גבוה מעל מראדונה

צילום: , רויטרס

הנאמנות שלו מרגשת. החיבור לעיר מושלם. דריס מרטנס הוא אדם נדיב ומצחיק, שמקדיש שערים לכלב, ואפילו את המבטא הנאפוליטני הוא רכש מהסדרה "גומורה" והוכתר כאליל. כך הפך "מסי הבלגי" לסמל הנכון עבור העיר הקשוחה, וקנה אפילו את ליבו של דייגו עצמו. והשיא עוד לפניו

דריס מרטנס נולד ב-6 במאי 1987. במשך תקופה ארוכה העובדה הזו נעלמה מעיניהם של אוהדי נאפולי, אך בשנה שעברה - כאשר הגיע הכוכב הבלגי ל-100 שערים במדי המועדון והיה ברור שהוא צפוי לעקוף במהרה את המאזן של דייגו מראדונה - הם הבינו לפתע את הסמליות. הרי ב-10 במאי 1987 הבטיחה נאפולי של מראדונה את האליפות ההיסטורית הראשונה, והאליל הארגנטינאי הפך לגיבור האלמותי של העיר. מרטנס הגיח לאוויר העולם באותו השבוע בדיוק. מה זה אם לא סימן מלמעלה?

אז ביום רביעי זה קרה, במשחק ליגת האלופות בזלצבורג. בתחילת המחצית הראשונה הפציץ הבלגי שער מרהיב לרשת הגבוהה מזווית קשה והשתווה למראדונה עם 115 כיבושים בצבעי התכלת. במחצית השניה הוא כבר עקף את דייגו עם שערו ה-116. כעת מפרידים רק חמישה שערים בינו לבין מלך שערי נאפולי בכל הזמנים, מארק האמשיק - אף הוא יליד 1987. השיא עשוי להישבר עוד לפני חג המולד, ומרטנס יעמוד בראש הרשימה לפני כולם. ובצדק. כאשר מתבוננים בפועלו, אין ראוי ממנו להיות בטופ.

נולד כדי לעקוף את מראדונה. דריס מרטנס (צילום: AP)

השלים 90 דקות רק בשליש מהמשחקים

המאזן של האמשיק הושג בזכות הוותק - הוא בילה יותר מ-11 שנה באיצטדיון סן פאולו לפני שנטש לליגה הסינית בתחילת השנה, ו-121 שעריו הובקעו ב-520 משחקים. הסלובקי גם היה קשר מרכזי, כך שאיש לא ציפה ממנו לקצב כיבושים מטורף. לעומת זאת, הנתונים של מרטנס באמת ברי השוואה למראדונה. דייגו לבש את מדי נאפולי 259 פעמים במהלך שבע עונות. מרטנס מתחיל גם הוא עונה שביעית בדרום איטליה, ויש לו 289 משחקים. כאן כדאי לקחת בחשבון את העובדה כי אינו באנקר בהרכב, ואף היו שנים בהן הוגדר כמחליף. גם כאשר הוא פותח, בוחרים המאמנים להחליפו בהזדמנויות רבות, ומרטנס השלים 90 דקות רק בכשליש מהופעותיו בנאפולי. מראדונה היה על הדשא כמעט תמיד משריקת הפתיחה עד לשריקת הסיום, ולכן ממוצע השערים לדקה של מרטנס גבוה יותר. הרבה יותר.

ייתכן שמרטנס היה זוכה להערכה רבה יותר ברחבי תבל, וגם מקבל דקות משחק רבות יותר לו היה בוחר לעזוב את נאפולי - והיו לו הצעות לא מעטות כאלה. אלא שנאמנותו לא יודעת גבול. החיבור שלו לעיר מושלם, וגם בתקופות הקשות ביותר הוא סירב להיכנע לתכתיבים של סוכנו סורן לרבי. אפילו בעונתו הראשונה של מאוריציו סארי, ב-2015/16, כאשר היה ברור כשמש שאין לו סיכוי קלוש להתברג בהרכב, הוא לא התבכיין בתקשורת ולא הביע תסכול באופן פומבי. בדיוק להיפך - הוא הצהיר שלא יזוז לשום מקום. "הקשר עם האוהדים חשוב לי מאוד, ואני אוהב את נאפולי בכל ליבי", הוא אמר, ובא על שכרו. העזיבה של גונסאלו היגואין והפציעה של ארקדיוש מיליק הכריחו את סארי לנסות אותו בתפקיד תשע מדומה, וההצלחה היתה מסחררת. כך הפך הקיצוני לחלוץ, ואז הכל היסטוריה.

הוא דווקא כן היה באנקר בהרכב. דייגו מראדונה במדי נאפולי (צילום: GettyImages)

החלום החל עוד ב-2010

סיפור האהבה הזה החל עוד בספטמבר 2010 כאשר מרטנס הגיע לראשונה לנאפולי כדי לשחק מולה במדי אוטרכט בליגה האירופית. הוא הצטלם על רקע הים הכחול, והיופי הטבעי שבה את ליבו. גם האווירה המחשמלת ביציעי האיצטדיון, מיושן ככל שיהיה, לא הותירה אותו אדיש. נאפולי הפכה לסוג של חלום קסום, גם אם השאיפה המרכזית היתה לשחק בליגה הספרדית דווקא. באותם ימים, זה עוד לא ממש היה רלוונטי, אבל המעבר לאיינדהובן וההצטיינות הראשונית בנבחרת הפכו אותו לסחורה מבוקשת מאוד. עם גובה של 169 סנטימטרים, מהירות מסחררת באגף ושליטה מופלאה בכדור, הוא כונה "מסי הבלגי" ונתפס כשחקן מבטיח במיוחד. ולפני שהמועדונים בספרד שמו עליו את ידו, לקח אותו מאמן ספרדי לאיטליה.

רפא בניטס התקשר אישית למרטנס כדי להפוך אותו להחתמה הראשונה שלו כמאמן נאפולי ביוני 2013. לא היה קשה לשכנע את השחקן - השילוב של עיר חלומותיו עם מאמן כה בכיר שהעניק לו יחס אישי עשה את העבודה. גם ההיסטוריה של נאפולי העניקה תחושה טובה במיוחד. כמי שנדחה על ידי אנדרלכט בנעוריו בגלל שהיה "צנום וחלש מדי" כהגדרת אנשי האקדמיה, ופילס את דרכו לכדורגל מקצועני רק בגיל 20, מרטנס שמח להצטרף למועדון בו יש יתרון למי שאינו גבוה. נאפולי היא קבוצה של מראדונה וג'אנפרנקו זולה. כאן לא יפסלו לעולם שחקנים נמוכים.

נכבש בקסמו של סן פאולו. דריס מרטנס במדי אוטרכט נגד נאפולי ב-2010 (צילום: AP)

טירה עם נוף להר הגעש

ומאז הוא שם. איך אפשר לעזוב אם אתה גר בטירה עתיקה מהמאה ה-15, ממנה נפתח נוף למפרץ הכחול ולהר הגעש וזוב. הקהל העריץ את הבלגי מהרגע הראשון, ואפילו מראדונה עצמו התלהב ממנו. פעם העניקה לו אישתו את החולצה מספר 10 של דייגו כהפתעה ליום הולדתו, והארגנטינאי הגיב בפרסום תמונותיו עם החולצה מספר 14 של מרטנס. "הוא השחקן הכי טכני בסגל, וצריך לשחק הרבה יותר", טען אז מראדונה ודרש מסארי לשנות את הגישה. סארי היה, כמובן, עקשן כפרד, וגם מראדונה לא השפיע עליו, אבל הנסיבות חייבו אותו לבצע את השינוי - וכך השתלמו סבלנותו של מרטנס ויכולתו הנהדרת להסתגל למערכים ותפקידים מגוונים.

אצל בניטס הוא היה שחקן אגף קלאסי, סארי הפך אותו לחלוץ נסוג, ואצל קרלו אנצ'לוטי הוא משחק כעת הרבה יותר קרוב לשער, בדרך כלל כחיית רחבה. גם אישיותם של הבוסים שונה בתכלית. בניטס היה פתוח עם שחקניו, אך רציני ודקדקן. סארי היה אובססיבי ושמר על דיסטנס, ומרטנס מספר כי המאמן ניתק לחלוטין את הקשר עם שחקניו לשעבר אחרי שפוטר ועבר לצ'לסי. שניהם לא היו אנשים קלים, אך הבלגי הסתדר עם שניהם, והצטער כאשר עזבו. היו לו חששות לקראת הגעתו של אנצ'לוטי, אבל גם אליו הוא התרגל במהירות, ויודע להעריך את הקלילות שלו. כי מרטנס, מקצוען ככל שיהיה, רואה בכדורגל קודם כל הנאה ושואו, והאופי הנינוח של המנטור הנוכחי מתאים לו מאוד.

מקדיש שערים גם לכלב

כדי להבין את האווירה הנעימה בחדר ההלבשה מעניין להיזכר באירוע המשעשע שהתרחש בקיץ האחרון. מרטנס ולורנצו אינסינייה השתתפו בפגישה עם האוהדים, התמקמו על הבמה באולם גדול וענו על השאלות. אנצ'לוטי התחפש למעריץ מהשורה, התגנב לקהל, הוצג כ"קרלו מאיזור רג'ולו", ותהה אצל האיטלקי: "מדוע אתה משחק טוב יותר בנבחרת מאשר בנאפולי?". מרטנס זיהה את השואל, פרץ בצחוק חסר מעצורים, לקח את המיקרופון וענה מיד: "זה כנראה באשמת המאמן".

כזה הוא מרטנס. הוא מסוגל להביך בכוונה אפילו את אישתו באופן פומבי - לאחרונה במסגרת חגיגות השער הוא לקח את הכדור ושם אותו מתחת לחולצה, וכך זרמו מיד השאלות על ההריון אותן היא נאלצה להכחיש. "מה פתאום הריון? הקדשתי את השער לנהג המונית שלי כי יש לו כרס גדולה", צחק מרטנס. בהזדמנות אחרת, הוא ציין שער בהרמת רגל ליד דגל הקרן והקדיש אותו לכלבו האהוב. האוהדים מתים על זה - הם רואים במרטנס אחד משלהם. אחרי הכל, הוא לא סתם למד איטלקית, אלא עשה זאת באמצעות צפיה בסדרת טלוויזיה פופולרית על המאפיה, ונוטה לדבר במבטא נאפוליטני מובהק.

מחלק אוכל לחסרי בית

וכאן אולי טמון ההבדל המהותי ביותר בין מרטנס למראדונה בכל הקשור לאישיות. לארגנטינאי היו קשרים ענפים מאוד עם ראשי המאפיה עצמם, הבלגי התיידד רק עם שחקני הסדרה. סמים מעולם לא עיניינו אותו - אחרי הכל הוא התחנך במשפחה מבוססת, ואימו היא פרופסורית לרפואה. ואולי הוא נהנה מחיי הזוהר בטירה, אבל עזרה לזולת חשובה לו יותר מכל. הוא מבלה שעות רבות בביקורי ילדים בבתי חולים ובחלוקת מזון לחסרי בית בכיכרות העיר. מראדונה יכול להסתובב עם חולצות של צ'ה גווארה, אך הוא אדם הרבה פחות טוב.

מרטנס לא יגיע לרמתו על הדשא, וגם כנראה גם לא יזכה באליפות, אולם הוא הסמל הנכון עבור העיר נאפולי. חייכן, כריזמטי, אוהב אנשים ובעלי חיים, מפזר אנרגיות חיוביות. עוד מעט הוא יהיה מלך שערי נאפולי בכל הזמנים, וכולם ישמחו יחד איתו.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק

לא מפסיק לפזר אנרגיות חיוביות. דריס מרטנס (צילום: רויטרס)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully