פעם לא היו הרבה ברירות ולא היה איך לחפש דברים: הם מצאו אותך. לא בחרת להתלהב דווקא מנבחרת סקוטלנד, פשוט יצא לך מקויסט בחבילת המדבקות הראשונה באלבום הכדורגל של איטליה 90'. לכו תדעו מה הזיכרון הראשון ומה השנים עיוותו - אני זוכר לכאורה שראיתי בטלוויזיה כבר את סיאול 88' במיטה עם אבא ואני זוכר בוודאות דרבי של שעריים נגד מרמורק, במגרש, ואני זוכר שמתישהו ניר לוין כבש שלושער - כבר סיפרתי שפעם הוא גר דירה מול סבתא, בשדרות חן ברחובות, והיינו מגיעים אליו מדי פעם לקפה (זה בטח היה שוקו). אני זוכר את הגול של ראובן עטר מול בית"ר תל אביב, בטח שאני זוכר את ההרחקה של גיא גת בגמר הגביע - איזה נורא זה היה, תודות לניר לוין שגר מול סבתא היינו הרי יענו אז אוהדי הפועל פתח תקוה.
המדבקה הראשונה שאני זוכר מאלבום איטליה 90' היא של לאונל אלבארס. וכשקיבלת גם ולדראמה וגם אלבארס באותה העטיפה, הנחת שכל קולומביה היא ערימה אחת של שיער בלתי נגמר. באלבום ההוא היה גם אנדרס אסקובר, כך לפי עדויות, אבל אותו כמדבקה לא זכרתי. אורך השיער שלו היה ממוצע, למה שאזכור? מהטורניר עצמו אני בקושי זוכר דברים. אני זוכר את סקילאצ'י, שבגללו הפכתי ל"אוהד" נבחרת איטליה; את קאניג'ה ובגללו גם את מראדונה, שאמרו שהוא טוב בזה אבל לא יכולתי לדעת - המדבקה שלו היתה הכי נדירה, השגתי אותה הכי מאוחר שאפשר ובמחיר כבד, אז אולי הוא באמת היה טוב בזה. אני זוכר את ברמה חוגג ושהיינו אמורים להיות עצובים כי זו גרמניה.
פעם לא היה איך להיתקל ביגון אלא אם הוא פוגש אותך, וטפו טפו, בשנים האלו הוא לא ביקר, אפילו לא התקשר. אפילו מלחמת המפרץ והמסכות הפכו לזיכרון די קומי (אזור ד' כבוד!). כפריק משלב מוקדם, כל מה שצרכתי היה בית ספר, משחק השבת ומדור הספורט של ידיעות. אם משהו קרה מחוץ לשלוש המסגרות האלה, לא ידעתי עליו ולכן הוא לא קרה.
מונדיאל 94' היה הראשון האמיתי. בן 11, כבר מבין קצת יותר מה קורה, סקילאצ'י הומר ברוברטו באג'ו ובגלל הפרשי השעות היה לעתים קשה לעקוב אבל אני זוכר המון. אני לא זוכר גול עצמי לפני הגול העצמי של אסקובר. במונדיאל 90' לא נכבש כזה, ובמונדיאל 94' הוא היה היחיד. האמריקאים המארחים לבשו את המדים הכי מכוערים שראיתי, מן רשת הסוואה בורדו-אפורה, הארקס העביר קרוס משמאל ואסקובר, מספר 2, דחק את הכדור לשערו. רחמים. לא הייתי "אוהד" של קולומביה אבל מאז המדבקה הראשונה של אלבארס אהבתי אותם. בטח מול ארצות הברית הכלל לא מוכרת - אני לא זוכר אף מדבקה שלה.
פעם לא היתה דרך להבין רקע, מה שראית זה מה שהבנת. קולומביה זו נבחרת חמודה עם הרבה שיער ופאוסטינו אספרייה. לא ידעת שיש אסקובר יותר מוכר מאנדרס ולא שזו אחת התקופות הכי פושעות בתולדות המדינה והעולם.
ואז, כרגיל, עם העיתון, רק ספורט - ברור, בבוקר. "שחקן קולומביה שכבש את השער העצמי נהרג במדיין", בראש שער המדור. "רצח מזעזע", נכתב. 3 לפנות בוקר, "תודה על השער העצמי", אמר אחד היורים, 12 כדורים.
באותו יום, כך אמרו, נרצחו 40 אנשים רק במדיין, אבל 39 מהם לא כבשו שער עצמי בטלוויזיה ולכן לא הכרתי אותם ולכן לא ידעתי על כך. עבור ילד שהאירוע הכי טרגי עבורו עד אז, כנראה, היה האדום של גיא גת, זו היתה הפעם הראשונה שקלטת שבמקומות אחרים בעולם כדורגל הוא לא רק משחק. התמימות לא תמה, היא הלכה לעזאזל.
היום כבר לא פעם והיום אתה מחליט איזה מידע אתה צורך ואני צרכתי כל שניית יוטיוב שכללה את אסקובר. פאבלו, לא אנדרס. ועל הדרך מגלים מה זו קולומביה של השנים האלה, ומבינים - זה שרק שחקן נבחרת אחד נרצח אז זה היה נס.
השכן לשעבר לוין ביקר בקולומביה של השנים ההן, אמנם בבראנקייה ולא במדיין ולא בבוגוטה, אבל כשנבחרת ישראל הגיעה לפלייאוף על מונדיאל 90' - החבר'ה קיבלו טעימה מהג'ונגל. בלילה שלפני המשחק נסעו ג'יפים ליד המלון וירו צרורות של יריות. "הם רצו להפחיד אותנו, כדי שלא נישן", לוין נזכר. הוא מספר שעם הנבחרת נשלח גם שף שבדק כל מה שנכנס לפה. "היה חשש שירעילו אותנו", הוא אומר, ומוסיף: "הטירוף שם היה כזה גדול שכשהיינו במלון, ארבע שעות לפני המשחק, והדלקנו טלוויזיה וראינו שיש כבר שידור ישיר מהמשחק והאיצטדיון כבר היה מלא". בדרך למשחק הם ראו מזבלה גדולה ולוין נדהם לראות עשרות אנשים נוברים בזבל. ישראל הפסידה 1:0, ברמת גן עשתה 0:0, קולומביה עלתה למונדיאל וקיבלה מקום באלבום המדבקות וללוין והחבר'ה יצאו כמה מזכרות. כולל לשחק מול אנדרס אסקובר.
"אמרו אז על הטיפוסים הדרום אמריקאים שהם תחרותיים ומלוכלכים, אבל הוא באמת לא היה כזה. מהמעט שראיתי - ג'נטלמן". זה גם היה הכינוי שלו - הג'נטלמן של הכדורגל. הוא היה נוסע ברחבי העיר ומחלק מתנות לילדים עניים. כמו פאבלו אסקובר, רק בלי לרצוח עשרות אלפי אנשים. רב הנבלים העולמי חוסל בדצמבר 93', ובקולומביה הרבה אמרו - אם פאבלו לא היה נרצח, גם אנדרס לא.
בסרט הספורט הטוב בכל הזמנים - "The Two Escobars" - רואים עד כמה זה נכון. ברון הסמים והדם פאבלו היה המדינה כולה. הוא היה העם, הפוליטיקה, הצבא, המשטרה, מערכת החוק, שר החוץ, התדמית, הבוס. הוא היה הכדורגל. הוא החזיק קבוצות, הוא החזיק שופטים, הוא הרג שופטים. לעזאזל, כשבנה את מלון הכלא שלו - הקתדרל - הוא הבריח לשם כוכבי כדורגל. מספרים שגם את המדבקה הראשונה אלבארס. כשפאבלו הלך, העיר הלכה לעזאזל עוד יותר. הפשע לא מוגר, הוא פשוט הפך לפחות מאורגן. אם אסקובר הגדול היה בחיים, לא היו נוגעים באסקובר הקטן, מניחים.
נבחרת קולומביה האדירה הגיע לטורניר בארצות הברית עם ציפיות מפוצצות. הם בחיים לא זכו בדבר, אבל עם דור מוזהב ומתולתל ואחרי רצף משחקים מדהים כולל 0:5 בלתי נשכח בארגנטינה, אפילו פלה הימר שוואלדרמה, רינקון, אספרייה, אלבארס ואסקובר יניפו גביע. אבל לא ההימורים האלה הם שעשו בעיות. ברוני סמים וראשי קרטלים הימרו במיליונים על משחקי קולומביה, לפה ולשם, התערבו בקביעת הסגל, ההרכב, ומה לא. אחרי הפסד במשחק הראשון, לרומניה של חאג'י הנהדר, השחקנים עלו למשחק השני, מול המארחת, עם הרגליים בתוך האדמה. הם קיבלו איומים על החיים שלהם וחיי בני משפחתם, ובקולומביה ההיא איומים בדרך כלל הפכו לקיומים. עם כל הכבוד לדרמת גיא גת, לך תשחק ככה כדורגל.
כשהכדור של אנדרס נכנס לרשת בני משפחה כבר פחדו שהוא גמור. המשחק השלישי מול שווייץ היה לא רלוונטי וקולומביה עפה. סנסציה. אסקובר היה יכול לפרשן את המשך הטורניר, היה יכול לבקר משפחה בווגאס, אבל הוא העדיף להתמודד עם ההשלכות. "החיים ממשיכים", ניסה להרים מדינה שלמה, "החיים לא נגמרים היום", אמר המבוגר האחראי, הג'נטלמן של הכדורגל אנדרס אסקובר עם ההדחה.
הם נגמרו שבוע אחר כך. שלוש בבוקר, מדיין, אנדרס יצא מפאב במדיין ובמגרש החניה חוררו לו את הצורה. 12 כדורים, 6 פגעו, ואומרים שבכל ירייה היורה צרח "גול". לא נלאה אתכם בפרטי החקירה, המשפט, תיאוריות הקונספירציה שעלו. בשורה התחתונה האדם שהורשע נכנס לכלא ל-43 שנה ושוחרר אחרי 11.
קולומביה נעלמה מהמפה לזמן רב, אבל התדמית, גם אם נוקתה, לא נעלמה לחלוטין. המצב טוב יותר אבל רחוק מלהיות מושלם, וכשקרלוס סאנצ'ס הורחק בדקה השלישית במשחק הראשון של מונדיאל 2018 מול יפן, הוא קיבל את האיומים שאנדרס קיבל. וכשטסיו היה היחיד להחמיץ פנדל בדו-קרב הקופה מול צ'ילה, ששלחה את קולומביה הטובה הביתה בלי שהפסידה ובלי שספגה, אשתו סיפרה על איומים לפיהם גורל בעלה יהיה כגורל אסקובר.
בדיוק היום 25 שנה עברו, ולשמחתנו אפילו בקולומביה אמנם עדיין מאיימים אבל קצת פחות מקיימים. נכון לכתיבת שורות אלו לסאנצ'ס שלום וגם לטסיו, וכשהיגיטה הימר על הנבחרת כזוכה בקופה אמריקה, וטעה, הוא איבד - תודות לטינו אספרייה - בקושי שערה.
מומלץ: הכתבה של נמרוד עופרן על אסקובר
orenjos.walla.co.il
