בתחילת העשור התאמנתי יחד עם נבחרת ישראל לגברים בג'ודו. בזמנו לא היו מספיק נשים להתאמן איתן. כיום, באימון של נבחרת ישראל לנשים מתאמנות כ-100 נשים. אחת הסיבות להצלחתי, ולהצלחת הנשים בכלל בג'ודו, היא הנבחרת, וכוחה של הנבחרת. ג'ודו הוא ספורט אינדיבידואלי. לכאורה, אני מתחרה לבד, עבור עצמי, המדליות שאני זוכה בהן הן על שמי, אבל זה לא בדיוק נכון. מאחוריי יש נבחרת נשים חזקה שעזרה לי להגיע להישגים ולתארים שלי.
במשך השנים כמות הנשים בנבחרת גדלה, וכך גם כמות הילדות העוסקות בג'ודו. וכשהבסיס גדול יותר, קצה הפירמידה איכותי יותר. בענף שלי אני חייבת יריבות אימון. לתרגל איתן, לקבל ולתת התנגדויות שונות לסיטואציות מסוימות, לשפר ולהשתפר יחד, ומעל הכול - המורל, להגיע לתחרות כשנבחרת שלמה יושבת ומעודדת אותי, מהלב, צורחת מהקהל ומרימה אותי ברגעים הקשים. לא הרגשתי ככה מעולם לפני, וזה לא רק עבורי, זה עבור כולן. כאשר אני בקהל אני מעודדת יחד עם הנבחרת את החברות שלי.
בנוסף על כך כשישה חודשים במהלך השנה אנו שוהות בחו"ל יחד. בשאר הזמן, כאשר אנחנו בארץ, אנו מתאמנות פעמיים ביום יחד. משפחה אחת. ספורטאיות הדור הצעיר שעזרו לי ולשאר המשלחת להתכונן למשחקים האולימפיים בריו הן היום בעצמן פוטנציאל אולימפי לטוקיו ולפריז.
מניסיוני, כוחה של נבחרת הוא הכרחי להצלחה, למורל, להנאה ולמגמת שיפור תמידית. בעשור האחרון כמות הנשים העוסקות בספורט בכלל, לא רק בג'ודו, גדלה. אחת הסיבות לכך, מעבר להישגים של הנשים בספורט, הוא פרויקט "אתנה" שעושה עבודה מדהימה בכל חלקי הארץ בכמה ענפי ספורט. הפרויקט פועל בכל הרבדים, מהצעירות ביותר עד המבוגרות ביותר במטרה להגדיל את כמות הנשים העוסקות בספורט, לאו דווקא התחרותי.
לדוגמה, ליגת "אתנה" בשיתוף פעולה עם איגוד הג'ודו ונבחרת הנשים בג'ודו מפגישה בנות צעירות לאימון משותף עם נבחרת הנשים הבוגרת בג'ודו. תארו לכם שילדה צעירה בת 6, שחולמת להגיע למשחקים האולימפיים, עושה קרב איתי. היא מרגישה ואוחזת בחליפה שלי, כמובן שגם מנצחת אותי, בכל זאת היא מאוד חזקה... ברגע שהיא רואה שאני אנושית, בלי כוחות על, היא מאמינה שהיא יכולה להגשים את החלום שלה וברגע כזה העיניים שלה בוהקות. זה הרגע שבו הבנתי כמה מפגש כזה הוא חשוב והכרחי לדור הצעיר שלנו.
במפגשים הראשונים שלי, כשבקושי הגיעו בנות צעירות, הגיעה ילדה בשם גפן פרימו, היום אחת מהספורטאיות המובילות בנבחרת הנשים. גפן ועוד רבות אחרות הן ילדות "אתנה", תוצר והשפעה גדולה לפרויקט הנשים בנבחרת. אגב, היום באירועי ליגת "אתנה", אין מקום על מזרן הג'ודו.
כוחה של נבחרת
כמות המדליות של הנשים בג'ודו צמחה בקצב מטאורי בעשור החולף, ואני יודעת כמה הדור הצעיר שלנו מלא פוטנציאל. לכן אני בטוחה שהעשור הבא יניב עוד הרבה מאוד מדליות והצלחות.
במהלך העשור החולף ראינו יותר ויותר ספורטאיות ישראליות, בכלל הענפים, בטופ העולמי - לי קורזיץ ומעיין דוידוביץ' בגלישה, נטע ריבקין בהתעמלות, שי דורון בכדורסל, מורן סמואל בחתירה, ענבל פיזרו בשחייה, וזה ממשיך לדור הנוכחי כמו לינוי אשרם בהתעמלות האומנותית, לונה צ'מטאי בריצה, קטי ספיצ'קוב בגלישה ואנסטסיה גורבנקו בשחייה - בתקווה שתהיה מדליה נשית נוספת במשחקים האולימפיים בטוקיו 2020.
התובנה הגדולה ביותר שלי מהעשור האחרון היא שכוחה של נבחרת הוא המפתח להצלחה. אני רואה ויודעת איך כמות הנשים בספורט האולימפי גדלה ומלאה בפוטנציאל. הלוואי וחברות וגופים גדולים נוספים ירימו את הכפפה, יעניקו חסות ויחברו לנשים שמשקיעות את כל עולמן עבור ההצלחה בספורט.