יניב שגב, 23, לא מצא את עצמו בכדורגל הישראלי. בגילאים הצעירים הוא נחשב לכישרון, שיחק בנבחרות הנערים והנוער, אבל בבוגרים דברים לא התחברו עבורו. את השנים האחרונות הקשר העביר בעיקר בין הליגה הלאומית לליגה א', ועד שמשהו כבר הסתדר בליגת העל, זה נגמר מהר מאוד: "התאמנתי במ.ס אשדוד אצל יובל נעים, חתמתי שם עד סוף העונה. בינתיים נעים פוטר והודיעו לי שלא אשחק ושרוצים שאתיר את החוזה. באותו רגע הבנתי שאני חייב שינוי מהכדורגל כאן וזקוק למשהו אחר".
הרבה אופציות לא היו, מאחר ששגב התיר את ואז הוא הבין שהגיע הזמן לשנות כיוון ובחר בהרפתקה מסוג אחר: "שמעתי מחבר שהליגות בסקנדינביה עדיין פתוחות. לא היו לי קשרים ולא כלום, אבל לא היה לי מה להפסיד, אחרת אני יושב בבית עד הקיץ. לקחתי שני תיקים, טיסה לשטוקהולם, שכרתי בית ב-AIRBNB לחמישה ימים ואמרתי נראה מה יהיה".
"שלחתי הודעות לאיזה 200 איש - דירקטורים, סוכנים, מאמנים. אף אחד לא רצה לעזור לי. אחד, שגם הוא לא היה להוט במיוחד, שאל איפה אני גר. אמרתי לו והוא השיב שיש מועדון מאוד איכותי לידי בשם לידינגו. 'הוא בליגה נמוכה (רביעית) אך מאוד מקצועני, לך תשאל אותם אם אתה יכול להתאמן, תשמור על כושר עד שתמצא קבוצה בליגות הבכירות יותר'. ככה סתם, באמצע החיים, הלכתי להתאמן איתם, לא כדי להיות שם אלא לשמור על כושר. החלון החל להיסגר ובסוף החלטנו, המועדון ואני, שאני נשאר שם בשנה הזאת. הייתה לי עונה טובה עם 26 משחקים ו-5 שערים, נבחרתי לשחקן המצטיין של המועדון וכולם רצו לעזור לי כדי שאתקדם לליגה בכירה יותר בשבדיה".
כאן התחילה עוד חוויה בחייו של שגב: "חזרתי לארץ לפגרה ורק לקראת סוף דצמבר הבנתי שאני צריך לחכות שלושה חודשים, שאוכל לחזור רק במרץ לשבדיה. האזרחות הפורטוגלית אושרה לי, אך עדיין לא הנפיקו לי תעודת לידה ובלעדיה אי אפשר לקבל את הדרכון. לא ידעתי מה לעשות, התלבטתי אם לטוס ולקחת את הסיכון, חשבתי שאולי אטוס לליסבון ואנסה לזרז דברים שם. התלבטתי כי זה היה מסוכן, הזמנתי פעמיים טיסה וביטלתי. לא היה לי אומץ ללכת למדינה בלי אישור כניסה לאירופה, זה עשוי להגיע לכלא, נקודה שחורה עם השלכות עצומות.
"אחרי שבוע כבר לא עמדתי בזה, הגיע פברואר ואמרתי לעצמי שאני הולך על זה. הייתי בחששות וקיוויתי לטוב. טסתי לליסבון עם קונקשן בטורקיה. שם הכול היה בסדר, בפורטוגל הגעתי ורעדתי. פתאום מעכבים אותי בכניסה, התחילו לשאול שאלות וחקרו אותי, אמרתי להם שקיבלתי אזרחות פורטוגלית ואני רוצה לזרז אותה. הם אמרו לי 'חבל שלא אמרת קודם' ושחררו אותי. נכנסתי לליסבון.
"הגעתי לשם, אני צריך ללכת למשרדים שיזרזו לי את ההליך. הלכתי למלון וכבר בשלוש לפנות בוקר הייתי ליד המשרדים של הממשל וההגירה, כי צריך להגיע מוקדם ולחכות בתור. 4.5 שעות הייתי ראשון בתור, באזור 5:00 לפנות בוקר כבר היו שם 200 איש בקור כלבים, המקום נפתח רק בתשע. אני מגיע לפקידה ומדבר איתה באנגלית, היא אומרת לי שלא מדברים אנגלית, רק פורטוגזית. מה אני עושה עכשיו? בפנטומימה ניסיתי להסביר לה אבל היא לא כל כך הבינה או רצתה לעזור. הגשתי לה את הדפים והיא אמרה שתגיש אותם, אבל לא ברור מתי.
"חיברו אותי לאיזה איש קשר בליסבון שעוזר לקבל אזרחות, אבל לי כבר הייתה אזרחות, רק תעודת לידה הייתה חסרה לי. הוא בדק והתיק שלי היה בצפון פורטוגל, ליד בראגה. מחלקים את התיקים בכל המדינה בגלל העומסים. התקשרנו אליהם והם אמרו שהם כרגע עובדים על התיקים של 2017 ורק בעוד כמה חודשים יעבדו על 2018 כששלי ביניהם. ביקשתי מהבחור שיעזור לי, סגרנו על מחיר, למחרת בשלוש לפנות בוקר שוב התייצבתי ליד המשרדים עד תשע. הבחור מגיע, נכנסים. הוא מנסה לדבר עם הפקידה והיא עונה: 'אין לי מה לעשות, אולי כדאי שתסעו לבראגה, שם אולי יעזרו לכם'.
"בראגה רחוקה 8 שעות נסיעה מליסבון. לקחתי רכבת לפורטו 4 שעות, קורא תהילים ומתפלל שיהיה טוב. רכבת לאיזה מקום נוסף, עוד אוטובוס ומשם שכרתי מלון בבראגה, כדי שיהיה לי איפה להיות כשאגיע. עליתי על הרכבת הנוספת לבראגה - מפוצצת אנשים, חום, סבל. בינתיים נכנסתי לדפדף באינטרנט, במקרה נכנסתי לתיק שלי, פתאום אני רואה שאישרו לי את תעודת הלידה, משום מקום. תחנה אחר כך, בהתלהבות שיא, ירדתי מהרכבת בלי לדעת איפה אני ואיך אני חוזר. פשוט כל כך שמחתי שלא עניין אותי כלום. התקשרתי לבחור שעזר לי וסיפרתי לו שאין לי בדיוק מושג איפה אני, אבל העיקר שיש לי את תעודת הלידה. מכאן הוא כבר סגר לי את הכל והמשכתי לשבדיה".
זה לפחות שווה את כל המאמץ.
"ברור. קודם כל התנתקתי מהארץ ומהאווירה הלא נעימה בכדורגל. התנאים בשבדיה? כל ארבע הליגות הבכירות כאן מקצועניות, זה ההבדל מישראל. הכל כאן אירופה, מתכונת מקצועית. הכנה למשחקים, סטטיסטיקות, אימונים עם מחשבה, אינטנסיביות ופיזיות, כל החשיבה שונה. יש ארוחות חופשי במועדון, ציוד מדהים, חדר כושר ענק, שני מגרשים מקורים, עוד שניים פתוחים, פיזיותרפיה פרטית על חשבון המועדון, אווירה ותרבות ספורטיבית במלוא מובן המלה. בכלל, התרבות כאן שונה. אפילו בגילאי הילדים, גברים ונשים, ילדים וילדות, הכול פתוח לכולם ללא הגבלה. אין ילד שירצה לשחק כדורגל ולא ישחק, אם יש 200 ילדים באותה שכבה אז יפתחו 10 קבוצות. כל מי שרוצה יהיה חלק מהמסגרת".
לא היו לנו שגרירים בכדורגל השבדי, איך מקבלים אותך כישראלי?
"השבדים מאוד מנומסים, לא שואלים יותר מדי שאלות. אין יותר מדי מגע או חיבוקים, יש יותר תכלס. לגבי ישראל, יש חוסר מודעות מטורף בין מה שרואים כאן בתקשורת לבין המציאות. לא מציגים אותנו באור חיובי. אגב, אמא שלי דרום אפריקאית וכשהגעתי למועדון אמרתי שאני דרום אפריקאי. לאט-לאט מכילים ומכירים אותך, ורק אז אתה מסביר שאתה מישראל ומסביר להם מה זה. הם בכלל לא ידעו שיש אנשים כמוני בישראל, חשבו שהכל שם מלחמות ונשק וזה משנה להם את כל התמונה.
"גם בקבוצות אחרות שבהן הלכתי להיבחן לא אמרתי שאני מישראל בשלב ראשון, כי חששתי שיחשבו על זה ברמת גזענות או אנטישמיות. בשלב ראשון אמרתי שאני מדרום אפריקה וששיחקתי בישראל 4 שנים, ואחרי שהדברים נפתחו לא הייתה לי בעיה לספר .יש לי כאן המון חברים וכולם אוהבים את מי שאני ולמדו גם להבין מה זה ישראל".
אבל עכשיו אתה תקוע ויש את משבר הקורונה, מה עושים?
"בעיה. בינואר הייתי אמור למצוא קבוצה בליגה בכירה יותר. אגב, מה שיפה כאן זה שלידינגו עוזרים לי , מדברים עבורי. המאמן שלי מסייע, הם רוצים ששחקן שלהם יתקדם, זאת גאווה עבורם ומזלי שזכיתי להיות עם אנשים כאלה. אחרי העונה קיבלתי הצעות להגיע להתרשמות ממועדון בליגה השניה ועוד אחד בראשונה. הייתי בשניהם, היה טוב, הסתיימה הליגה בנובמבר והייתי אמור לחזור בינואר ולהתחיל את העונה באחת מהשתיים. כאן נתקעתי, עד שסידרתי את הדרכון קבוצות לא חיכו לי אבל אני עדיין לא מוותר".
בשבדיה יש, נכון להיום, כ-2,500 חולים וקרוב ל-40 מתים מקורונה. ההתנהלות שם דומה לישראל?
"ממש לא. ראש הממשלה עלה בשידור חי אבל לא נקט באמצעים, הוא רק אמר שמי שחולה שיישב בבית, מי שרוצה שילך להיבדק, ביקש שאנשים יהיו חכמים יותר ויישמעו להוראות הבסיסיות, לא מעבר. המסעדות מלאות, הרבה אנשים ברחובות, השגרה היא רגילה, כולם חיים אותו דבר, מי שרוצה גם מתאמן. אפילו היום אני הולך למשחק אימון שהקבוצה שלי עורכת, אמרו לי שזה טוב שאמשיך איתם בינתיים ואוכל להראות את עצמי, כי יש סקאוטים ואנשים מליגות בכירות".
ואיך אתה מתנהל, כמו ההנחיות מישראל או אלה משבדיה?
"בין לבין. אני מקשיב להנחיות מישראל. אין אכיפה כאן ואני גר באיזור שקרוב לטבע. אין כאן פאניקה אבל לא בטוח שזה נכון, אני קשוב יותר להנחיות מישראל ורק בעת צורך יוצא החוצה. אני צמוד ליער, איפה שאין יותר מדי אנשים ואפשר בעיקר לנקות את הראש בתקופה הזאת".