אברהם בננו

זה התחיל באקורד צורם לפני כחודש וחצי. טמי אברהם היה השחקן היחיד שהחמיץ פנדל בדו-קרב בסופרקאפ האירופי באיסטנבול, העניק את התואר לליברפול, והתגובה הנזעמת של חלק מהאוהדים היתה בוטה. הם לא התחשבו בעובדה כי החלוץ הצעיר היה זה שסחט את העבירה ברחבה בהארכה, גרם בכך לשער השיוויון והיה אחראי לכך שהמפגש נגרר לפנדלים מלכתחילה. הם הרי רק מחפשים סיבה לפרובוקציות גזעניות, והרשתות החברתיות מלאות בטינופת הזו. אימו של אברהם בכתה כאשר ראתה את הקללות, הבן התרגש הרבה פחות והשתדל להרגיע אותה. "יש לי אופי חזק, זה לא יכול להשפיע עלי", הוא הצהיר, במקביל לדרישה נחרצת מהנהלת טוויטר לפעול למיגור התופעה.

אופי חזק - זו לא קלישאה. כל מי שהכיר את אברהם לאורך הקריירה מגדיר אותו כך, כולל חוס הידינק אשר העניק לו הופעת בכורה בפרמיירליג במאי 2016, באופן אירוני למדי מול אותה ליברפול. "אני אוהב מאוד את הגישה של טמי. קל מאוד לראות את הפוטנציאל שלו", הכריז ההולנדי הוותיק. הגישה היא שסוללה בסופו של דבר את דרכו לסגל הראשון של הכחולים בחלוף שלוש שנים, ולכן גם היה לו האומץ לקחת את החולצה מספר 9.

לחולצה הזו יש ריח של קללה בעידן רומן אברמוביץ', ולא כל אחד יעז לבחור בה. תשפטו בעצמכם - אחרי עזיבת ג'ימי פלויד האסלביינק בקיץ 2004, קיבל אותה מתיה קז'מן הסרבי אשר הגיע בקול תרועה רמה ונכשל לחלוטין. לאחר מכן לבש אותה הרנאן קרספו בקדנציה השניה בקבוצה, אחרי ההשאלה במילאן, והארגנטינאי לא הבריק כמו בקדנציה הראשונה. בהמשך נדדה החולצה למגן חאליד בולארוז ולקשר סטיב סידוול, עברה איכשהו לפרנקו די סנטו עליו לא זוכרים במועדון כמעט דבר, ואז מצאה את עצמה על גופו של פרננדו טורס אשר סיפורו ידוע. ב-2015/16 פיאר את החולצה רדאמל פלקאו שכמעט ולא שיחק. בקיץ 2017 זכה בה אלברו מוראטה שהפך לרכש השיא של הכחולים, ועזב בחלוף שנה וחצי עם תווית של פלופ. גונסאלו היגואין ירש אותו עם 9 על הגב, וקשה לומר שהשאיר זיכרונות נעימים בחודשים שבילה בלונדון.

זה הסיפור על קצה המזלג, ואברהם מכיר אותו טוב מכולם, אבל לא אכפת לו. מבחינתו, לא המספר על החולצה רלוונטי אלא התפקיד, ויש רק חלוץ מרכזי אחד ששימש עבורו מודל לחיקוי במשך שנים ארוכות. הם אפילו הגיעו למועדון כמעט במקביל ב-2004 - טמי הקטן בן ה-6 שנרשם לראשונה לאקדמיה, ודידייה דרוגבה שהוחתם ממארסיי והפך באופן מיידי לאליל המונים. לאברהם היה אפילו מפגש מיוחד עם הסקורר מחוף השנהב, אשר הבחין בו פעם צועד לעבר המתקנים ביום קר וגשום, והציע לו טרמפ. היה זה השחקן הראשון של צ'לסי שדיבר עם הילד, וההתלהבות נותרה בליבו - אולי אפילו עד היום. טמי הסתכל על כל תנועה של דרוגבה, ניסה ללמוד מכל בעיטה ומכל נגיחה. "תמיד רציתי להיות כמוהו", הוא אומר.

מבנה הגוף שלהם דומה, וזו כבר היתה נקודת פתיחה מוצלחת. אברהם מעולם לא ניחן באחוז ניצול הזדמנויות חלומי, אך בזכות היותו חיית רחבה עם נוכחות פיזית עצומה וחושים טקטיים מפותחים מאוד, הוא קיבל מספיק צ'אנסים כדי גם להחמיץ וגם להבקיע הרבה. הוא הפציץ 74 שערים ב-98 משחקים בגילאים שונים, כולל שמונה כיבושים בדרך לזכיה בליגת האלופות לנוער ב-2016. לא לחינם הוגדר תמיד כחניך המבטיח ביותר באקדמיה הכחולה, אך זה לא הבטיח לו דבר במעבר לבוגרים, כי צ'לסי העדיפה כאסטרטגיה השאלות אינסופיות של החניכים שלה ורכש סיטונאי של כוכבים מבחוץ.

אז ב-2016, זמן קצר אחרי המחמאות המפליגות מהידינק, הושאל אברהם לבריסטול סיטי מליגת המשנה, הוכיח את עצמו מיידית וסיים עונה חלומית עם 23 שערים. זה לא קירב אותו לסטמפורד ברידג', וב-2017 נשלח טמי לסוונסי - הזדמנות ראשונה לטעום חיים אמיתיים בפרמיירליג. לרוע המזל, היו הברבורים במשבר עמוק אשר הוביל לירידת ליגה, וחילופי המאמנים לא היטיבו עם החלוץ הצעיר. אחרי שקיבל גיבוי רחב מפיל קלמנט האנגלי, לא היה אברהם רלוונטי מבחינת קרלוס קרבלאל הפורטוגלי, סיים את העונה עם חמישה כיבושים בלבד וטעם חמצמץ בפה. הוא נעלם כאשר הצטרף בקיץ שעבר, בעצת המנטור ג'ון טרי, לאסטון וילה.

טרי, אותו העריץ אברהם מאז שהוא זוכר את עצמו בזכות היותו הסמל האולטימטיבי של צ'לסי, הכיר את החלוץ לעומק. למעשה, הוא לא ממש אהב להתאמן איתו כאשר אברהם זומן לעתים מקבוצת הנוער לסגל הבכיר. טרי וגארי קייהיל נטו להחליף מבטים ולסנן זה לזה: "שוב הוא הגיע", והסיבה פשוטה - טמי פשוט סחט מהם המון זיעה. "הבחור הזה משקיע מאמץ עילאי בכל דקה, באימון או במשחק. הוא לא מסוגל אחרת", סיפר לימים הבלם. לא פלא שהוא דאג להביא אותו בהשאלה לווילה, בה סיים את הקריירה בעונת 2017/18. וכאשר מונה טרי בעצמו לעוזר מאמן הקבוצה באוקטובר שעבר, קיבל העסק תפנית חדשה. אברהם המריא לגבהים חדשים, כבש 27 שערים, סחף את הקבוצה ממרכז הטבלה הישר לפלייאוף העליה, ובגמר בוומבלי מול דרבי קאונטי ציפה לו מפגש מרתק עם שלושה מכרים.

כדי לעלות לפרמיירליג, היה צריך אברהם לנצח שני חברים מהאקדמיה - מייסון מאונט ופיקאיו טומורי, ואת המנג'ר פרנק למפארד. אז, בשלהי מאי, כבר החלה להתברר התמונה הכללית לקראת הקיץ. מצד אחד, מאוריציו סארי היה קרוב לסיים את דרכו כמאמן, ולמפארד סומן כאופציה המועדפת להחליפו. מצד שני, האיסור על ביצוע העברות גרם לאופטימיות גדולה בקרב בוגרי האקדמיה. השילוב של למפארד עם היעדר הרכישות העביר באברהם צמרמורת חיובית. הוא ידע שכך יוכל לקבל הזדמנות אמיתית בסטמפורד ברידג', והסיכוי למינויו של כוכב העבר היה עולה אם דרבי היתה נכשלת בגמר הפלייאוף ונותרת בליגת המשנה. אז אברהם ניצח בוומבלי, וכעת הוא במדים הכחולים, ביחד עם למפארד, מאונט וטומורי.

אסטון וילה עוד קיוותה לשמור אותו לעונה נוספת, אך אברהם לא נתן לאיש להשלות את עצמו. "אין לי ספק ביכולתי להצליח בפרמיירליג בשורות צ'לסי. האיסור לבצע העברות הוא מתנה משמיים בשביל חניכי האקדמיה. זה הצ'אנס שלנו, ואני מוכן. אני באמת מוכן. לא יהיה עיתוי טוב יותר. אתן את כולי ואבקיע הרבה שערים לזכות צ'לסי", הוא הצהיר ביוני. עם הגעתו של הבוס החדש, הושלם הפאזל, והחופשה של אברהם היהת קצרה. אחרי השתתפות באליפות אירופה לנבחרות עד גיל 21 ביוני, הוא הצטרף לאימוני צ'לסי בתחילת יולי, והרשים במשחקי ההכנה. החולצה מספר 9 היתה שלו, דרוגבה איחל לו הצלחה, ולמפארד החליט שהוא יהיה שחקן ההרכב לפני אוליבייה ז'ירו.

אז נכון, הימים הראשונים של העונה היו קשים. אברהם הלך לאיבוד בתבוסה 4:0 באולד טראפורד במחזור הראשון, ואז הגיע הפספוס המתסכל מהנקודה הלבנה באיסטנבול. ואולם, האופי החזק עומד תמיד לצידו, ושום דבר לא מסוגל לשבור אותו. "פעם החטאות היו מוציאות אותי מריכוז, אבל לא עוד. הסתכלתי על החלוצים הגדולים, למדתי כיצד הם מתמודדים עם החמצות, ועכשיו אני מסוגל למחוק אותם מהזכרון כדי להמשיך ולצוד את ההזדמנות הבאה", מספר אברהם. מנטליות זו בשילוב עם כשרון טבעי והספק עבודה פנומנלי הופך אותו לאיום מתמיד עם ההגנות. הביטחון העצמי הוא הנשק החשוב ביותר של אברהם, ואיתו הוא ממריא לגבהים חדשים.

ועכשיו אי אפשר לעצור אותו - הוא הפציץ שבעה שערים מאז פתיחת העונה וניצב בטבלת המבקיעים בליגה רק מתחת לקון אגוארו. צמד ב-2:3 בנוריץ', צמד ב-2:2 מול שפילד יונייטד ושלושער ב-2:5 המהדהד באיצטדיונה של וולבס. יחד איתו, כבשו לרשת הזאבים גם טומורי ומאונט. "נשארנו אחרונים על הדשא והחלפנו חוויות. תמיד חלמנו לכבוש יחד בקבוצה הבוגרת, וזה סוף סוף קרה", סיפר אברהם - מבקיע השלישיה הצעיר ביותר בתולדות המועדון בפרמיירליג.

כעת מנסה ההתאחדות הניגרית, אשר נשיאה אמג'ו פינוק מיודד מאוד עם אביו של אברהם, לשכנע אותו לייצג את מולדת הוריו, אך סיכוייה נראים נמוכים. "הסברנו לו שמקומו אצלנו מובטח, בעוד בנבחרת אנגליה התחרות תהיה קשה מאוד", אמר פינוק, אבל את הסקורר בן ה-22 התחרות כלל לא מרתיעה. כולם כבר יודעים זאת.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק