בוס בהסוואה: פטר צ'ך מתכונן לנצח את צ'לסי ולהתמנות למנהל הספורטיבי

נניח שאתה מקבל מינוי למנהל ספורטיבי במועדון צמרת. כיצד תרצה לבחון לראשונה את הסגל שעומד לרשותך? את ההזדמנות של פטר צ'ך איש מעולם לא קיבל לפניו - הוא יתמודד מול הכוכבים שיהיו כפופים לו בעתיד הקרוב כשחקן יריב בגמר הליגה האירופית, יצפה בביצועיהם ממש מולו על הדשא וינסה לנצח אותם. רק המחשבה על כך לא פחות ממדהימה.

הכדורגל ידע אינספור מקרים בהם שחקנים פגשו את קבוצותיהם לשעבר במעמדים מכריעים. היו גם הפעמים בהן התמודדו כוכבים ומאמנים מול קבוצותיהם לעתיד אחרי שכבר חתמו בשורות היריבה - כמו, למשל, מאמן פרנקפורט ניקו קובאץ' שניצח את באיירן מינכן בגמר הגביע הגרמני לפני שנה, ואז הצטרף לבווארים. ואולם, התסריט של צ'ך חסר תקדים ומופלא. כאשר יעמוד בין הקורות של ארסנל ביום רביעי הקרוב, הוא יערוך את משחקו האחרון בקריירה מול האקסית המיתולוגית צ'לסי לה הקדיש 11 שנים, ולפי הדיווחים יחתום מיד לאחר מכן כמנהל הספורטיבי של הכחולים.

הדיווחים הראשוניים על החזרה המרגשת לסטמפורד ברידג' התפרסמו כבר לפני חודש. משרת המנהל הספורטיבי של צ'לסי נותרה לא מאויישת מאז נטישתו של מייקל אמנלו לטובת מונאקו בנובמבר 2017, ורומן אברמוביץ' סימן את השוער האגדי כדמות האידיאלית למשימה. צ'ך, שלא שיחק בפרמיירליג במדי התותחנים מאז ספטמבר, הודיע כבר בתחילת השנה על כוונתו לתלות את הכפפות בסיום העונה. אז כבר החלו המגעים בין הצדדים, והם הבשילו ככל הנראה לסיכום שנחשף ברשת סקיי.

השוער הצ'כי הוציא הכחשה בטוויטר, אך עשה זאת בלשון עדינה במיוחד: "כמו שאמרתי בעבר, אקבל החלטה על עתידי רק אחרי המשחק האחרון. נכון לעכשיו, אני מרוכז רק בזכיה בליגה האירופית עם ארסנל". קל מאוד לקרוא בין השורות - צ'ך ממש לא פוסל את המהלך, אלא רק מציין כי אין החלטה סופית. וכל עוד אין חתימה רשמית, הוא באמת רשאי לשנות את דעתו. הוא לא משקר, אלא אפילו מעביר רמז ברור כי החדשות נכונות. רק עיתוי שלהן בעייתי מבחינתו, ויש הטוענים כי אסור כעת למאמן התותחנים אונאי אמרי להשאיר את המאסטרו הוותיק בהרכב.
היה הקפטן האמיתי של צ'לסי

ואולם, הקולות האלה לא משמעותיים במיוחד, וארסנל תלך עם צ'ך עד הסוף. מאז סופסל לטובת ברנד לנו הגרמני במשחקי הליגה, הקדיש את עצמו צ'ך בעונת הפרישה למפעלי הגביע. מהגביע האנגלי ומגביע הליגה הודחה הקבוצה מזמן, אך באירופה היא עשתה חיים משוגעים ודהרה עד הסוף. הגורל זימן לצ'ך בדרך חוויות נוסטלגיות יוצאות דופן. בשמינית הגמר, הוא פגש את ראן הצרפתית, במדיה בילה את עונת 2003/04 לפני המעבר הגדול לצ'לסי, ואפילו הפסיד במשחק החוץ 3:1, אבל חבריו סידרו לו קאמבק עם 0:2 בגומלין ומנעו הדחה. כעת מגיע אקורד הסיום המופלא, וגם לאלה שמעדיפים להתרכז בניגוד עניינים לכאורה אין ספק - צ'ך ממש לא מתכוון לעשות הנחות לקבוצה שצפויה להעסיקו בעוד ימים ספורים.

כי צ'ך הוא המקצוען המושלם. אי אפשר לדמיין ספורטאי מופתי ממנו - צנוע, מחוייב, ווינר ששואף לנצח בכל מצב ובכל תנאי, אך תמיד ישמור על הגינות. הוא הסמל האולטימטיבי להצלחות הגדולות של צ'לסי בעידן אברמוביץ', וגם אלה שלא סובלים את הכחולים תמיד העריכו והעריצו אותו. ג'ון טרי ענד את סרט הקפטן, אך היה תמיד שנוא בקרב כל מי שלא מזוהה עם סטמפורד ברידג' - ובצדק. צ'ך היה, ביותר ממובן אחד, הקפטן האמיתי. הוא היה המנהיג השקט, המודל לחיקוי, הכוח המוביל ששמר תמיד על קור רוח ועודד את חבריו. הוא לא נשבר לעולם, וגם פגיעה קשה בגולגולתו באוקטובר 2006 במהלך המשחק מול רדינג לא עצרה אותו. היא חיזקה אותו. הוא היה ונשאר עילוי עבור כל חבריו, אך העדיף תמיד לשים דווקא אותם במרכז. די להיזכר באמירה של דידייה דרוגבה אחרי הנצחון בגמר ליגת האלופות ב-2012: "הוא עצר שלושה פנדלים, אבל רץ אלי כאילו אני הגיבור".

הגמר ההוא מול באיירן, באיצטדיונה הביתי במינכן, הוא רגע השיא בקריירה של צ'ך. מבחינה קבוצתית, היתה זו עונה חלשה, והמאמן אנדרה וילאש בואש פוטר עוד בפברואר אחרי הפסד לנאפולי במשחק הראשון בשמינית גמר צ'מפיונס-ליג. אם מישהו היה אומר אז פומבית שהכחולים יניפו את הגביע החמקמק בהדרכתו של רוברטו די מתיאו, היו צוחקים עליו, אבל לצ'ך היתה תחושה חיובית. הוא לא יצא בהצהרות לתקשורת, אבל אמר לאישתו: "אם נעבור בגומלין, אנחנו לוקחים את התואר". וכך היה. הנאפוליטנים החביבים נרמסו בלונדון, צ'לסי ביצעה קאמבק מפואר גם מול ברצלונה בחצי הגמר, ואז הגיע האירוע אליו התכונן צ'ך כל חייו.

ארבע שנים קודם לכן, הוא הפסיד בפנדלים בגמר למנצ'סטר יונייטד במוסקבה, בגלל ההחלקה המפורסמת של טרי. הפעם הוא היה נחוש לנצח וצפה ארוכות בכל הפנדלים שביצעו שחקני באיירן בקריירה. ההכנה הזו השתלמה בענק, וזה התחיל עוד בהארכה, כאשר אריאן רובן - החבר לשעבר לצ'לסי - קיבל הזדמנות להבקיע בפנדל ולהעלות את באיירן ליתרון. צ'ך הדף את הכדור, והתפלל שהמשחק יגיע לדו-קרב. הוא ניחש נכון את כיוון בכל הבעיטות של באיירן, ועצר שתיים מהן. איביצה אוליץ' ובסטיאן שוויינשטייגר היו הקורבנות.

זו היתה הפסגה, אך הישגיו רבים ומגוונים. זה החל כבר בעונה הראשונה אחרי שהגיע תמורת 9 מיליון ליש"ט בלבד - סכום מגוחך שהופך אותו לרכש הטוב ביותר של הקבוצה אי פעם. ב-2004/05, עם ז'וזה מוריניו הצעיר והמיוחד במלוא הדרו, ספגה צ'לסי 15 שערים בלבד ב-38 משחקים וזכתה באליפות היסטורית. היא הגנה על הכתר ב-2006 עם 22 שערי חובה. סגנון מבוקר למדי והגנה איתנה גרמו לכך שצ'ך נאלץ לפעולה לעתים רחוקות יותר בהשוואה לשוערים האחרים בליגה, אך זה לא גורע דבר בתרומתו העצומה. הוא ניווט את ההגנה הזו. הוא העניק לכולם שקט נפשי מוחלט.

הוא שבר שיא אחרי שיא. בעונתו הראשונה, הוא נהנה מרצף של 1024 דקות ללא ספיגה, וסיים אותה עם 28 משחקים עם רשת נקיה. המאזן הזה צמח במהרה לשיא מועדון - 228 משחקים ללא ספיגה מתוך 494 בכל המסגרות. גם בפרמיירליג השיא שייך לו. הוא הזרק בעל מספר ההופעות הגבוה ביותר בתולדות צ'לסי, ומדורג במקום השישי בכל הזמנים בסך הכל. לו זה היה תלוי בו, הוא היה נשאר בסטמפורד ברידג' עד סוף הקריירה ומעצים עוד יותר את ההישגים. לא היה אוהד אחד שהתנגד לכך. ואולם, החלום התנפץ לנגד עיניו כאשר המועדון בחר להעדיף שוער צעיר יותר שנתפס כמניה בטוחה לשנים ארוכות.

כך זכה צ'ך באליפות הרביעית שלו בצ'לסי כשחקן ספסל. טיבו קורטואה, ששב בקיץ 2014 מהשאלה בת שלוש שנים באתלטיקו מדריד, דרש וקיבל את האפודה הראשונה. מוריניו, שעבר שינוי אישיותי גדול מאוד בין שתי הקדנציות במועדון, היה שותף מלא להחלטה. הפורטוגלי אף התנגד למכירתו של צ'ך לארסנל ב-2015, כי לא רצה לחזק את היריבה הישירה בצמרת, אך זה לא היה בידיו. אברמוביץ' נענה לבקשתו של הצ'כי להישאר בלונדון ושלח אותו לתותחנים במחיר מבצע. זו היתה דרכו של הברון הרוסי להודות לשחקן האהוב עליו ביותר. צ'ך היה מקורב מאוד לבוס והשניים ניהלו אינספור שיחות בארבע עיניים.

ייתכן שאברמוביץ' עצמו לא רצה להיפרד מהצ'כי, אך הוא הקשיב לאנשי המקצוע שטענו כי אסור בשום אופן לאבד את קורטואה. בדיעבד, ברור שהם טעו. הבלגי אולי היה אחד השוערים הצעירים המבטיחים בתבל, ותרם רבות לזכיה בשתי אליפויות, אך רק אנשים נאיבים ציפו ממנו להישאר במועדון לאורך זמן. חלומו היה לחזור לספרד, ואוהדים לא ממש התחברו לדמותו. רבים הגדירו אותו כ"נחש". בסופו של דבר, קורטואה אכן נמכר לריאל מדריד בקיץ 2018, וצ'לסי ביזבזה 75 מיליון יורו בהחלטה פזיזה מתוך לחץ זמן על מנת להחתים את קפה חסר הנסיון מבילבאו.

וצ'ך? האיש שהוגדר על ידי רבים כגדול השוערים בפרמיירליג, אפילו לפני פטר שמייכל, לא היה נוטש ביוזמתו לעולם. "חשבתי שזה לא יקרה אף פעם, אבל זה הזמן לומר שלום לצ'לסי", הוא הצהיר במכתב שהשאיר לאוהדים אחרי שהועזב, "נהניתי מכל דקה במשך 11 השנים, וחשבתי שזה המועדון בו אתלה את הכפפות. ואולם, החיים לא תמיד מסתדרים לפי התוכניות והציפיות". זה היה סוחט דמעות, והגעגועים לדמותו של הצ'כי לא עזבו את אוהדי צ'לסי. הם רק התעצמו. הבשורה על שובו האפשרי כמנהל הספורטיבי החדש ממלאת את ליבם באושר טהור. הוא בדיוק האיש הנכון במקום הנכון. הבן הגולה שב הביתה כדי לתקן את הנזקים.

בינתיים אין הודעה רשמית כי נותרה לו משימה אחת חשובה מאוד לפני שהוא מתחיל חיים חדשים. צ'ך חייב לנצח את האקסית שינהל כדי לסיים את הקריירה עם תואר ולאפשר לארסנל לשחק בליגת האלופות בעונה הבאה. זו יכולה להיות סגירת מעגל מושלמת מכל הבחינות, במיוחד כאשר זוכרים כי גם את משחקו הראשון במדי התותחנים הוא קיים מול צ'לסי, במגן הקהילה באוגוסט 2015, שמר על רשת נקיה וניצח 0:1. רוב השחקנים בסטמפורד ברידג' התחלפו מאז, והצ'כי יפגוש מספר מצומצם יחסית של חברים כאשר יחזור. את יתר הכוכבים בסגל הוא יצטרך ללמוד, ומעכשיו הוא מסתכל עליהם בעיניים אחרות לגמרי. ביום רביעי הוא גם היריב וגם הבוס. מצב הזוי ואבסורדי, אבל אם יש אדם שמסוגל להתמודד איתו בכבוד ולצאת עם ידו על העליונה, הרי שזהו צ'ך.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק