"לפני שנה, אף אחד חוץ מאוהדי ליל לא הכיר את בנז'מן פבאר. למעשה, אפילו אני בקושי ידעתי את השם", מספר גרגואר פלרו שמסקר את המונדיאל עבור ל'אקיפ. הוא לא לבד. עיתונאים צרפתים לא מעטים במרכז התקשורת לא התביישו להודות כי לא היה להם מושג לגבי פבאר, לפני שדידייה דשאן זימן אותו לראשונה לסגל הנבחרת בנובמבר האחרון. "אנשים ראו את הרשימה ושאלו את עצמם - מי זה לעזאזל? זו היתה הפתעה מוחלטת", אומר קלמן גרזה, ועמיתו נזכר: "דווקא ידעתי על פבאר, אבל זו לא חוכמה - אני מצפון המדינה ומתמקד את ליל".
ובאמת צריך להתעמק במועדון כדי לזכור את פבאר, כי הוא לא היה שחקן משמעותי בליל בלשון המעטה. הוא צמח באקדמיה המצוינת ואהד את הקבוצה מאז שהוא זוכר את עצמו, אבל בסגל הראשון הוא מעולם לא קיבל קרדיט - בסך הכל 11 משחקים בהרכב בשנתיים, בין 2014 ל-2016, וגם הם לא בתפקיד אותו הוא הגדיר כטבעי. פבאר תמיד רצה להיות בלם, אך בליל ראו בו סותם חורים למקרי חירום, והוא שובץ לא פעם כמגן ימני וכקשר אחורי. המאמן פרדריק אנטונטי לא העריך אותו, ובסופו של דבר בחר הצעיר לעזוב על מנת להפסיק להיות שחקן שולי וזניח. הוא עשה זאת בלב כבד, והיעד היה מפתיע במיוחד.
סיקור מיוחד, גמר המונדיאל
פרישיץ' ערך אימון חלקי בלבד, לוריס: "אנחנו בבועה"
כך לוקה מודריץ' הפך לשחקן הגדול בתולדות קרואטיה
5 מועדונים הבטיחו אלוף עולם: המספרים לפני הגמר
"אם מנדז'וקיץ' היה יותר צעיר, הוא היה שווה 200 מיליון יורו"
ניצוצות של בקנבאואר
שטוטגרט זכתה בשירותיו של פבאר לפני שנתיים בהמלצתו האישית של מתיו דלפייר - אגדה מקומית לכל דבר. הוא אולי לא לבש מעולם את מדי צרפת, אך היה בורג קריטי בהגנה כאשר הקבוצה זכתה באליפות הסנסציונית ב-2007. דלפייר היה אז דומיננטי וחיוני לא פחות מסמי חדירה ומריו גומז, וכל מילה שלו שווה זהב בשטוטגרט. למעשה, בלם העבר היה צריך לעבוד קשה הרבה יותר על מנת לשכנע את פבאר עצמו, כי המועדון הגרמני בדיוק ירד לליגה השניה, אולם ההחלטה התבררה בסופו של דבר כמבריקה עבור כל הצדדים.
בעונתו הראשונה, על אף שגילה חוסר יציבות, תרם פבאר רבות לעלייתה של שטוטגרט ולחזרתה למקומה הטבעי. הוא התגלה כתלמיד מחונן, צבר ביטחון, השתפר על בסיס שבועי, ובעונתו השניה כבר היה אחד הבלמים הטובים בבונדסליגה. לא קל להאמין, אבל רק באיירן מינכן ספגה פחות משטוטגרט ב-2017/18. שטוטגרט הוציאה 36 כדורים בלבד מהרשת ב-34 משחקים, סיימה בזכות כך במקום השביעי, ופבאר היה עילוי של ממש. הוא לא החמיץ דקה במשך עונה שלמה - הראשון שעשה זאת במועדון מאז קראסימיר בלאקוב המיתולוגי לפני יותר משני עשורים. בעזרת האלגנטיות ויכולות המסירה וראיית המשחק המשובחות, הוא אפילו הושווה על ידי פרשנים מסוימים בגרמניה לפרנץ בקנבאואר.
ההימור של דשאן עבד
את כל זה הוא עשה במרכז ההגנה, ולכן הפציעה של לורן קוסיילני סללה סופית את דרכו של הכישרון הרב גוני לסגל למונדיאל, אבל דשאן הריץ אותו במשחקי הידידות דווקא כמגן ימני. היו שסברו כי המהלך תמוה, ופבאר עצמו נדרש לסוגיה. "אני מרגיש נוח בכל התפקידים", טען היהלום, "אל תשכחו שליליאן טוראם היה בלם בפארמה וביובנטוס, אבל שיחק כמגן ימני בנבחרת והיה מדהים. למה שלא תהיה לי קריירה כמו שלו?".
אפשר היה לטעון שהשתן עלה לו לראש. הנה לכם בא בחור בן 22, אחרי עונה מלאה אחת בליגה ראשונה, ואומר ברצינות גמורה: "למה שלא תהיה אהיה כמו טוראם?". האם זה לא מוגזם? בכל זאת, מדובר באחד הכוכבים הצרפתים הגדולים בכל הזמנים, ובאחד משחקני ההגנה המצטיינים בתולדות הכדורגל העולמי. ואכן, עדיין מוקדם מאוד לדבר על השניים באותה נשימה, אבל בשורה התחתונה העסק פשוט. כמו טוראם, פבאר הוא בלם שמצטיין כמגן בגביע העולם. וכמו טוראם, הוא הבקיע שער קריטי בדרך לגמר.
כבש את שער המונדיאל?
בשמינית הגמר מול ארגנטינה, כאשר צרפת נקלעה לפיגור 2:1, היא היתה זקוקה למפנה ופבאר סיפק אותו. הטיל המדהים שלו לפינה הרחוקה, ביעף מהסרטים, היה אחד השערים היפים ביותר של הטורניר, ושבר את האלביסלסטה. לאחר מכן נכנס גם קיליאן אמבפה לפעולה, אבל המגן הוא שכבש בעיתוי החשוב מכל, ורבים בצרפת נזכרו ברגע הזה בביצוע המלוטש של טוראם בחצי הגמר ב-1998. דאבור שוקר העלה אז את קרואטיה ליתרון, והחבורה בחולצות המשובצות היתה על הסוס, אבל המגן חולל מהפך עם צמד, ואחד השערים היה בבעיטה ממרחק, פחות או יותר מהמקום בו הפציץ פבאר לרשת של פרנקו ארמאני.
142 משחקים היו לטוראם, שיאן ההופעות של צרפת, וב-141 מהם הוא לא הבקיע. רק מול קרואטיה הוא חגג. והנה לכם, הגורל זימן גם לפבאר מפגש עם הקרואטים, ולא בחצי הגמר אלא בגמר עצמו. אי אפשר להתעלם מההקבלה ההיסטורית. רוחות של 1998 מנשבות באוויר, ומדליות הזהב קרובות מתמיד. טוראם זכה אז, פבאר יכול ללכת בדרכו היום, בגיל צעיר הרבה יותר.
הוא הצדיק לחלוטין את הבחירה של דשאן שנראתה בתחילת הטורניר כהימור מסוכן. הוא היה על הדשא כאשר הצרפתים שמרו על רשת נקיה מול פרו, אורוגוואי ובלגיה. הוא התמודד בכבוד עם לואיס סוארס שפעל רבות באגף שלו, וגם עם אדן הזאר. ב-3:4 המפורסם על ארגנטינה זה הלך קצת פחות טוב, אבל דווקא בדרמה הזו בקאזאן הצליח פבאר להתעלות דווקא בצד השני של המגרש, וכעת הוא מוכן לעצור את איבן פרישיץ' (אם יהיה כשיר) ואת אנטה רביץ'. הוא חי בחלום.
פבאר מקבל ברכה מאביו ואמו אחרי ארגנטינה, ופורץ בבכי בשידור חי
רק הכינוי מפריע
למעשה, הבעיה המרכזית של פבאר היתה בכלל מחוץ לאיצטדיונים. אדיל ראמי, שנכלל לדעת העיתונאים הצרפתים בסגל בעיקר כי יש לו חוש הומור מצוין והוא חשוב למען האווירה הטובה בחדר ההלבשה, הדביק לפבאר עוד לפני הנסיעה את הכינוי "ג'ף טוש". מדובר בדמות מסדרה מצרפתית - ג'ף טוש הוא האידיוט שמדבר במבטא צפוני מובהק. לכאורה, פבאר מזכיר אותו במראהו החיצוני. זמן קצר אחרי פתיחת המונדיאל, נשאל על כך המגן-בלם במסיבת העיתונאים והסמיק: "בהתחלה זה היה משעשע, אבל לא עוד". זה לא הפריע לראמי, וגם לבנז'מן מנדי, לצחוק עליו כל יום.
הבדיחות לא פסקו מאז, אבל אוהדי צרפת ממש לא לועגים. מבחינתם, פבאר גיבור לאומי כבר עכשיו. הם חיברו לכבודו שיר מיוחד, על שחקן נפלא ש"בא משום מקום והבקיע". תארו לעצמכם מה יקרה אם יכבוש צמד מול קרואטיה, כמו טוראם. ולמה שזה לא יקרה? למה שלא תהיה לו קריירה כמו לטוראם?
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק
