נוכחותו של סטיבן קינג מורגשת עד מאוד ב"את". "מהפנט ומפחיד... אף פעם לא קראתי דבר כזה", מצוטט אחד הסופרים המצליחים אי פעם על כריכת ספר הביכורים של קרוליין קפנס. גיבור הספר, ג'ו גולדברג, עובד בחנות ספרים משומשים בניו יורק, ונאלץ להתמודד בין היתר עם העומס שנוצר בשל ספרו החדש של קינג, הצביעות של האנשים שקונים אותו - או ספרים אחרים של קינג, או, למען האמת, ספרים אחרים בכלל. ג'ו מתקשה ליצור חיבור עם הלקוחות אותם הוא משרת, אך כל זה משתנה ברגע כשבק גווניביר, בחורה צעירה ונאה וחידתית עם "חיוך נטלי פורטמן", צועדת פנימה וקונה את "חופשה בלתי אפשרית" של ספולדינג גריי ונפשות אבודות" של פולה פוקס.
כפי שיתברר מהר מאוד, ג'ו לא סתם מתאהב בבק; הוא הופך אובססיבי אליה, כשם שהוא אובססיבי לגבי תחומים רבים נוספים בחייו: "חנה ואחיותיה" של וודי אלן, טעם ספציפי מאוד בספרות, ואוסף מכונות הכתיבה שלו, שזכו לשמות אנושיים. "...יום אחד כל המחשבים יתפוצצו ואני אהיה האיש עם עשרים ותשע (לא סופי) מכונות חבוטות וכולם יעמדו בתור כדי להיכנס לדירה שלי ולקנות אחת", הוא מספר, "כי הרי ברור שיום אחד העולם יתהפך ואני פשוט מחכה".
עד שהעולם יתהפך, ג'ו מנסה להתקרב לבק בדרך היחידה שהוא מכיר - דרך הסטוקריות של המאה ה-21: רשתות חברתיות, גוגל, טלפונים שהוא גונב, סיסמאות שמשיג וביקורים תכופים מחוץ לדירה של אהובתו החדשה, מאפשרים לו להכיר אותה לעומק אף שפגש אותה רק פעם אחת. מוכר הספרים לא בוחל בשום אמצעי, לא חושש לרגע מההשלכות, וכל פחד שלכאורה אמור להיות לו מדוכא על ידי המשיכה האימתנית לאובססיה החדשה. הוא מוכן לעשות הכל כדי להתקרב לבק, כדי להפוך אותה לחלק ממנו, גם אם זה אומר לעבור על כל חוק אפשרי, כי די מהר מתברר שאנשים מסוגו של ג'ו גולדברג לא ממש חיים לפי תכתיבים; לפסיכופטים יש סט ערכים שונה לגמרי, ומחשבות שונות לגמרי לגבי מה מוסרי, מה מותר, מה נורמלי, אפילו מה אפשרי. "אולי יום אחד אני אפילו אהיה פסיכולוג", הוא אומר. "אני יכול לעשות את זה. אני יכול למסגר את הספרים האהובים עלי על קיר בחדר בז' ולדבר עם אנשים כמוני, כמוך".
"אני מרותקת, מזועזעת, מחורמנת הכל בבת אחת", מצוטטת לינה דנהאם כאומרת בכריכה האחורית, "מהספרים הנדירים שבהם כתיבה מופלאה באה עם עלילה משובחת". מעבר לכתיבה הטובה והעלילה שלעתים מעט צפויה, יש להודות דנהאם שכחה להזכיר את המעלה העליונה של "את": הגיבור הבלתי נשכח שלו. לאורך השנים נעשו לא מעט ניסיונות לשים במרכז רומן דמות פסיכופתית, אך קפנס, על פי רוב, מצליחה איפה שרבים נפלו: ג'ו מרגיש אותנטי ומצמרר; קורבן ופושע; מעורר הזדהות וסלידה בו בזמן.
לעתים, "את" קצת מתאמץ לעמוד בטייטל שכביכול ניתן לו "התפסן בשדה השיפון של המאה ה-21". בשלב מסוים בק מעניקה לג'ו כובע ציידים, כמו של הולדן קולפילד, אך קשה לדמיין את הגיבור האלמותי של ג'יי די סלינג'ר חש ניכור כל כך גדול לטכנולוגיה ולקדמה מחד, ובכל זאת בוחר להשתמש בה ללא הרף מאידך, כשם שעושה ג'ו גולדברג. כך או כך, הקריאה בספר הביכורים של קפנס מהנה מאוד, וזרם התודעה של הגיבור שבו ממכר כשם שהוא מבעית. כמעט מתחילה ועד סוף נחה על "את" עננת בילט-אפ מרתקת, טיזינג ספרותי של ממש.
"את מספרת שקרים. אני אוגר מכונות כתיבה. אנחנו שונים, סקסיים", מספר ג'ו על בק. אז לא, "את" הוא לא ספר מושלם, ואם לקוחותיו בחנות הספרים של ג'ו היו רוצים לקנות אותו סביר להניח שהיה מתנשא עליהם, אך לכל הפחות הוא שונה וסקסי. ממש כמו הגיבורים שלו.
"את" / קרוליין קפנס, מאנגלית: גיא הרלינג. כנרת זמורה-ביתן, 384 עמודים.