בלבלו את עצמם: השינויים הטקטיים האינסופיים של בלגיה הביאו להדחה

המשחק האהוב על פפ גווארדיולה, במיוחד בתקופתו בבאיירן מינכן, הוא "נחש את המערך". מתפרסם הרכב, הפרשנים מנסים לסדר את השחקנים על הדשא, והם בדרך כלל טועים, כי מגוון האופציות רחב, ופפ מכור להמצאות חדשות. אתמול (שלישי), כאשר נודעו 11 השחקנים הפותחים של בלגיה, היתה תחושה דומה. אתרים שונים הימרו על מערכים שונים, הדף הרשמי של פיפ"א הלך על אופציה נוספת, וגם עיתונאים בלגים שברו את הראש. הם לא ידעו מה הולך לקרות.

הכל התחיל, כמובן, בגלל ההשעיה של תומא מונייה. הכרטיס הצהוב שספג כוכב פריז סן ז'רמן בשלהי רבע הגמר מול ברזיל מנע ממנו להתמודד מול חבריו הצרפתים, וחסרונו הדגיש את חוסר האיזון הקיצוני בסגל הבלגי. קצת קשה להאמין, אבל מונייה הוא המגן הטבעי היחיד שלקח רוברטו מרטינס לרוסיה, לצד שישה בלמים. ואולי לא היו מועמדים טובים אחרים, כי אין משום מה מגנים בלגים ברמה העולמית הגבוהה, אבל בכל זאת היה צריך לחשוב על פתרון הולם. מרטינס הגה אותו והלך על מערך עם שלושה בלמים ושני שחקני אגף. מונייה מצוין בתפקיד הזה, ואפשר אפילו לומר שהוא הולם אותו יותר. בצד השני, האופציה הראשונה היה יאניק קראסקו, וכפי שהסביר חלוץ העבר ז'יל דה בילדה בראיון לוואלה! ספורט בתחילת הטורניר, זה כבר היה מאולץ למדי.

עוד בנושא

גמר מונדיאל שלישי בתולדותיה: 0:1 לצרפת על בלגיה בחצי הגמר
רבבות חגגו בשאנז אליזה: "צרפת חזרה להיות מעצמת כדורגל"
אמבפה "רוצה לישון עם הגביע", הנרי משתתף בחגיגות: התגובות
"אנטי-כדורגל": קורטואה תוקף את צרפת, בלגיה "מרגישה נורא"
אומטיטי עשה היסטוריה, הגנת צרפת כיכבה: מספרי חצי הגמר

דה בילדה צדק, ויכולתו של קראסקו היתה פחות טובה משמעותית בהשוואה לחבריו. נאסר צ'אדלי שנכנס במקומו מול יפן והבקיע את שער הניצחון הסופר דרמטי בשניות האחרונות של זמן הפציעות, עשה עבודה טובה הרבה יותר, ולכן פתח נגד ברזיל. נגד הסלסאו החליט מרטינס, שלא היה מרוצה במיוחד גם מדריס מרטנס, לשנות את השיטה ל-3-3-4 דינמי, והסביר בדיעבד כי זו הפעם הראשונה בה ניסה זאת נבחרת, ולכן היה להעביר הסברים ועדכונים לחניכיו גם תוך כדי המשחק. בשורה התחתונה, ניצחה בלגיה בקרב מרתק, בו הפגינו שתי היריבות ניצוצות של כדורגל נפלא, אבל הצלחת ההרפתקה הטקטית גרמה למרטינס לאבד את הפרופורציות. בלגיה, שהגיעה לטורניר עם רעיון מוגדר היטב כיצד היא מתכוונת לשחק, בחרה לשחק אתמול ב"נחש את המערך".

רמז לכך אפשר היה לקבל כבר שלשום במסיבת העיתונאים, כאשר הילל המאמן הספרדי את קווין דה בראונה וטען: "הוא יכול למלא כל עמדה פרט לשוער". היו שהשתכנעו - עובדה שאנשי פיפ"א הימרו בדף שחולק על שחקן מנצ'סטר סיטי כשחקן אגף שמאל סטייל קראסקו במערך שלושה בלמים. וזו היתה, כמובן, טעות, אבל אפשר לסלוח לכולם, בין היתר כי היה קשה מאוד לשבץ אתמול את הבלגים לתבנית כלשהי. עם הכדור, נדמה היה כי זו שיטת שלושה בלמים, כאשר צ'אדלי מכסה את האגף הימני ואדן הזאר את האגף השמאלי. ללא הכדור, זה כבר היה דומה יותר ל-1-3-2-4, כי הזאר - עם כל הכבוד הראוי - הוא לא מגן. דה בראונה טייל בפינות רבות במגרש, אבל לא ניווט אותו, כי איכשהו נדמה היה כי מרואן פלאיני אמון באופן לא צפוי על תפקיד הפליימייקר. עם זאת, כאשר חתך הזאר למרכז, אפשר היה לראות גם את פלאיני בעמדת הקיצוני השמאלי.

יש שיגידו כי לא הוגן למתוח על זה ביקורת, כי בלגיה היתה טובה יותר בפתיחת המשחק, ולו היתה מנצחת כולם היו משבחים את מרטינס על טוטאל פוטבול יצירתי. אולי זה אפילו נכון. אבל בשורה התחתונה בלגיה הפסידה, על אף שלא היתה נחותה מהיריבה. והיא הפסידה כי ה"טוטאל פוטבול" שלה לא בלבל את צרפת. הוא בלבל בעיקר את הבלגים עצמם.

כי הרי אחת המשימות החשובות של מאמן היא לאתר עבור שחקניו את התפקידים המתאימים ביותר ולסייע להם באמצעות כך למצות את הפוטנציאל. בבלגיה מדובר קודם כל בדה בראונה והזאר. גם אם דה בראונה מסוגל תיאורטית לשחק בכל עמדה פרט לשוער, עדיף לאפשר לו לבוא לידי ביטוי כפי שהוא אוהב, ולא לשגע אותו עם שינויים בלתי פוסקים. אם הוא היה אדיר מול ברזיל בעמדה קדמית מאוד, אולי עדיף לתת לו להמשיך בעמדה זו בדיוק. כך מייצרים מומנטום. זה נכון במיוחד גם לגבי צ'אדלי. הבחור להט אחרי השער מול יפן, ומשחקו מול ברזיל היה תאווה לעיניים באגף השמאלי. אל תהרוס את המומנטום - תן לו להמשיך באגף השמאלי.

הדבר ההגיוני ביותר היה פשוט להחליף את מונייה בשחקן שמסוגל למלא את המשבצת שלו, אך לא דמות כזו לא עמדה לרשותו של מרטינס. אז הוא שינה את הכל, והמשיך לשנות ולשנות עוד תוך כדי המשחק. בכל פסק זמן שנוצר בגלל פציעות, הוא נתן הנחיות חדשות. חילופים במחצית השנייה הביאו לשינויים מהותיים במערכים. ואולם, ככל שהמשחק התקדם, בלגיה שיחקה פחות ופחות טוב. המחצית השניה של דה בראונה היתה קטסטרופלית, עם אחוז מפלצתי של איבודי כדור. וכאשר דה בראונה הולך לאיבוד, בלגיה הולכת לאיבוד יחד איתו.

אפילו בתנאים אלה, קשה לומר כי צרפת היתה עדיפה. חצי הגמר הזה לא התעלה לרמה גבוהה מבחינת הנעה לקהל הנייטרלי, אבל החבורה של דידייה דשאן שמרה על הסדר. היא עלתה ליתרון ממצב נייח (בלגיה יכולה הייתה לעשות זאת במחצית הראשונה, אבל הוגו לוריס הציל מבעיטה של טובי אלדרווירלד, וזה היה ההבדל), ולאחר מכן שיחקה בדיוק לפי התוכנית. אם תרצו, היה זה ניצחון הסדר על הכאוס. לא אסתטי, לא אלגנטי, אבל יעיל. בלגיה לא התיימרה להיות מופת של יעילות בטורניר הזה. היא הלכה על יצירתיות, והפגינה קבוצתיות לצד הברקות של כוכבים. היא היתה מהנה, ודור הזהב שלה היה ראוי ליותר מהפסד כה מתסכל. אבל בסופו של דבר, היא נכשלה בגלל ליקויים מבניים בסגל (וכאן נכלל גם הניפוי השערורייתי של ראג'ה נאינגולן לצד היעדר מחליף למונייה), והחלטות גרועות של מאמן ברגע האמת.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק