כמו לא מעט דברים בימינו, הכול התחיל בוואטסאפ.
בתחילת השנה החליטו נשיא ניס ז'אן פייר ריבר והמנכ"ל שלו ז'וליאן פורנייה לעזוב את המועדון אחרי שנים ארוכות ומוצלחות, וזאת בשל חילוקי דעות עם בעלי המניות הסינים-אמריקאים שהשתלטו על המועדון. ריבר ופורנייה ראו שהכדורגל לא נמצא בראש מעייניהם של הבעלים, הבינו שמפעל חייהם עלול לרדת לטמיון ומיד לאחר הנטישה כבר החלו לחפש רוכשים. איכשהו, הם נפלו על מכרה זהב.
ריבר הצליח לעניין את סר ג'ים רטקליף, הבעלים של ענקית הכימיקלים "אינאוס" שהוא גם הבריטי העשיר בעולם וחובב ספורט מושבע. אחרי כמה שיחות וואטסאפ, נפתחה גם קבוצה הכוללת את הנשיא והמנכ"ל לשעבר וכן את רטקליף ואחיו בוב, המנהל את מחלקת הכדורגל של "אינאוס". במשך כמה חודשים הם התנהלו ביניהם ותכננו את אסטרטגיית הרכישה והבנייה, עד להשלמת העסקה לפני כשבועיים.
החל מ-26 באוגוסט 2019, ניס היא חלק מקבוצת "אינאוס" המתרחבת, אחרי עסקת רכישת המועדון הגדולה בתולדות הכדורגל הצרפתי. מעל 100 מיליון יורו השקיע רטקליף - יותר מפי שניים מהסכום בו קנו הקטארים את פריס סן ז'רמן. האם הנובורישית החדשה מהריביירה תוכל לקרוא תיגר על שלטון היחיד של הקבוצה מהבירה?
אז איך מגיע בריטי בן 66 לרכוש קבוצת כדורגל בינונית בצרפת? ראשית, ג'ים רטקליף תמיד אהב כדורגל. הוא גדל בפיילסוורת' שבפרברי מנצ'סטר ואהד את יונייטד. היום הוא מגדיר עצמו כ"אוהד מיוסר של השדים האדומים". אביו היה חייט ואמו עקרת בית, והוא היה הראשון במשפחה שהלך ללמוד באוניברסיטה. המקצוע שבחר: הנדסה כימית. לאחר מכן עבד שנים בענקית הנפט "אסו", וב-1992 השקיע את כל חסכונותיו וגם משכן את ביתו כדי להשתלט על חברת כימיקלים שהייתה במשבר. בחלוף שש שנים כבר הקים את "אינאוס".
קצת יותר מ-20 שנה אחרי, ענקית הכימיקלים הזו מייצרת מכירות בסך 60 מיליארד דולרים בשנה ומעסיקה מעל 18 אלף איש ב-171 אתרים על פני 24 מדינות. על פי פורבס, הונו האישי של רטקליף נאמד בכ-21 מיליארד ליש"ט והחל מ-2018 הוא האיש העשיר בבריטניה. רק לשם השוואה, הונו כפול מזה של דימיטרי ריבולובלב, הבעלים הרוסי של מונאקו שהצליח לקחת אליפות אחת מפריס סן ז'רמן, ופי 10 משוויו של פרנק מקורט, הבוס האמריקאי של מארסיי.
רטקליף נחשב לדמות מסתורית ונחבאת אל הכלים, בטח ביחס לעשירי בריטניה האחרים. במאמר של "פייננשל טיימס" כינו אותו "ג'יי. אר" (לאו דווקא בגלל ראשי התיבות של שמו אלא בעיקר כהשוואה לדמות המיתולוגית ובלתי אהובה מהסדרה דאלאס), ומתנגדיו מארגוני הסביבה ואיגודי העובדים מכנים אותו "ד"ר נו", כשם הנבל מסרטי ג'יימס בונד. לגישתם, רטקליף נכנס לתחום הספורט אך ורק כדי לשפר את תדמיתו ולהלבין את עסקיו. אבל את אנשי ניס זה לא מעניין. רטקליף ניסה לרכוש את צ'לסי ונדחה על ידי רומן אברמוביץ', התעניין בקבוצתו האהודה מנצ'סטר יונייטד, ובסופו של דבר בחר בהם. גם אם זה רק צעד בדרך לרכישת מועדון פאר אנגלי, הם כרגע מאושרים. ומעושרים.
