הסיר את המסיכה

ליאו מסי עשה את זה מול לברקוזן ב-2012. כריסטיאנו רונאלדו עשה את זה נגד באיירן מינכן ב-2017. אתמול הצטרף לרשימה המצומצמת הזו חבר שלישי - יוסיפ איליצ'יץ' הבקיע חמישה שערים בצמד מפגשים מול יריבתו בשלב נוקאאוט בליגת האלופות. הסלובני שם כדור אחד ברשת בניצחון 1:4 על ולנסיה במשחק הראשון באיטליה, והפציץ רביעיה ב-3:4 במסטאייה הריק בגומלין. זה אפילו קצת אירוני שהוא הוזכר בנשימה אחת עם הסמלים של ברצלונה וריאל מדריד דווקא על אדמת ספרד.

ההשוואות הישירות למסי ורונאלדו אינן במקום, כמובן, אבל בשנת 2020 איליצ'יץ' פורה יותר משניהם. לארגנטינאי יש תשעה שערים עד כה, הפורטוגלי הלוהט דוהר עם 13, אבל לאיליצ'יץ' יש כבר 14. למעשה, אף אחד באירופה לא הבקיע יותר ממנו, וגם איכות הביצועים עוצרת נשימה. הכדור החופשי ששלח לרשת טורינו מחצי מגרש הוא מועמד לשער העונה. זה גם המקום להזכיר כי שהאסיסט המופלא שלו במדי סלובניה נגד פולין, לאורך יותר מחצי מגרש, בכדור עומק עדין שנשלח עם החלק החיצוץ של כף הרגל, הוא מועמד ראוי מאוד לבישול העונה. הווירטואוזיות הממכרת הזו שמוגשת איכשהו על ידי שחקן שמתנשא לגובה 190 סנטימטרים מרגישה לחלוטין לא הגיונית, ואם מדברים על כוכבי על מתוקשרים, הרי שההקבלה הנכונה ביותר תהיה דווקא לזלאטן איברהימוביץ'.

כמו זלאטן, איליצ'יץ' הוא אשף המהלכים הבלתי צפויים, ולעתים כמעט בלתי אפשריים. הוא מדהים לא רק את יריביו, אלא גם את חבריו לקבוצה. נגיעותיו בכדור לא תמיד מסתדרות מבחינה הגיונית עם חוקי הפיזיקה. מסירות עקב, ראבונה, הקפצות בקשת אבסורדית - כל אלה איפיינו אותו מאז ומתמיד. לא קשה למצוא גם נקודות דמיון נוספות לשבדי. די להזכיר את העובדה כי גדל במשפחה חד הורית, ואפילו הרגיש קצת כמו מהגר בילדותו - גם אם המעבר מהכפר בבוסניה לעיירה בסלובניה התבצע טכנית בתוך אותה מדינה, יוגוסלביה, עוד לפני התפרקותה והידרדרותה למלחמת אזרחים עקובה מדם.

ואולם, נקודות השוני בולטות ומשפיעות יותר. זלאטן, שאהב טקוואנדו בנעוריו, הוא אתלט אדיר. מנגד, מבנה גופו של איליצ'יץ' נראה מעט שברירי, על אף כתפיו הרחבות, והוא מגיע מרקע של קטרגל. גם האופי שלהם שונה ב-180 מעלות. הילדות הקשה בשכונה האלימה ביותר במאלמו גרמה לאיברהימוביץ' להתחשל ולרצות להוכיח את עצמו בכל מצב ובכל תנאי. הכמיהה שלו לתהילה לא ידעה מעצרים. לעומתו, איליצ'יץ' היה שקט, סבל לעתים תכופות מחוסר ביטחון עצמי, לא ידע להשתמש במרפקים כדי לפלס את דרכו, וגישתו לחיים היתה פסימית בעיקרה. לא במקרה הוא שקל לתלות את הנעליים ולפרוש כליל מכדורגל ב-2010, דווקא כאשר צפה במשחקי נבחרתו במונדיאל בדרום אפריקה.

זלאטן התחבר לסוכן הממולח והערמומי מינו ראיולה, בעל פה גדול כמוהו, והשניים עשו חיים משוגעים בטיפוח הקריירה והמותג. לעומת זאת, איליצ'יץ' האמין לנוכל זניח כלשהו ששלח אותו למבחנים במועדון אומלל במולדובה, אחרי הירידה לליגה השניה בסלובניה עם קבוצה בשם הביזארי אינטרבלוק. המולדבים זרקו אותו מכל המדרגות, ואיליצ'יץ' המתוסכל הבין שחלומו להתפרנס מכדורגל לא יתגשם. הוא כבר שקל להירשם לאוניברסיטה ולרכוש מקצוע רציני, ואז קיבל לפתע שיחת טלפון מזלאטקו זאהוביץ'.

האליל, שנחשב לאחד השחקנים הגדולים בסלובניה בכל הזמנים, היה כבר המנהל הספורטיבי של מאריבור, והציע לאיליצ'יץ' להצטרף לקבוצה. המפנה הזה היה גורלי בכל קנה מידה, כי הקשר הבריק מהרגע הראשון, ואז - בחלוף שבועות ספורים - שיחק המזל לידיו פעם נוספת. מאריבור הוגרלה מול פאלרמו במוקדמות הליגה האירופית, והסיציליאנים התרשמו מאוד מביצועיו כבר אחרי 90 דקות. המועדונים סגרו עסקה עוד לפני הגומלין, אשר בסיומו הוכרז רשמית על המעבר של איליצ'יץ' לאיטליה, ביחד עם חברו ארמין באצ'ינוביץ'. כך, בגיל 22, הוא השתדרג באופן כמעט מיידי ממובטל מיואש לכוכב באחת הליגות הטובות בעולם.

המעבר לדרום איטליה היה חלומי מכל הבחינות, כי לא הרחק משם החל את הקריירה האירופית השחקן ממנו שאב איליצ'יץ' את ההשראה הגדולה. היה זה האמן היפני שונסוקה נקאמורה שבילה שלוש שנים ברג'ינה לפני שהפך ליקירם הנצחי של אוהדי סלטיק. לנקאמורה היתה רגל שמאל מטריפה, והוא התמחה בכדורים נייחים ברמה העולמית הגבוהה ביותר. זו בדיוק היתה השאיפה של איליצ'יץ', כי גם רגלו השמאלית יודעת לשלוח כדורים לכל טווח בדיוק של מילימטרים, וגם הוא עבד שעות נוספות באימונים על בעיטות חופשיות. כאשר המוזה נחה עליו, הוא מסוגל להבקיע מכל טווח, לאתר מסירות יוצאות דופן, לאלתר ולשבות את לבבות הקהל. היכולת הטכנית שלו יוצאת דופן, וגם רגלו הימנית לא רעה בכלל - בניגוד לשחקנים שמאליים רבים. אניני הטעם התפעלו ממנו, ולא לחינם הגדיר אותו גאזטה דלו ספורט כבר בעונתו הראשונה באיטליה כ"בלרינה עם כדור".

הפוטנציאל היה ברור כשמש. אלסנדרו דיאמנטי, כישרון מבוזבז בעצמו, אשר שיתף לימים פעולה עם איליצ'יץ' בפיורנטינה, טען: "יוסיפ הוא יהלום נדיר. לו היה משתדל ורוצה, הוא היה מגיע למועדון על". האמירה הזו מסכמת, על קצת המזלג, את התפיסה כלפי איליצ'יץ' במהלך הקדנציות שלו בפאלרמו ובפירנצה - לאוהדים רבים היתה תחושה שהוא לא תמיד רוצה ולא משתדל מספיק. כדי לזכות להכרה כמו מסי, רונאלדו ואיברהימוביץ', צריך לתרגם את הכשרון הטהור לביצועים באופן עקבי - ואיליצ'יץ' ממש לא הצליח להפגין יציבות כלשהי. לצד רגעי גאונות והצגות פנומנליות, היו גם משחקים רבים מאוד בהם נעלם ולא הורגש. אם הרגיש בתחילת המשחק שמשהו לא הולך לו, הוא נטה להרים ידיים. אם מישהו לא מסר לו, הוא איבד את הריכוז. הנטיות הפסימיות פעלו לרעתו. לעתים קרובות מדי, הרגיש איליצ'יץ' שהכל נגדו, ולא היה לו כוח נפשי להתמודד עם העולם האכזר הזה.

אפילו ג'אן פיירו גאספריני לא אהב את התכונה הזו. הוא היה המאמן שהוציא מאיליצ'יץ' את המיטב בקדנציה הקצרה שלו בפאלרמו ב-2012/13, ובזכותו הגיע הקשר הסלובני לאטאלנטה ב-2017 אחרי שהקדנציה שלו בפיורנטינה סוכמה בתקשורת המקומית כך: "הוא עוזב בשקט, מבלי להשאיר זיכרון כלשהו". לא היו קופצים רבים על המציאה אז. סמפדוריה ניהלה איתו משא ומתן מתקדם, אבל אז יצר גאספריני קשר, וחניכו השיב מיד: "אם אתה מעוניין בי, אני בא". והחברות ביניהם התחזקה עוד יותר, אך זה לא הפריע למאמן להדביק למאסטרו שלו את הכינוי "סבתא". "הוא תמיד מתלונן ומקטר. אם שואלים אותו בבוקר לשלומו, הוא מתחיל לספר את כל הדברים הרעים שקרו לו".

כיצד אפשר לרפא זאת? באופן פרדוקסלי, באמצעות מחלה. בקיץ 2018 לקה איליצ'יץ' בזיהום בקטריאלי שהתפשט לצווארו, ואיים בשלב מסוים על חייו. הקשר חשש ברצינות שלא יוכל לחזור למגרשים. "המחשבות על מותו של דוידה אסטורי, חברי לפיורנטינה, ליוו אותי. כאשר חליתי, פחדתי שזה עלול לקרות גם לי. חששתי להירדם כי לא ידעתי אם אתעורר. מה יהיה עם אשתי ועם בנותיי במקרה כזה? כיצד הן תסתדרנה בלעדי? הבנתי אז, יותר מתמיד, שהכדורגל הוא לא ממש לא הכל. צריך להקדיש את מלוא תשומת הלב למשפחה, כי החיים קצרים וחייבים לנצל אותם בדרך הנכונה ביותר", סיפר הסלובני אחרי שהחלים.

השינוי הזה השפיע עמוקות גם על גישתו למשחק. "עכשיו אני יודע שלא צריך לחשוב רק על עבודה. כדורגל נועד כדי ליהנות, ואני אני נהנה עכשיו. אני לא לוקח ללב אם הכדור הולך החוצה. אני יודע לשמוח בלב שלם כאשר הכדור נכנס פנימה. כאשר אתה נמצא בכושר פיזי טוב ומשחק עם חיוך, אתה מקבל את השילוב הנכון. פתרתי את הבעיות שלי ומצאתי הרמוניה", הוא אומר ומוסיף: "אני לא חושב יותר על כדורגל כשאני חוזר הביתה. אם אני מבקיע שלושער, אני חושב רק על הכדור שאביא לבנותיי".

והרי הוא הביא הרבה כדורים. עד 2018, היה לאיליצ'יץ' שלושער אחד בקריירה, אי שם בשלהי 2011, במשחק גביע של פאלרמו מול סיינה, ואפילו בו הפסידה קבוצתו בפנדלים אחרי תיקו 4:4. בשנתיים האחרונות הוא הוא סופר כבר חמש שלישיות - וכולן, תאמינו או לא, נרשמו במשחקי חוץ. זה התחיל במרץ 2018 ב-0:5 על ורונה, ונמשך מיד אחרי ההחלמה מזיהום באוקטובר 2018 ב-1:5 על קייבו. מול ססואולו הרשית הסלובני שלוש פעמים בדצמבר 2018 למרות שנכנס כמחליף באמצע המחצית השניה. בינואר האחרון הוא חיסל את טורינו ב-0:7, כולל השער ההוא מחצי מגרש. ועכשיו יש גם רביעיה בליגת האלופות על חשבונה של ולנסיה - באופן משעשע למדי, מדובר באקסית מיתולוגית של זאהוביץ', האיש שהעניק לו את הקריירה.

גם השינוי הטקטי פועל לטובתו. בשנתיים האחרונות העניק לו גאספריני חופש מוחלט על המגרש, והסלובני זקוק לחופש הזה על מנת לבטא את כישרונו. יש הטוענים שהוא הוסט מהקישור לעמדת החלוץ השני, אבל ההגדרה היבשה לא רלוונטית, כי הוא פשוט נע על פני כל המגרש, צץ בכל מקום ומכריע משחקים. דבר אחד בטוח - הוא פורץ לרחבה יותר, בעוט יותר, מעז יותר. הוא מרגיש מאושר ושלם עם עצמו. הספקות נעלמו, והוא כבר לא חושש מביקורת. לא אכפת לו. בגיל 32, הוא יודע שזה הזמן לעשות חיים, כי הוא נמצא בקבוצה האידיאלית מבחינתו. הוא כבר ממש לא מצטער שהמעבר לאינטר ב-2018 נחסם על ידי הנשיא אנטוניו פרקאסי.

עם כל הכבוד לנראזורי ממילאנו, הרבה יותר כיף לשחק בנראזורי מברגמו, והם אפילו מארחים את המשחקים בליגת האלופות בסן סירו. אינטר כבר הודחה, אטאלנטה עדיין כאן - ברבע הגמר בהופעתה הראשונה ההיסטורית במפעל אשר החלה עם שלושה הפסדים בשלב הבתים. צריך רק לקוות שהנסיקה הזו לא תופסק על ידי נגיף הקורונה, כמו שקרה לליגה האיטלקית - וזהו בעצם ההיבט הספורטיבי המתסכל ביותר של התפרצות הנגיף. כיצד הוא מעז להפסיק את החגיגה של איליצ'יץ' דווקא עכשיו? למה למנוע ממנו לצפות בו על בסיס שבועי? הרי זו השנה שלו עד עכשיו, והוא מסקרן עכשיו יותר אפילו ממסי ורונאלדו. אל תיקחו לנו אותו, בבקשה.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק