עליבות עם כוכבית

ג'רי בית הלוי. אברם גרנט. ולאדן איביץ'. וזהו.

כשדבר קורה רק בפעם השלישית מאז קום המדינה, לא משנה איזו פרשנות אתה מדביק לזה - זה דבר נדיר. אז אתמול, בדרבי של כמה דברים נדירים, זה כנראה הנדיר מכל (ותודה לארכירון עמיקם על הנתון):

זו תהיה הפעם השלישית בלבד מאז קום המדינה שמכבי תל אביב תזכה באליפות מבלי לנצח את הפועל תל אביב. זה קרה ב-1952, זה קרה ב-1995, זה יקרה ב-2019. וזהו.

ואתמול בראיון כששאלו את איביץ' האם הפועל היא הקריפטונייט שלו, הוא או שלא הבין, או שלא שמע, או שלמען הביטחון העצמי ההורים הסתירו ממנו שקיים חומר שיכול לסבך את סופרמן. בכל מקרה, ענה שזה היה המשחק השלישי מול האדומים, ואחד נגמר ב-1:4. "טוטו קאפ", ענו לו. לא עניין אותו.

האמת, הדרבי הזה צריך לעניין את אנשי הפועל יותר מאת אנשי מכבי. אין יותר מדי דברים שהצהובים יכולים ללמוד מהמשחק הזה ולא ידעו על עצמם קודם. בנוגע לאדומים, בניגוד ל-0:0 הקודם, הפעם היו גם נקודות חיוביות אמיתיות לקחת. זו גם ההיסטוריה הקטנה הזו מהפתיח, אם תרצו אליפות עם כוכבית (הכוכבית הכי קטנה בהיסטוריה) עבור הצהובים, אבל הדרבי הזה היה בעיקר כוכבית בעליבות של הפועל תל אביב העונה.

באחת העונות הגרועות, כשמחברים הישגים, החלטות מקצועיות (סגל-רפואה-חיים-רפואה) ובאזז (הרייטינג ברח, 8,500 אוהדים בלבד בדרבי) ודווקא מול אחת הקבוצות הכי עמידות בצהוב, שני הדרבים היו עבור האדומים כנווי מדבר. הראשון - המשחק היחיד בליגה העונה בו מכבי לא כבשה; השני - המשחק הכי טוב של האדומים העונה והמשחק הכי חלש של הצהובים התחבר לכדי ערב אחד. עד כה שיא האיומים לשערו של ראיקוביץ' העונה עמד על 13 (מכבי חיפה ומכבי נתניה עשו את זה). אתמול האדומים איימו 15 פעמים, ובניגוד למשחקים רבים, לא מעט מהאיומים היו איכותיים - תשאלו את השוער הנהדר.

ובעונה כזו הזויה בה קשה להסיק דברים, את שני המשחקים מול מכבי תל אביב ניהל אותו מאמן - קובי רפואה. אתמול בטח כמה מהשחקנים קראו לו "אופיר", אבל זה שוב היה הכדורגל של קובי, לפחות מבחינה טקטית. עמידה נכונה, מצבים, החמצות.

אתמול, לראשונה זה המון זמן, הראו האדומים אופי במשחק גדול עבורם. יותר משמונה שנים עברו מאז שהפועל סגרה פיגור בדרבי. מאז מאי 2011, 2:2 של בן שהר בדקה ה-90, אם פיגרה, הפסידה; אתמול, בהרכב ששווה 1/18 מה-11 ההם, עם זיקרי ולא טועמה, עם אליאס ולא אבוטבול, עם גוטליב ולא עם באדיר, עם ספורי ולא עם זהבי, עם עאבד ולא עם תמוז, עם לבקוביץ' ולא עם אניימה - היא הצליחה לעשות את זה. לצאת מפיגור, ועוד מהפיגור הכי קלאסי בספר - הפועל מחמיצה ממטר, שרשרת כשלים אדומה, צ'יקו קורע רשת, מתפרצת שהיא קלישאה. ואחרי הקטטה והאדום לשכטר, 11 מול 10, כשהדלי התמלא עוד יותר, עמנואל בואטנג עשה את זה, ואולי זה היה תפקידו של אופיר חיים בדברי ההיסטוריה של המועדון, לתת לילד לשחק.

ובזכות הבעיטה שלו אמש, בדקה ה-88, גול לא חלק בעונה מחוספסת, האדומים סיימו את המשחק עם חיוך וכמה שורות של היסטוריה. ולצד זה, זו עדיין רק נקודה אחת, תיקו מספר 11 העונה, שער מספר 11 העונה, שתי נקודות מהקו האדום - והמרוץ לעונה המושלמת ביותר של מכבי תל אביב עדיין פתוח. אליפות בלי הפסד, טרבל, ירידה של הפועל.

"אנחנו מסודרים".

זו התשובה שקיבל סוכן אחד, אולי יותר, כשהציע שחקן בכיר, אולי פחות, לאנשי מכבי חיפה.

ספוילר: אתם לא מסודרים.

יעקב שחר אמנם הרג במהלך אחד מחאת אוהדים, אולי בשניים, עם החתמת ירדן שועה והתוצאות שבעקבות מינוי מרקו בלבול - מינוי שגרר חמישה ניצחונות רצופים, לראשונה מאז הר הכרמל הוקם על ידי אלוהים (גילוי נאות: ייתכן ומדובר בהגזמה). והנה, המחאה מתה, הירוקים מריחים גם מקום שני בטבלה, השחקנים רקדו את חדר ההלבשה לשמיים והאוהדים שמחו עד הגג של טרנר. אתם מריחים את האבל מתקרב, הא?


א….ב…..ל….!!!!!

יעקב שחר ואנשיו, כשהם קמים בבוקר, צריכים להסתכל על חמשת המשחקים האחרונים כאילו הפסידו בהם. להשאיר את לוח התוצאות לאוהדים שמתלהבים (זכותם ומגיע להם) בפייסבוק, לשחקנים שפתאום מרשים לעצמם להעלות סמיילי לסטורי. הם, קברניטי מכבי חיפה, אלו שמקבלים החלטות עתידיות, צריכים לגנוב ממיסטר קיי, או ג'יי, מי שלעזאזל היה טומי לי ג'ונס, את המוט הזה, להוריד משקפי שמש ולמחוק את תוצאות החודש האחרון. להיות גברים בירוק.

כי עם כל הכבוד למרקו בלבול, לא הגיוני שכולנו שוב נופלים לתוך זה. לא הגיוני שחמישה משחקי כדורגל יגרמו לאנשי מכבי חיפה לעבור מ"סגל שגם חמישה מאמנים שונים לא מצליחים לעבוד איתו" ל"אנחנו מסודרים". לא הגיוני שאנחנו שוב בקדנציה של בנאדו, שניצח 12 מ-14 במהלך העונה בה החליף את ראובן עטר, וכולנו נרדמנו על השמרים; לא ייתכן שנשכח אפילו את הקדנציה הראשונה של בלבול; אפילו את שלהי עונת רוני לוי, שניצח חמישה ברציפות, חטף 6:0 אבל הביא גביע. כבר שלוש פעמים (לפחות) במכבי חיפה הפכו לרגועים בעידן בו אסור להיות להיות רגועים.

אז לא, אנשי חיפה, אתם לא מסודרים. לא מספיק. הבאתם מאמן שלמרות ההערכות המוקדמות הפך קצת את עורו, השיג חוזה לעונה וחצי, מתנהג כמו אחד שמראה שהוא דורש את החוזה הזה, צורח וצווח על הקווים - ובראיונותיו שיפור ניכר; וכן, אפשר כבר עכשיו לחלק את המחמאות על המעבר לשיטת שלושה-בלמים-שאחד-מהם-הוא-עופרי-ארד, את ההזזה של מאבוקה לימין, את השיפור אצל נטע לביא.

א-ב-ל: זה לא מספיק טוב. מכבי חיפה הזו היא לא קבוצה מספיק טובה כדי לקחת אליפות בישראל. לא קרוב. לא עם מרקו ולא בלעדיו. לא מתחת לגרנט (ראיתם מה עשיתי פה?) ולא מעל לכולם. לא עם הסגל הזה. הסגל הנוכחי פשוט לא מספיק טוב. הכדורים לא תמיד יפגעו באלחמיד וייכנסו, וסליחה, 0:1 על אשדוד ואפילו על בני יהודה זה לא משהו שהירוקים צריכים להתהדר בו.

אז שחר צריך להמשיך לעשות את מה שעשה עם עסקת שועה. בקיצור, להפתיע לטובה, להתנהג כמו יענקל'ה של פעם. להנחית עוד שחקנים שלא נאמין שהוא יכול להנחית. לטרוף את הליגה. לחזק את עצמו ולהחליש אחרת במהלך אחד. לתהות 'האם זה המגן הימני הכי טוב שאנחנו יכולים להשיג?' (דסה, למשל, מסיים חוזה, פרובוקטיבי שכמוני; גם קונסטנטין); או 'מי ימסור לשועה כדור לגול?' (בטופ-20 של טבלת מסירות המפתח אין אף נציג ירוק). וכמובן, לא סתם לירות לכל הכיוונים. להחליט מהן העמדות שהכי דורשות חיזוק, ולפעול. זה לא חייב להיגמר באליפות ב-2020, אבל זה מוכרח להתקרב לכך.

זה היה חודש מצויון של מכבי חיפה. מאושרים? בהחלט. מסודרים? עוד לא. אוי לירוק שחושב אחרת.