רטקליף נחשב כאמור לאחד האוהדים המפורסמים של מנצ'סטר יונייטד, אבל במשך שנים חי בשכונת צ'לסי בלונדון והחזיק במנוי לסטמפורד ברידג'. לכן גם ניסה לרכוש את הקבוצה. אלא שבשנה שעברה, קצת אחרי קבלת תואר האבירות מהמלכה על תרומתו לתעשייה ולעסקים, החליט דווקא רטקליף, מתומכי הברקזיט הנלהבים ביותר, לעזוב את אנגליה ולהתמקם במונאקו. המהלך הזה עלה לו בביקורות רבות מבית, אבל המעבר למקלט המס בנסיכות חסך לו כ-4 מיליארד ליש"ט. ולאור העובדה שקבוצת הכדורגל של מונאקו תפוסה, השכנה ניס זכתה מן ההפקר.
הרי גם את קבוצת הכדורגל הראשונה שלו רכש רטקליף בעקבות רילוקיישן. אחרי המשבר הכלכלי של שלהי העשור הקודם, המיליארדר הבריטי העביר את משרדי החברה שלו לשוויץ ונשאר שם עד 2016, כשמאז המשרדים נחלקים בין שתי המדינות ולמעשה "אינאוס" היא כבר חברה בריטית-שוויצרית. הנוכחות במדינה אפשרה לו להשתלט בנובמבר 2017 על קבוצת לוזאן.
כאשר עברה לוזאן לבעלותו של רטקליף, היא הייתה במקום החמישי בליגה הבכירה. בסוף העונה כבר ירדה ליגה. המועדון ביצע טעויות למכביר וגם בעונה הקודמת לא הצליח לחזור לליגה הראשונה, אם כי כרגע המצב נראה טוב והקבוצה מוליכה את הליגה השנייה. גם האוהדים מרוצים, בעיקר כי הבוס עמד בכל ההבטחות. הוא קידם את בניית האצטדיון שכבר היה בתהליך, משקיע במתחם אימונים חדש, הביא רכש ושיפר את התשתיות ואת מחלקת הנוער. "עשינו שם כמה טעויות", הודה רטקליף, "אבל אנחנו לומדים מהר, הדברים תוקנו ואנחנו כבר רואים את הרווחים".
מחלקת הספורט של אינאוס המשיכה לגדול אחרי לוזאן. רטקליף השקיע סכום צנוע של 125 מיליון יורו כדי שהמדליסט האולימפי בן איינסלי יעמיד קבוצה שתנצח בגביע אמריקה לשייט יאכטות ב-2021. הבריטי בן ה-66, שלכבוד יום הולדתו ה-60 עשה מסע רכיבה בדרום אפריקה, החליט ללמוד גלישת רוח ורץ מרתון בעצמו, מממן גם את האלוף האולימפי אליוד קיפצ'וגה, המרתוניסט הגדול בכל הזמנים, שינסה בחודש הבא לרדת מזמן של שעתיים בריצה הארוכה. בנוסף לכך, בחודש מאי האחרון הוא רכש את קבוצת "סקיי" שהייתה המובילה בענף רכיבת האופניים ושינה את שמה כמובן ל"אינאוס". כחודשיים לאחר מכן, הוא ראה את אגאן ברנאל זוכה בטור דה פראנס ומפאר את שם הקבוצה.
ועכשיו הגיע תורה של ניס.
כאשר נשאל בעבר על הדרך בה בנה את מפעל חייו והתעשר, הסביר רטקליף: "התמקדנו תמיד בחברות שהן לא טרנדיות או סקסיות. הפחתנו עלויות, עבדנו לפי הספר והפכנו את המקום לרווחי". מהבחינה הזו, ניס שלא זכתה בתואר מאז 1997, היא ההתאמה המושלמת. היא לא טרנדית ולא סקסית, אבל יכולה להתגלות כרווחית למדי. זו קבוצה עם תדמית טובה, מתקנים חדשים והכי חשוב מבחינת רטקליף: נמצאת קרוב לבית.
בארבע השנים האחרונות ביססה עצמה ניס בטופ 10 של הליגה, בעיקר בזכות התנהלות חכמה בשוק ההעברות וקידום שחקנים צעירים לצד שמות גדולים כמו דאנטה, חאתם בן ארפה או מריו באלוטלי. על המהלכים הללו היו חתומים ריבר ופורנייה, שמיד עם העברת הבעלות חזרו לתפקידיהם הקודמים. עם אלוף העולם פטריק ויירה הגיע המועדון למקום השביעי בעונה שעברה, ורטקליף שנפגש עמו לכוס קפה הרבה לפני הרכישה והעלה זיכרונות מהעימותים המפורסמים עם רוי קין, ייתן לו את כל הכלים כדי לעשות את קפיצת המדרגה.
"המטרה היא להיות בשלב הבתים של ליגת האלופות תוך שלוש עד חמש שנים", הצהיר האח בוב רטקליף במסיבת העיתונאים בשבוע שעבר. "אנחנו רוצים להתחרות עם פריס סן ז'רמן, ליון ויתר המועדונים הגדולים בצרפת. המטרה היא להיות בין ארבע הראשונות בליג 1 ולהפוך לאחד המועדונים המובילים באירופה בקידום שחקנים, כמו אייאקס למשל. לכן אנחנו צריכים לעבוד על בניית הבסיס והרחבת האקדמיה. אני לא חושב שנקנה שחקנים בני 27-28. אם אנחנו רוצים שהפרויקט הזה יצליח, חשוב מאוד שנשקיע בשחקנים צעירים".
אז הרטקליפים השקיעו בצעירים. עד העברת הבעלות, השחקן היחיד שהגיע לניס בקיץ היה קפרן תוראם, בנו בן ה-18 של ליליאן. וגם זה היה בהעברה חופשית ממונאקו. בין ההפסד הביתי למארסיי בדרבי ביום רביעי שעבר לבין סגירת חלון ההעברות אתמול (שני), הובאו לקבוצה חמישה שחקנים חדשים בעלות כוללת של כ-75 מיליון יורו. וכולם צעירים. קספר דולברג בן ה-21 נרכש מאייאקס ב-20.5 מיליון יורו, אלכסי קלוד מוריס (21) הגיע מלוריין תמורת 13 מיליון יורו, אדם אונאס (22) הוחתם כמושאל מנאפולי עם אופציית רכישה של 25 מיליון יורו, סטנלי אנסוקי (20) נרכש מפריס סן ז'רמן ב-12.5 מיליון יורו וברגע האחרון הובא גם הישאם בודאווי האלג'יראי (19) ב-4 מיליון.
לניס החדשה יש הרבה כסף, אבל אין כוונה להיות מונאקו של תחילת ימי ריבולובלב. "נבצע השקעה מדודה", הסביר סר רטקליף לאחר ההשתלטות." אנחנו רוצים לבסס את המועדון ככזה שיתחרה על בסיס קבוע במפעלים האירופים. זה מועדון עם היסטוריה נהדרת ומסורת, עם קהל מלא תשוקה, האצטדיון פנטסטי וגם מתחם האימונים החדש מרשים. אנחנו יודעים שעולם הכדורגל מסובך למדי, אנחנו עוד לומדים אותו. לא נזרוק כסף בטיפשות". המודל כאמור הוא אייאקס, ובצרפת הם רוצים לחקות את ליון. קודם כל צעירים מבית ואליהם מתווספים צעירים מבחוץ. כך הם מתכוונים לשנות את ההיררכיה בליג 1 ואולי אפילו לבלום את שלטון היחיד של פ.ס.ז', שמביטה בחשש קל על הנעשה בריביירה.
בעוד פחות משנה, טור דה פראנס 2020 יוזנק בניס עם אלוף תוצרת קבוצת "אינאוס". רטקליף יעשה הכול כדי להשלים את התמונה ולהביא לעיר גם את ליגת האלופות.
