוצת המילואים. "התחלתי את העונה עם הקבוצה הראשונה", הוא מספר. "הייתה לי שיחה עם וינסנט קומפני שהגיע כמאמן-שחקן, הוא אמר לי שהוא מעריך אותי וחושב שאני שחקן טוב, אבל מהר מאוד הם המשיכו את הקו של לבנות על הצעירים בני 17-20 כאשר בני ה-25 עד 28 מתבקשים למצוא קבוצות. בהתחלה הייתי עם השחקנים שמתאמנים ולא משחקים, אבל ביקשתי לעבור למילואים כדי שאוכל לשחק גם. המילואים שם זאת מסגרת רצינית, קרייג בלאמי המאמן, ובחצי שנה הזאת למדתי לא מעט - שיטות חדשות שהביא, צורת עמידה, פיזיות. מכל דבר אפשר ללמוד ולהפיק תועלת".
הירידה בקריירה של סייף החלה לפני קרוב שנתיים. למעשה, הוא הגיע לגנט הבלגית ב-2014 והעביר שלוש וחצי שנים נהדרות, זכה באליפות והפך לשחקן משמעותי, עד אשר בינואר 2018 הוא עבר בהשאלה למועדון הפאר אנדרלכט והתאחד עם מאמנו מגנט היין ואנהאזברוק. לאחר חצי עונה מוצלחת מומשה האופציה עליו בסכום של 3.5 מיליון יורו, עם חוזה לארבע שנים.
אז מה קרה בעונה שעברה? סייף מסביר: "הייתה סדרת פציעות שפגעה בי. בהתחלה פציעה קטנה שנמרחה, מהשריר לברך ולבטן, שישה חודשים הייתי מושבת בגלל זה. כשחזרתי, פרד רוטן היה המאמן והוא היה כל הזמן על הקצה ולא חשב בכלל לתת הזדמנות לשחקן שמשתקם מפציעה. בינואר הושאלתי לסינסינטי, היה נחמד שם חצי עונה. רצו שאמשיך, אבל זה לא כמו אירופה - לא הרמה ולא האווירה. לא רציתי לוותר, ידעתי שיש לי חוזה באירופה ושעשיתי משהו. ידעתי שאני צריך רק למצוא את המקום הנכון.
"חזרתי לאנדרלכט, קומפני ניהל את העניינים שם והייתה את המדיניות שלו. לא היה לי הרבה מה לעשות ושיחקתי במילואים. בינואר בדקתי כל מני אפשרויות, זה לא רק הנושא הכספי אלא גם קבוצה שבאמת תתאים ואוכל להתקדם בה. לא רציתי לקחת כל הצעה שהייתה, זה יכול היה לרסק אותי".
אז גדנסק זה המקום שלך?
"המאמן מאוד רצה אותי. אמנם הוא לא מדבר אנגלית כמו כמעט כולם כאן, אבל הוא מאוד רצה וחשב שאני יכול לעזור להם ובגלל זה הגעתי. כרגע אין משחקים ולא ברור אם עוד יהיו העונה, אבל הגעתי אחרי תקופה שלא שיחקתי ולקח לי זמן לקבל דקות. במשחקים האחרונים נכנסתי כמחליף ובמשחק שכבר הייתי אמור לפתוח הגיעה הקורונה ועצרה את הכול. כרגע לא ברור מה יהיה כאן, אבל בכל מקרה היה לי ברור שייקח לי זמן. זה כדורגל שונה, אני התרגלתי לשחק בקבוצות יוזמות ואני צריך לעשות את ההתאמות למשהו אחר. גם זה לוקח זמן".
את הפריצה שלך עשית ברמת השרון, שהייתה קבוצה קטנה.
"כן, אבל שיחקנו כדורגל אחר ויוזם למרות שהיינו קבוצה קטנה, חיים שאבו דגל בזה שכל הזמן נתקוף וניזום. הכדורגל כאן קצת שונה בצורה שלו. הליגה הפולנית פחות טובה מהבלגית. ביחס לישראל היא יותר מהירה ופיזית, אבל פחות טובה ברמת הכדורגל שלה".
בארץ שיחקת כקיצוני בהתקפה, בגנק זה היה בצד שמאל בשלושה בלמים, איפה אתה משחק עכשיו?
"בפולין וגם בסינסינטי נתנו לי לשחק חופשי, אבל בגדול את השנים הכי טובים עשיתי בצד שמאל בשלושה בלמים ולא תמיד מאמנים יודעים מה לעשות עם זה. הרבה מאמנים משחקים בשיטות אחרות ומעדיפים מגן שהוא טבעי בארבעה בהגנה או כנף קלאסי. אין בעיה עם זה, אבל לפעמים גם אני צריך את הזמן כדי להתחבר לשחק בארבעה בהגנה או ככנף, שיהיה תיאום ונוכל לרוץ ביחד עם הקבוצה".
זאת גם בעיה להיות מושאל כל הזמן.
"כן, כשאתה מושאל לא בונים עליך לטווח הארוך. אני מקווה למצוא מקום שאני אלך איתו לאורך זמן. צריך זמן גם להתחבר לקבוצה, גם למצוא את עצמך באופן אישי וגם קבוצתי. אני מקווה שזה יקרה בשנה הבאה כבר, הבחירה היא הכי חשובה".
היו שמועות על חזרה לארץ.
"רק דיבורים באוויר, לא שום דבר אמיתי או כזה שהיה קרוב. אני אוהב את ישראל ותמיד רוצה להיות קרוב למשפחה, אבל כל עוד אני יכול אני רוצה לנסות כמה שיותר באירופה. כל כך רציתי להגיע לשם אז אני לא מתכוון לוותר כל כך מהר, אני רוצה לעשות עוד כמה שנים יפות ורק אחר כך לחזור".
אגב, חברך רמי גרשון לא מלקק כאן דבש מאז שחזר. אפילו מזלזלים בו.
"מי שמזלזל ברמי לא יודע על מה הוא מדבר. אם הם היו באים לבלגיה ורואים איך העריכו ומעריכים אותו. הוא עשה שם שנים מדהימות, היה שחקן מוביל, לקח אליפות, אישיות שיש רק מה ללמוד ממנו. הוא עשה את זה בליגה הרבה יותר חזקה מישראל. יש לו הופעות בנבחרת, שער נגד פורטוגל, מגיע לו ריספקט. אני באופן אישי למדתי ממנו המון, הוא קיבל אותי כאן בבלגיה כמו אח גדול ועזר לי לאורך כל הדרך. אני יכול להגיד לך שרמי לא מתרגש מכל מה שאומרים או כותבים עליו. הוא יודע לנתק את זה ולהתרכז רק בכדורגל".
גם אתה בחרת לא להתראיין בשנה וחצי האחרונות, ברחת מתקשורת.
"לא ברחתי, התקשורת לא עשתה לי שום דבר רע, פשוט באופי שלי אני לא אוהב לדבר יותר מדי. אני מעדיף את השקט שלי ולדבר במגרש, במיוחד בתקופה שאני צריך לחזור לעצמי ולהתרכז אך ורק בכדורגל".
רק שעכשיו אין כדורגל. איך מתנהלים בפולין בזמן הקורונה?
"אני לא יוצא מהבית, רק לקניות. כל כך חיכיתי לשחק ועכשיו אני סגור בבית, זה קשה. יוצאים רק להביא אוכל ובגדול אין יותר מדי מה לעשות כי הרוב לא מדברים אנגלית, אז מעבירים את הזמן בשיחות טלפון ורשת עם המשפחה וחברים. נקווה שזה יעבור והעולם יחזור לשגרה. רגעים כאלה מוכיחים לכולם שהבריאות היא מעל הכול. רק שכולם יישמעו להנחיות ויעשו מה שצריך כדי שכולנו נעבור את זה".