באיירן מינכן פותחת הערב (שישי, 21:30, ספורט 1) את העונה בבונדסליגה במפגש ביתי מול הרטה ברלין, אבל עיני האוהדים נשואות בחשש דווקא לסוף החודש. הם לא עסוקים הפעם בעסקאות לקראת חלון ההעברות, כי הנשיא אולי הנס צפוי לצאת בהצהרה חשובה פי מיליון. האיש החזק ביותר בכדורגל הגרמני כולו, אשר מנהל ביד רמה את העסק כבר במשך 40 שנה, החליט לפי הדיווחים שהספיק לו. הוא לא יציג את מועמדותו בבחירות הקרובות ויפרוש בגיל 67. רבים אוהבים אותו, רבים עוד יותר מתעבים אותו, אבל דבר אחד בטוח - באיירן תיראה אחרת בלעדיו. האלופה תצא לדרך חדשה לגמרי במהלך העונה החדשה, וזו הבשורה הגדולה ביותר בבונדסליגה.
המנהל הספורטיבי הצעיר בהיסטוריה
אם אכן יעזוב, לא ישלים הנס חצי מאה במועדונו האהוב. הוא הגיע לבאיירן ב-1970, כנער בן 18 שכבר ענד את סרט הקפטן בנבחרת הצעירה, ומיד הפך לשחקן מפתח. פרנץ בקנבאואר וגרד מולר הם הפנים (לפחות מבחינה היסטורית) של באיירן מינכן הגדולה שזכתה שלוש פעמים ברציפות בגביע האלופות באמצע שנות ה-70' ושל מערב גרמניה שהניפה את גביע העולם ב-1974, אך הנס - קשר התקפי נמרץ ששרף שטחים וניחן בחוש מפותח מאוד לכיבוש שערים - היה דומיננטי לא פחות. עד גיל 22, הוא זכה באליפות גרמניה, גביע גרמני, גביע האלופות, אליפות אירופה ומונדיאל. ולצד ההצלחה המסחררת על המגרש, בלט אצלו במיוחד החוש העסקי. הנס היה הכדורגלן הגרמני היחיד בדורו שניסה לתרגם באופן ישיר ובוטה את ההילה לכסף.
כבר כאשר תיכנן את החתונה עם בחירת ליבו סוזי, ניסה הנס להפיק רווחים ולמכור את התמונות לעיתונים במחיר מופקע. זמן קצר אחרי הזכייה במונדיאל, הוא כבר פרסם ספר ביוגרפי וערך אינספור אירועים בחנויות וחתם אישית עשרות אלפי עותקים. הוא חיפש ומצא הזדמנויות כלכליות בכל מקום, והתדמית הזו סייעה לו מאוד כאשר הקריירה על הדשא הסתיימה מוקדם מאוד באכזריות. בגמר גביע האלופות מול לידס ב-1975, נפצע הנס באופן קשה מאוד בברכו, ולא הצליח להתאושש. בחלוף שלוש שנים הוא כבר נדד בהשאלה לנירנברג, אבל הרופאים הזהירו אותו כי הוא עלול להפוך לנכה אם לא יתלה את הנעליים. אז הוא פרש בגיל 27 - ומונה מיידית למנהל הספורטיבי הצעיר ביותר בתולדות גרמניה.
ראשי באיירן התבססו על תקדים מרתק - חודשים ספורים קודם לכן מונה הקשר הגאון גונטר נצר למנהל הספורטיבי של המבורג אחרי פרישתו ושינה מהותית את האווירה סביב המועדון. במינכן העדיפו תחילה לגייס לתפקיד את רודי אסאואר, אך הוא סירב לעזוב את ברמן - והנס היה האופציה השניה ברשימה. התחושה היתה טובה, כי עוד בהיותו שחקן פעיל בנירנברג סייע הכוכב לבאיירן לגייס ספונסר כדי לממן את שובו של פאול ברייטנר לקבוצה. כל מי שהכיר אותו, ידע שהכישרון לעשיית עסקים חזק אצלו בערך כמו הכישרון במגרש. בזכותו, הפכה באיירן לאימפריה בקנה מידה עולמי.
"האדם השחצן בתבל"
זה לא היה כך לפניו. אמנם הבווארים השיגו תוצאות אדירות עם סגל פנומנלי בשנות ה-70', אך לא השכילו למנף זאת ליצירת מותג אמיתי. שיווק מרצ'נדייז כמעט ולא היה קיים, ההתנהלות הפיננסית היתה חובבנית, וכאשר קיבל הנס את התפקיד הוא גילה כי המועדון שקוע בחובות. הוא שם לעצמו למטרה מרכזית לשנות את המגמה, וקיבל לשם כך החלטות לא פופולריות, כולל מכירה של חברו קרל-היינץ רומניגה לאינטר. בזירה המקומית, הוא פעל בכוחנות בשוק ההעברות וניסה להחתים את כל הכוכבים הבולטים של היריבות. הגישה הזו והפה הגדול שלא סתם לרגע הביאו לו לא מעט אויבים, אך הנס לא התרגש. "לא אסטה מדרכי בסנטימטר", הוא הצהיר בעקשנות, והתמודד עם הביקורת בראש מורם.
העסק לא תמיד היה קל. הנס בחר לשבת על הספסל לצד המאמן בכל משחק ומשחק - בניגוד למקובל בקרב המנהלים הספורטיביים. "אני חייב לחוש את הקבוצה שלי, וזה אפשרי רק ליד הדשא", הוא הסביר - ולקח הכל ללב. הוא לא ישן בלילות אחרי ההפסדים, ולעתים היה שקוע במחשבות על עבודה 24 שעות ביממה. הלחץ אף גרם לו לשקול התפטרות מספר פעמים בשנותיו הראשונות, וב-1986 הוא אפילו ניסח מכתב לנשיא - אך לא הגיש אותו. מאוחר יותר, זה כבר לא היה רלוונטי. עם הזמן, הפך הנס לפנים של באיירן. למעשה, הוא היה באיירן.
מאחר שמדובר במועדון הכי אהוד והכי שנוא בגרמניה, דמותו היתה ונשארה שנויה מאוד במחלוקת. הסגנון הבוטה גרר תגובות נזעמות מצד יריבים. מנכ"ל ברמן וילי למקה הגדיר את הנס כ"אדם השחצן בתבל", ואוהדי ורדר נהנו במשך שנים לשיר בגנותו ולקלל אותו. בעימות טלוויזיוני מתוקשר עם המאמן הצעיר דאז כריסטוף דאום, הטיח הנס: "האגו שלך נפוח מדי". דאום לא נותר חייב. "כדי להגיע לרמת אגו כמו שלך, אצטרך לחיות עד גיל מאה", הוא הגיב וסחט מחיאות כפיים סוערות. היו אלה ימים עליזים, בהם היה הכדורגל הגרמני תחרותי מאוד, והמאבקים מול באיירן היו יצריים במיוחד.
פתח את ביתו לשחקניו, וסייע גם ליריבות
הקרבות האלה גבו קורבנות, וגם הנס לא תמיד הצליח לעמוד על שלו. ב-1991, למשל, הוא פיטר את חברו הטוב יופ היינקס למרות שתחושת הבטן שלו היתה אחרת - ולימים הגדיר את הצעד כטעות המקצועית הגדולה בחייו. "אף אחד לא חף משגיאות, וגם לי מותר לשגות, אבל אני לומד מכך. אלה גם הדרישות שלי מאחרים, כולל השחקנים. אתה יכול לטעות, אך אנא ממך - אל תחזור על הטעות הזו שוב, כי זה כבר יהיה בלתי נסלח", הוא טען.
כן, הנס הוא בוס נוקשה, אך יש לו גם צד אחר - רך ואמפתי. את שחקני הרכש הוא הזמין תמיד להתארח בביתו בשבועות הראשונים, עד שימצאו לעצמם דירה קבועה. דלתו תמיד פתוחה, והטלפון שלו תמיד זמין. כוכבי באיירן ידעו שהם יכולים ליצור איתו קשר בעת צרה - בכל שעה ובכל נושא. מיכאל שטרנקופף, הקיצוני הבעייתי שליהטט בשנות ה-90, העיר אותו, למשל, באמצע הלילה אחרי שנסע ברמזור אדום והתנגש ברכב אחר. "מה לעשות?", הוא שאל בבהלה. "תתקשר למשטרה ותחכה לי", השיב הנס. תוך דקות ספורות הוא כבר היה בזירת התאונה כדי לסייע לעבריין המפוחד.
בתקשורת נהוג לצבוע את הגיבורים בצבעים אחידים - שחור או לבן, אבל האמת בדרך כלל נמצאת באמצע, והנס הוא דוגמא מצוינת לכך. הוא דמות מורכבת מאוד, לטוב ולרע. הוא מלא בניגודים, כמו כל באיירן. במשך ב-40 שנות שלטונו - 30 כמנהל ספורטיבי ועשור כנשיא - הוא השתדל בכל כוחו לפגוע ביריבות ולהפוך את באיירן למועדון על, ובמקביל דאג גם לסייע לקבוצות שנקלעו לבעיות כלכליות. בורוסיה דורטמונד, הרטה ברלין, סנט פאולי ורבות אחרות זכו לאוזן קשבת ותרומות כספיות מהבווארים כאשר היו זקוקות לכך. באיירן הוזכרה פעמים רבות כגורם מוביל שדוחף ליצירת סופר-ליג אירופית, אך הנס דווקא הדגיש לא פעם: "אנחנו רואים בבונדסליגה נכס היסטורי חיוני לקיומנו, ולכן לא נשתף פעולה עם יוזמות מסוג זה".
האם יש לו תחליף?
אפילו בכל הקשור להעלמת מס בהיקף מפלצתי אפשר לראות את הנס מזוויות שונות. מצד אחד, הוא התברר כרמאי שהונה את המדינה. מצד שני, הוא לקח אחריות, לא הכחיש דבר, הודה במעשיו, התנצל וריצה מאסר בן שנה וחצי. לפני שנכנס לכלא, הוא התפטר מכל תפקידיו בבאיירן, אך המשיך לנהל אותה ביד רמה גם מכותלי בית הסוהר, ושב לנשיאות אחרי שחרורו. כי באיירן לא ראתה את עצמה ללא הנס, על אף הביקורת הנוקבת שנשמעה לעתים בעוצמה גם מתוך הבית.
הביקורת הזו הגיעה לשיאה באסיפה השנתית של בעלי העניין במועדון בדצמבר האחרון. יו"ר ועדת הבקרה יוהאנס בכמאייר היה הדובר החריף ביותר נגד הנשיא, תקף אותו בשל שתלטנות בלתי מרוסנת והחלטות ניהוליות שגויות כהגדרתו, וזעק: "באיירן היא לא מופע של אדם אחד". רבים בקהל הריעו לו, והנס עזב את האולם פגוע עד עמקי נשמתו. על אף שחלק גדול מהטענות היו צודקות, הוא לא ראה זאת כך. "זה לא נותן לי מנוח, ואשקול את דרכי בהמשך", הוא סיפר. לפי הדיווחים בשל עיתונאים מהימנים מאוד, ההרהורים הובילו להחלטה על פרישה.
וגם עכשיו הדעות חלוקות. יש שרואים בהנס דיקטטור שעבר זמנו, והם שיחררו אנחת רווחה. יש שלא מסוגלים לדמיין את באיירן בלעדיו, ובשבועות האחרונים רצה באינטרנט עצומה שקוראת לנשיא להישאר לקדנציה נוספת למרות הכל. בשני הצדדים משוכנעים כי באיירן תשתנה ללא היכר בעידן שאחרי הנס, והליגה כולה מחכה לראות לאיזה כיוון היא תלך. זו עשויה להיות שנת מעבר דרמטית, ואולי היא מעניקה לקבוצות אחרות לנצל את המבוכה בהנהלת האלופה ששומרת על הכתר במשך שבע שנים. זו הסוגיה המרכזית מכולן. וכאשר יעלו הערב באיירן והרטה כדי לפתוח את העונה, אור הזרקורים יופנה להנס. האם אלה החודשים האחרונים שלו?
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק
