אתה תותח

ביולי, כאשר ארסנל כבר היתה בטוחה כי הצליחה לשים את ידה על וויליאם סאליבה בן ה-18 מסנט אטיין, נכנסה טוטנהאם לתמונה. היריבה הלונדונית היתה נחושה לנצח במאבק על היהלום הצעיר, השוותה את ההצעה של התותחנים, ובשלב מסוים נפוצו בתקשורת הדיווחים כי המועדון הצרפתי מעדיף לעשות עסקים עם היו"ר דניאל לוי. האשליה הזו היתה קצרה - תוך ימים ספורים חתם סאליבה בארסנל, אשר השאילה אותו מיידית לעונה נוספת בשורות הירוקים. כאשר נשאל לגבי ההחלטה, השיב המגן בפשטות: "מתאו גנדוזי שכנע אותי לבוא לכאן. הוא הסביר לי הכל ואמר שזו ההחלטה הנכונה היחידה".

גנדוזי משמש, אם כך, כבר עכשיו כשגריר נאמן של התותחנים. הוא נושא הדגל, נאמנותו למועדון לא יודעת גבול, ומשעשע להיזכר כי טוטנהאם עקבה בעניין רב גם אחריו כאשר ערך הופעות ראשונות במדי לוריין בליגה הצרפתית בגיל 17. התרנגולים שלחו סקאוטים, אבל לארסנל היה נציג חשוב הרבה יותר בשטח, גם אם הדבר התברר רק בדיעבד. בדצמבר 2016 נכנס גנדוזי כמחליף במשחקה של לוריין בפארק הנסיכים, בעוד קבוצתו ספגה תבוסה 5:0 מול פריס סן ז'רמן. מאמן האלופה, אונאי אמרי, התרשם עמוקות מהנער עם רעמת השיער המופלאה והכניס אותו לפנקסו. הוא ידע שישמח מאוד להדריך אותו בבוא העת. בחלוף שנה וחצי, אחרי שמונה למנג'ר ארסנל בקיץ 2018, הופיע שמו של גנדוזי גבוה מאוד ברשימת הקניות שלו, והמעבר הושלם תמורת כ-7.5 מיליון יורו.

היתה זו אחת העסקאות הקלות ביותר בתולדות התותחנים, כי כל הצדדים היו להוטים לחתום. ללוריין, ששקעה בליגה השניה, לא היתה ברירה אלא למכור את הכישרון הגדול שלה, אשר הסתכסך עם המועדון וסירב להאריך את חוזהו שהיה אמור לפוג ב-2019. באשר לגנדוזי, הוא השתוקק לשחק אך ורק באיצטדיון האמירויות. אנשי בורוסיה דורטמונד נפגשו איתו, וגם פ.ס.ז' גיששה, אך הקשר הכריז: "אני אוהד ארסנל. גדלתי על הביצועים של תיירי הנרי, פטריק ויירה ורובר פירס, ותמיד חלמתי ללכת בעקבותיהם. זה גם המקום הנכון עבורי, כי אני יודע שבארסנל אקבל הזדמנות לשחק בסגנון הרגיל שלי".

ואת הסגנון הזה לא היה מוכן גנדוזי להחליף בשום פנים ואופן. מאמן נוער באקדמיה של סן ז'רמן, אותה עזב הקשר ביוזמתו בגיל 15 כי האמין בצדק שלוריין הקטנה תאפשר לו התקדמות מקצועית מהירה יותר, אמר לו פעם: "תישאר כמו שאתה. תשחק כמו שאתה אוהב. זה מה שאתה חייב לעשות, ואז תהיה לך קריירה נהדרת". המילים האלה חיזקו מאוד את הבטחון העצמי של גנדוזי, אשר היה גבוה בלאו הכי. סגן נשיא לוריין אלכס הייס העיד: "מתיאו כל כך מאמין בעצמו שהוא עלול להתעצבן אם מישהו מפקפק ביכולותיו. ההיבט הזה באופיו היה בעייתי. הוא לא בחור רע, אבל ההערכה העצמית שלו עלולה להיראות מופרזת".

הגישה הזו גרמה לפיצוצים תכופים עם מאמנים בלוריין, אך סייעה להתאקלמותו המהירה בארסנל, כי גנדוזי לא חושש מכלום. הוא סומך על ראיית המשחק ועל יכולת המסירה שלו, ומנסה להשתמש בכדור באופן אופטימלי בכל רגע נתון. הוא יוזם, מחפש את הדרך קדימה, ולא מפחד לשגות. טעויות לא מוציאות אותו מאיזון - גם אם הכדור שלו יגיע ליריב, הוא ינסה שוב משהו יומרני בחלוף דקה. התעוזה הזו בלטה מהאימון הראשון בארסנל, גרמה לאמרי להעריך אותו אפילו יותר, ואחרי הצטיינות במשחקי ההכנה בקיץ 2018, הוא נזרק למים העמוקים הישר במחזור הראשון מול מנצ'סטר סיטי.

ואולי הוא היה אשם בשער של ראחים סטרלינג, ארסנל הפסידה 2:0, וקבלת ההחלטות שלו לא תמיד היתה מושלמת בלשון המעטה, אבל הוא ניסה יותר מכולם, מסר יותר מכולם, תיקל יותר מכולם, והרגיש כבר במשחק הבכורה כמו מנהיג פוטנציאלי. האוהדים התחברו מיידית לאמוציות שלו, כי זה בדיוק מה שהיה חסר לקבוצה.

אי שם ב-2013, כאשר נחת מסוט אוזיל בלונדון, שררה אופוריה בקרב הקהל, אך היא דעכה בהדרגה, בעיקר כי הכוכב הגרמני שידר אדישות. התפיסה הזו לא בהכרח נכונה, אך זוהי שפת הגוף שלו, וזה אופיו. גנדוזי, שהגיע כרכש אלמוני לחלוטין, הוא ההיפך המוחלט. הצרפתי חי את המשחק, קופץ לשמיים אחרי כל מהלך מבריק, תופס את הראש כאשר כדור הולך לאיבוד, נופל על ברכיו ודופק באגרופיו על הדשא אחרי כל החמצה גדולה - שלו או של חבריו. במידה מסוימת, הוא מתנהג כמו אוהד פשוט, והאוהדים האמיתיים מתים על זה. הוא אחד משלהם. תראו, למשל, את החגיגה שלו אחרי הניצחון בדרבי על טוטנהאם בדצמבר - הוא מוציא את גופו מהרכב לעבר האוהדים שבאו לברך אותו וצוהל יחד איתם.

כך בונים מותג. גנדוזי משדר תשוקה ללא גבול, והתשוקה הזו מעניקה לו אשראי גדול ביציעים, כי הוא נוטף כריזמה. הוא עדיין חסר נסיון, אינו יציב מספיק, מבנה גופו לא תמיד אפשר לו להתמודד מול יריבים חסונים במיוחד, העמידה הטקטית שלו זקוקה לשיפור, ומסירותיו היומרניות לא תמיד מגיעות לכתובת, אבל אפשר לסמוך עליו בדבר אחד - הוא אף פעם לא נעלם. גנדוזי הוא לוחם שמסוגל להוביל את הקבוצה אחריו בזכות הלהט והאהבה למשחק. "הוא חי ונושם כדורגל", אמרו עליו מאמני נוער רבים, וזה לא השתנה ולא ישתנה. תוסיפו לכך כשרון יוצא דופן, ותקבלו שחקן שעשוי להתפתח לכוכב על אם יקבל את הבמה הנכונה.

בהקשר זה, צדק גנדוזי בבחירה בארסנל. ראש הסקאוטינג לשעבר, סוון מיסלינטאט, אמר לפני שנה כי ההחתמה היתה חשובה במיוחד עבור המועדון. "רצינו לצאת בהצהרה כי גם בעידן שאחרי ארסן ונגר, ארסנל תמשיך לפתח שחקנים צעירים", הוא טען. קל עוד יותר לסמוך על שחקן שמפתיע לטובה באופן מיידי. "נדהמתי מהיכולת של מתיאו באימונים", אמר הנריך מחיטריאן. "גנדוזי הוא השחקן הצעיר הכי טוב בארסנל", קבע אוזיל. וכך, כבר בעונתו הראשונה נטל הצרפתי חלק ב-48 משחקים בכל המסגרות, מתוכם 33 בהרכב הפותח. אפילו בחור עם בטחון עצמי של גנדוזי לא יכול היה לחלום על כך ברצינות בגיל 19.

אולי אמרי היה צריך להשתמש בו מהדקות הראשונות גם בגמר הליגה האירופית מול צ'לסי, כי כאשר נכנס הצרפתי כמחליף הכחולים כבר הובילו 0:3, אבל זה כבר סיפור אחר. הכרטיס לליגת האלופות חמק מהתותחנים, וכעת מציב גנדוזי את ההעפלה לצ'מפיונס-ליג כיעד מרכזי בעונה החדשה, אותה החל כבאנקר ודאי בהרכב. בשני המחזורים הראשונים ליקטו התותחנים נצחונות, אבל אז הגיע ההפסד לליברפול באנפילד, ובמחזור הבא - כאשר הקבוצה נקלעה לפיגור 2:0 מוקדם בדרבי הביתי מול טוטנהאם - היה חשש כי פיאסקו נוסף עלול לגרום לכדור שלג של כשלונות להתגלגל. לארסנל יש תדמית של חבורה רכרוכית ולוזרית בעשור האחרון, ומישהו היה צריך לקחת את המשחק על עצמו כדי לעצור את המפולת. גנדוזי עשה זאת.

הוא היה טוב במחצית הראשונה, אבל תפס פיקוד באופן מוחלט אחרי ההפסקה, השתלט על מרכז המגרש, סחב את התותחנים למערכה, ולבסוף גם בישל במסירת עומק מרהיבה את השיוויון של פייר-אמריק אובמיאנג בדרך ל-2:2. "השער הזה שייך לגנדוזי. הוא ידע לאן ארוץ וסיפק את הכדור המושלם", אמר החלוץ. היה זה - תאמינו או לא - הבישול הראשון של גנדוזי בפרמיירליג. דקות ספורות קודם לכן, הוא גם כמעט כבש את שער הליגה הראשון בחייו, אבל ברנד לנו הדף את הבעיטה שלו בזינוק מצוין. בקצב כזה, יש תחושה שלא נותר זמן רב להמתין לשער הבכורה. בגיל 20, גנדוזי מרחיב את ארסנל הפעולות שלו. הוא הופך לשחקן שלם יותר ומסוכן יותר ליד הרחבה.

בכושרו הנוכחי, נותר רק לתהות מדוע התעלם ממנו מאמן צרפת דידייה דשאן כאשר פירסם את הסגל לקראת משחקי מוקדמות אליפות אירופה מול אלבניה ואנדורה. היש יריבות נוחות יותר כדי לבחון את הדם החדש? האם סטיבן אנזונזי בן ה-30, שהושאל מרומא לגלאטסראי, באמת עדיף בעיתוי זה? ההחלטה משאירה תקווה אצל ההתאחדות המרוקאית שעדיין נחושה לשכנע את גנדוזי לייצג אותה. מאמנה לשעבר, הרווה רנאר הצרפתי, עשה מאמצים גדולים על מנת לזמן את הקשר, אך נתקל בסירוב. גם עכשיו זה לא הולך להשתנות, כי לגנדוזי יש תוכנית ברורה גם במסלול הבינלאומי, ואף אחד לא יעמוד בדרכו.

הוא נולד תשעה חודשים בדיוק אחרי שדשאן הניף את גביע העולם ב-1998 ולא מהסס להצהיר: "לא הייתי בעולם כאשר צרפת זכתה במונדיאל בפעם הראשונה, ועדיין לא זומנתי כאשר היא זכתה בפעם השניה בשנה שעברה, אבל אהיה שם כאשר נעשה את זה בפעם השלישית. צריך לכוון גבוה". ברור שצריך.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק