"בעיניי, אני החלוץ הגרמני הכי טוב וזה בלי להסתמך על סטטיסטיקות כי אין דבר שמעניין אותי פחות מאשר סטטיסטיקות. בשבילי, הדבר היחיד שחשוב הוא שההופעה שלי היא ברמה גבוהה. אני בקבוצה הכי טובה בגרמניה, כבשתי שער ואני נמצא איפה שאני צריך להיות". זה מה שהיה לסנדרו ואגנר להגיד אחרי שער הבכורה שלו בבאיירן מינכן אותו כבש ב-2:5 מול הופנהיים בדקה ה-90 והשלים מהפך אחרי שהבווארים פיגרו כבר 2:0 אחרי 12 דקות.
לא סתם דיבר החלוץ בן ה-30 על כך שהוא החלוץ הגרמני הטוב ביותר. ואגנר, שנולד במינכן, גדל במחלקת הנוער של באיירן ואפילו הספיק לשחק ארבע פעמים בקבוצה ב-2007/8 לפני שהועבר לקבוצות קטנות, מכוון לדבר אחד: גביע העולם ברוסיה. ואגנר לקח סיכון או הימור גדול מאוד בינואר. הוא עבר מהופנהיים לבאיירן מינכן מכורתו, ששילמה משהו כמו 13 מיליון יורו תמורתו והחתימה אותו עד קיץ 2020, כשהוא יודע מראש שהוא מגיע כגיבוי לאחד החלוצים הטובים בעולם רוברט לבנדובסקי. אם מישהו חשב שהדרך להשיג זימון לטורניר גדול היא לשחק כמה שיותר, כנראה שוואגנר חשב אחרת והלך דווקא לקבוצה הכי גדולה בגרמניה בה יש לו הכול מובטח חוץ מאשר דקות משחק.
למרות הסיכון ואגנר לא יכול היה לסרב ואמר: "אני לא יודע איך אחרים רואים את זה, אבל יש בזה אלמנט רומנטי מאוד בשבילי. גדלתי כאן, בתור ילד ונער הייתי מגיע בכל יום לזבנר שטראסה (הרחוב בו ממוקם מתחם האימונים של באיירן) במשך יותר מעשר שנים. הייתי יושב במשחקים בשער הדרומי או שהייתי מביא כדורים במשחקי הבית באצטדיון האולימפי והמועדון כבש את ליבי מאז. לחזור הביתה זה חלום שמתגשם בשבילי. ברור שהייתי רוצה להתחיל לשחק פה מהרגע הראשון כמו תומאס מולר או דויד אלאבה, אבל לא הייתי מוכן מהרבה סיבות, אני צריך להיות כן ולהודות בזה".
קצת לפני ההודעה על החתמתו של ואגנר, לבנדובסקי, שהיה החלוץ הטבעי היחיד בסגל של באיירן עד ינואר, אמר: "העונה הזו קשה מאוד בשבילי. אני משחק מההתחלה ועד הסוף בכל שלושה ימים בבאיירן ובפולין, אבל אף אחד לא יכול לשחק 90 דקות בכל משחק כל העונה. יעזור לי מאוד אם אוכל לשחק 15 או 20 דקות פחות מפעם לפעם. זה יהיה יתרון בשלבים המכריעים של העונה אם תהיה אפשרות נוספת מהספסל".
בשנים האחרונות תמיד, או לפחות כמעט תמיד, היו בבאיירן שני חלוצים, אבל בעונה שעברה זה לא היה המצב ולבנדובסקי נעדר מהמשחק הראשון ברבע גמר ליגת האלופות מול ריאל מדריד בגלל פציעה ולא היה כשיר ב-100% לגומלין, בו דווקא שיחק. בעונת הטרבל ב-2013, לשם השוואה, היו ליופ היינקס את מריו מנדז'וקיץ', מריו גומז וקלאודיו פיסארו.
ואכן, מאז ההגעה של ואגנר לבנדובסקי מקבל הרבה יותר מנוחה. החלוץ בן ה-30, שעשה את הדרך הארוכה כדי לחזור למועדון נעוריו דרך דואיסבורג, ורדר ברמן, קייזרסלאוטרן, הרטה ברלין, דרמשטאדט והופנהיים, כבש כבר ארבעה שערי ליגה בשמונה הופעות ו-370 דקות (כלומר שער בממוצע למשחק מלא, כולל תוספת זמן וכו') ושער נוסף וקל במיוחד בגומלין שמינית גמר האלופות מול בשיקטאש. ואגנר מעניק מנוחה ללבנדובסקי ואופציה שונה ליופ היינקס כיוון שהוא גבוה מאוד (1.94 מטר על 92 קילו), חזק, בעל משחק ראש מצוין ובעיקר אחד כזה שלא מפחד להתקוטט עם שחקני הגנה, לעצבן ואפילו לעורר פרובוקציה טובה פה ושם.
אחרי שכבש וחגג מול הופנהיים, אמר: "אני חוגג נגד כל קבוצה. לא משנה אם הייתי שם במשך שנה ולא משנה אם אמא שלי או אבא שלי הוא המאמן. לא אכפת לי. זה היה שער מיוחד כי הוא היה הראשון שלי בבאיירן. היה כיף לכבוש בבית בשביל המועדון שלי. זה משמעותי מאוד בשבילי".
מעטים זוכרים את זה היום, אבל ואגנר היה חבר בנבחרת הצעירה של גרמניה שזכתה לראשונה ביורו ב-2009, שם שיחק לצד מנואל נוייר, מאטס הומלס, ג'רום בואטנג, סמי חדירה, בנדיקט הובדס ומסוט אוזיל, כולם הפכו לאלופי עולם. הוא לא רק שיחק בנבחרת הזו, אלא אפילו כבש צמד ב-0:4 מול אנגליה בגמר.
ואגנר, שהחל את הפריחה בקריירה רק בשלהי שנות ה-20 שלו כששיחק בדרמשטאדט, רשם הופעת בכורה במדים הלאומיים של הנבחרת הבוגרת ב-6 ביוני 2017 ושיחק מאז בשלושה משחקי אימון, פעם אחת בגביע הקונפדרציות ושלוש פעמים במוקדמות גביע העולם אז גם כבש חמישה שערים וסיים כמלך שערי הנבחרת במוקדמות יחד עם תומאס מולר. צריך לציין ששלושה מהשערים הללו הגיעו בטיול 0:7 ביתי מול סן מרינו החלשה, אבל יואכים לב התחיל לקחת אותו בחשבון לפני מריו גומז למשל. "הוא משתמש בגוף שלו מצוין וקשה מאוד להתגונן מולו", אמר עליו מאמן אלופת העולם, "הוא שחקן בוגר ועם אישיות ואחד שעומד על דעתו. הוא גורם חיובי מאוד בנבחרת".
מנהל הנבחרת וחלוץ העבר אוליבר בירהוף התייחס גם לסנדרו ואגנר, שמשמש בתפקיד שרבים חושבים שכבר עבר מן העולם: "שחקנים גבוהים הם לא זריזים או דריבליסטים כמו שחקנים נמוכים. בדרך כלל שחקנים גבוהים ששמם הוא לא זלאטן איברהימוביץ' סופגים ביקורת וסובלים מדעות קדומות לגביהם. סנדרו יכול לשמור על הכדור מצוין וגם להגן. הוא מסוג השחקנים שלא היו לנו כל כך בשנים האחרונות".
ואכן, על פי כל הפרשנים וכל הדעות בגרמניה אין ספק שאחד המאבקים היחידים על כרטיס הטיסה לרוסיה מתנהל בין שניים: ואגנר ומריו גומז. טימו ורנר אמור להיות כמעט בוודאות החלוץ הפותח של לב, גם לארס שטינדל כנראה יהיה שם ואחד מבין גומז או ואגנר אמורים להעניק לנבחרת אפשרויות שונות מבחינה התקפית. כשמאמן באיירן מינכן הנוכחי יופ היינקס נשאל את מי היה לוקח איתו לרוסיה לו היה יואכים לב, הוא אמר בדיפלומטיות שאת שניהם. אחרי הכול את גומז הוא אימן בעבר ואהב אותו מאוד, ואת ואגנר הוא רצה מאוד לצרף לבאיירן וגם הצליח לעשות את זה ומאמן אותו עכשיו. אבל ברור שגם היינקס יודע שבסופו של דבר זה יהיה אחד מהם ולא שניהם.
מריו גומז אמנם מרבה לומר שלא יפלו מבחינתו השמיים אם לא יזומן לגביע העולם, אבל הוא החל בלוחמה פסיכולוגית עם ואגנר לפני כמה שבועות כשאמר: "אני לא חושב שלמאמן הלאומי זה משמעותי כל כך אם אכבוש חמישה או עשרה שערים. הוא יודע שהוא יכול לסמוך עליי. אם הייתי משחק בבאיירן, אנשים היו מצפים ממני לכבוש הרבה שערים. אם אתה לא כובש בבאיירן, אתה צריך להיות מודאג".
מאמן שטוטגרט טייפון קורקוט הוסיף: "אני משוכנע שיוגי יודע בדיוק מה מריו יכול לעשות". ואגנר החזיר כשאמר: "מישהו כזה או אחר כנראה נתן לסוכן שלו מקדמה לקראת הזימון לגביע העולם. יוגי לב יחליט. אני אקבל כל החלטה. אני חיובי מאוד ומאמין שאוכל להיות זה שישחק. אני מתמקד רק בעצמי ואני משוכנע בעצמי. כבשתי הרבה שערים בכל מועדון: במאבקי ההישרדות עם דרמשטאדט, בליגה האירופית עם הופנהיים ועכשיו במאבקי האליפות עם באיירן. אני החלוץ הגרמני הטוב ביותר".
בין שהוא הטוב ביותר בגרמניה ובין שלאו, החודשים הקרובים יהיו מתוחים מאוד מבחינת סנדרו ואגנר שמצפה ומפלל לזימון לגביע העולם הקרוב. זו תוכל להיות סגירת המעגל האולטימטיבית מבחינת החלוץ בן ה-30 אחרי שהצליח לסגור מעגל ראשון עם החזרה לבאיירן. בינתיים, הילדים של ואגנר הוגו ולוקה מארי נותרו מאוכזבים שאבא שלהם נותר מחוץ לחוברת המדבקות של פאניני ולא מצאו את הפרצוף שלו כשחזרו מבית הספר ורכשו את החוברת. יש רק דבר אחד שיוכל לנחם אותם.
