יוסטון אסטרוס היא מועדון צעיר במונחי בייסבול. נוסדה ב-1962 כ"Houston Colt 45s" (באמת שאין דרך ראויה לתרגם את זה לעברית), הקבוצה החליפה ב-1965 את שמה לאסטרוס. עד לפני שנתיים נרשמה ברזומה שלה הופעה אחת בוורלד סיריס, תופעה לא חריגה עבור מועדונים צעירים בעולם הספורט האמריקאי. ב-2017 זכו האסטרוס לראשונה בתואר, אשתקד הגיעו לגמר חטיבת ה-AL והשנה שוב חזרו לסדרת הגמר, בה הפסידו באופן מוזר לוושינגטון נשיונאלס, בסדרה בת 7 משחקים בה לא הושג אפילו ניצחון ביתי אחד.
שתי העפלות לגמר בשלוש שנים הן, כמובן, לא עניין נדיר בספורט. כמו בכל ענף אחר, בנייה נכונה יכולה להביא תוצאות לטווח ארוך. לאור הכישרונות שיוסטון גידלה או הביאה - חובטים עצומים כמו ג'ורג' ספרינגר, חוזה אלטובה ואלכס ברגמן ומגישים מהשורה הראשונה כמו ג'סטין ורלאנדר וגריט קול - אפשר להבין מדוע הקבוצה הזאת ממצבת את עצמה כחוד החנית של ליגת הבייסבול המקצוענית. אלא שכעת רובצת עננה כבדה על ההישג הזה - עדויות והוכחות לגניבת סימנים, תופעה פסולה ברמה החוקית והאתית, שעלולה לסבך לא רק את האסטרוס, אלא את כל הליגה.
לפני הכול, צריך להבין מהם "סימנים" בבייסבול. לכאורה, מתנהל בכל הגשה דו-קרב בין חובט למגיש - החובט מנסה לחבוט, המגיש מנסה לפסול. אבל בתמונה הזאת יש פקטור שלישי, לא פחות חשוב מהשניים האחרים: התופס (Catcher). בין שחקני השדה, זהו האיש הכי משמעותי במשחק. תפקידו הוא לכוון את המגיש לסוג ההגשה ולמיקום שלה, והוא עושה זאת על ידי הצבעה בידיו לפי קודים מוסכמים. את הקודים הללו אסור בשום פנים ואופן לנסות לפצח.
בשנה שעברה, במהלך סדרת גמר חטיבת ה-AL (השלב האחרון לפני הוורלד סיריס) קיבלה יריבתה של יוסטון, בוסטון רד סוקס, מידע מגורמים בקבוצת קליבלנד אינדיאנס על כך שייתכן שהאסטרוס, שהדיחו את האינדיאנס בסיבוב הקודם, גונבים סימנים באמצעים אלקטרוניים. באצטדיון של יוסטון עומד אדם חשוד, סיפרו, שתפקידו לנסות לפצח את הקודים. לרד סוקס היו את כל הסיבות להאמין שזה נכון, משום שהם עצמם נקנסו שנה לפני כן על ידי ה-MLB (הסכום לא פורסם) לאחר שניסו לגנוב סימנים באמצעות שעון חכם של אפל.
יוסטון נקנסה אז בסכום של חצי מיליון דולר והפרשה די נשכחה, בעיקר משום שבוסטון ניצחה לבסוף בסדרה והמשיכה לזכייה בוורלד סיריס. ביום שלישי האחרון הצית מחדש מייק פירס (Fiers) את חבית אבק השריפה. פירס, מגיש סביר פלוס, שיחק באסטרוס בין 2015 ל-2017. בעונתו האחרונה הוא היה שותף להעפלה לפלייאוף, אבל לא נמנה עם סגל המגישים שם ואת הזכייה בוורלד סיריס השלים כשחקן שלא מן המניין. כעת, כשהוא באוקלנד אתלטיקס, חשף פירס בראיון עם עיתונאי הבייסבול קן רוזנטל ואוון דרליץ', את שיטות העבודה של האסטרוס ובעצם הטיל פצצה: הוא הודה כמי שהיה שחקן מן המניין שהאסטרוס אכן עשו את זה. ההודאה הזאת יוצרת כעת כאב ראש לא קטן לקומישינר של הליגה רוב מנפרד.
לפני הווידוי של פירס, לא היו מספיק הוכחות לכך שהאסטרוס עשו משהו לא חוקי. העדות שלו שינתה לחלוטין את התמונה. "הם היו מוכנים לעשות הכול כדי לנצח", אמר וסיפר כי במרכז השדה החיצוני מוקמה מצלמה שהשקיפה על המגיש ושודרה לטלוויזיה שמוקמה במסדרון שבין תא ההלבשה לספסל השחקנים. עובדי המועדון ושחקנים היו רואים את הסימונים של התופס ומבינים איזה סוג כדור המגיש עומד לזרוק.
השלב הבא היה העברת המסר. צריך לזכור, מדובר באצטדיון שמכיל למעלה מ-40,000 מושבים, וכל הגשה מלווה בהרבה קריאות עידוד. אי אפשר לצעוק לחובט, לסמן לו מרחוק, בוודאי שלא לגשת אליו. הפיתרון של האסטרוס היה פח אשפה שמוקם במנהרה והחבטה בו יצרה הד גדול. ההגשה הפופולארית ביותר בבייסבול היא "פאסט-בול", זריקה מהירה וישרה שיוצאת מידי המגיש. בהגשה סטנדרטית כזאת קולו של הפח נדם. לעומת זאת, כשבקבוצה האמינו שהמגיש עומד על פי הסימנים לזרוק Change-Up או Breaking Ball, כדורים שמשנים את מסלולם ומהירותם לפני שהם מגיעים לחובט, נשמע קול חזק של חבטה על פח באצטדיון.
דני פרקוואר, מגיש מחליף ששיחק בשיקגו וייט סוקס, העיד: "שמעתי קול חבטה מכיוון הספסל של יוסטון בכל פעם שהתופס סימן לי להגיש Change-Up. הגשתי כדורים ממש טובים ועדיין הצליחו לחבוט עליהם. אחרי הפעם השלישית הבנתי מה קורה, התופס ואני שינינו סימנים וכבר לא היכו על הפח".
עכשיו, אפשר לשמוע את העדות של פרקוואר ולהאמין לה ואפשר שלא - אבל המילים שלו מגובות בווידאו (שימו סאונד, כמובן)
עד כמה משפיעה באמת קריאת הסימנים? קשה לאמוד. בפגישה בין נוני מוזס לבנימין נתניהו אמר לו מוזס "אתה רק נהיית ראש ממשלה בגלל הכותרת הזאת. נתניהו ענה "הייתי ראש ממשלה גם בלי" ומוזס השיב: "בוודאי, אבל אפשר לא לתת כותרת 'ביבי ניצח בעימות'. זה נתן לך בדיוק את ה-0.3 או 0.5". בדרך כלל גם במקרים של ריגול בספורט ההשפעה נעה בין שולית לאפסית. האסטרוס זכו באליפות אחת בלבד לכל אורך תקופת הרמאות, שמי יודע כמה זמן מתנהלת. צריך גם לזכור שהם העמידו הרכבים סופר-מוכשרים בשנים האחרונות, בהשקעה כספית גבוהה מאוד.
ועדיין, החשדות כבדים והפגיעה בטוהר המשחק גדולה. "קרא לי אולד סקול, אני פשוט רוצה שהבייסבול יהיה נקי מזיופים", אמר אחד מאנשי וושינגטון נשיונאלס, יריבתה של יוסטון בוורלד סיריס האחרון. ההודעה שיצאה מטעם האסטרוס רומזת לכך שמבינים שם את גודל השעה. "אנו משתפים פעולה עם ה-MLB בנושא. מעבר לכך לא נגיב". קצר ולכאורה אשם.
הצרות לא יסתיימו ביוסטון - הן עוברות להיות של הליגה עצמה. "בכל הקבוצות גונבים סימנים, אבל הם עושים את זה רק במשחקים שבהם אני מגיש", צייץ המגיש פיל יוז בבדיחות הדעת בטוויטר. בדיחה חביבה מתובלת בהרבה הומור עצמי, ובכל זאת, ראוי להתייחס לחלק הראשון שלה ברצינות. כשנחשפה ב-2007 פרשת "ספייגייט", במרכזה עמדו ניו אינגלנד פטריוטס ומאמנה ביל בליצ'יק, עולם הפוטבול געש. הטענה הייתה ש"כולם עושים את זה". היא לא החזיקה מים. כמו בכל תחום בחיים, רק מי שנתפס משלם את המחיר.
לא בבייסבול. לפני 15 שנה חטף הענף פגיעה תדמיתית חזקה מאוד בגלל הטיפול הלקוי של הליגה בשימוש בסמים אסורים. בשלב ראשון, הליגה תסתמך על בדיקה של האסטרוס עצמם, אבל כמו כל ביקורת פנימית, גם זו לא תסתיים עם ממצאים. "זה כמו שפיט רוז (שנמצא אשם בהימורים על משחקים שניהל והורחק מבייסבול לכל החיים - ד.ר.) יילך לבדוק האם אכן הימר", כתב בלעג פרשן הבייסבול הבכיר של ESPN באסטר אולני.
העיניים נשואות כעת לקומישינר מנפרד. בשנה שעברה הוא ספג ביקורות על כך שהאסטרוס יצאו עם עונש כספי בלבד, וכעת הוא עומד בפני לחצים. האופציות העומדות בפניו הן שוב ניסיון להנמיך את האש ולהוציא את יוסטון בעונש כספי, שמשמעותו היא, בעצם, אי-ענישה, או להטיל הרחקות לתקופות ארוכות, אולי לכל החיים, לגורמים המעורבים ובכללם שחקנים ששיתפו פעולה.
הציבור האמריקאי לא נוטה לשכוח מהר. התקשורת לא הניחה לקומישינר הקודם באד זליג להבליג על פרשיות הסטרואידים משנות ה-90. הן הגיעו עד לקונגרס ובסופו של דבר ננקטו צעדים חריפים, שכללו השעיות ארוכות וסירוב להכניס אגדות בייסבול כמו מארק מגווייר, רוג'ר קלמנס ובארי בונדס להיכל התהילה.
מה יהיה הפעם? האוהדים, הקבוצות והנהלת הליגה ינסו לקרוא את הסימנים.