החל מ-21:00: משדר חגיגי באולפן וואלה! NEWS לקראת גמר היורו
על פי אחת האגדות שצברה תאוצה בשבוע האחרון בצרפת, דידייה דשאן התלבט מאוד ב-13 באפריל, לפני שקיבל החלטה סופית בעניינו של קארים בנזמה. בשלב מסוים, מאמן נבחרת צרפת אפילו ערך רשימה מסודרת של טיעוני בעד ונגד, כשהצד החיובי החל להתמלא ללא קושי. בנזמה הוא השחקן הצרפתי הבכיר באירופה, סקורר של יותר מ-20 שערים בעונה, אחד שכבר צבר ניסיון ברמות הכי גבוהות וגם מגיע במומנטום נהדר אחרי הזכייה של ריאל מדריד בליגת האלופות. בטור הנגדי, הופיעה מילה אחת: L'equipe.
הצוות. הקבוצה.
עוד בנושא:
"היה לנו מזל נגד גרמניה, חושש מעייפות מול פורטוגל": המאמן האגדי גי רו מנתח
דשאן: "תכנית אנטי רונאלדו? אף אחד עדיין לא מצא את המרכיבים"
יאניק אומטיטי: "לסמואל לא תהיה שום בעיה לעצור את רונאלדו"
זה תמיד היה הגורם שהניע את דשאן. "דדה" חשש כי החזרת בנזמה לסגל אחרי מעורבותו בפרשת הסחיטה של חברו לנבחרת מתיו ולבואנה, תגרום למרמור בקרב שחקנים אחרים ותפר את האיזון העדין שנוצר בחדר ההלבשה. והיסטורית, בעיות חברתיות הפילו את צרפת לא פעם, כולל בימיו של דשאן כשחקן. אז הוא ויתר, בלית ברירה, על הכישרון הכי גדול שלו, אך בסופו של דבר הרוויח נבחרת אותה לימד את משמעות הניצחון.
"הוא אולי לא טקטיקן משובח, אבל אין מישהו שיכול להעביר כמוהו את הרוח ומהות הניצחון לשחקנים, במיוחד בטורניר ביתי כשכל האומה מאוחדת סביבם", מדגיש העיתונאי לואיק טנזי. "הוא לא מאמן גדול, אבל בטח לא גרוע. הוא יודע איך לדבר עם הצעירים. הוא מצליח להשכיח מהם את כל הדאגות ולמקד אותם בחולצה הכחולה". החולצה עליה אמר: "זה הדבר הטוב ביותר שקרה לי בקריירה". עכשיו, "האיש הכי מזליסט והכי פטריוט שנתקלתי בו", כהגדרת חברו ביצ'נטה ליזארזו, רוצה לעשות היסטוריה. האם יהיה הראשון שיזכה ביורו גם כמאמן אחרי שעשה זאת כשחקן?
עוד לפני כניסתו של דשאן לחדר מסיבת העיתונאים בסטאד דה פראנס ביום שבת, התייצבו מול אנשי התקשורת הוגו לוריס ובקארי סאניה. זה היה סמלי ששניים מחמשת השרידים האחרונים שנותרו בסגל מאותה שביתת אוטובוס מפורסמת בגביע העולמי ב-2010, הם אלו שהתייצבו שש שנים אחרי כדי להודות בטעות ההיא (סאניה: "עשינו טעות מרה, ביישנו את הכדורגל הצרפתי"), להבטיח תיקון (סאניה: "נראה לעם שלנו שאנחנו מוכנים ללכת עד הסוף בשבילו") ולתת קרדיט לאיש ששינה את התפישה (לוריס: "דשאן נתן לנו שקט בארבע השנים הללו, כל הקרדיט לזכותו").
כיצד דשאן עשה את זה? מה ההבדל בינו לבין ריימונד דומנק שעמד נואש מחוץ לאוטובוס ב-2010 או לבין לורן בלאן שהתעמת עם כמה שחקנים ביורו 2012? בצרפת מציינים בעיקר את יכולותיו כפסיכולוג ומנטליסט. "הוא לא ישנה את פני המשחק כמו גווארדיולה, הוא גם לא טקטיקן מסוגם של מוריניו וקונטה", מסביר סולן שרייה. "אבל אי אפשר לקחת ממנו את המנהיגות והיכולת לרתום את השחקנים לדרך שלו". ז'אן אלן בומסונג, ששיחק אצלו ביובנטוס, הסביר את סוד הקסם בראיון טלוויזיוני לפני כמה ימים: "דדה יודע מה צריך כדי לנצח. הוא זכה כשחקן, כמאמן. יש לו את האינטליגנציה לדעת בדיוק מה צריך לעשות למען המטרה. המילים שלו, יכולת הניהול שלו. הוא צופה בעיות מראש ויודע איך לגשת לשחקנים. זה הכוח האמיתי. זה והיכולת להחדיר את האמונה".
הנבחרת איתה הגיע דשאן ליורו היא חסרת ניסיון במעמדים הללו. הקפטן הנוכחי לוריס, הקפטן לשעבר פטריס אברה והמגן סאניה הם היחידים שהגיעו ליורו עם יותר מ-50 הופעות בינלאומיות, וגם הם לא היו מעולם במעמד של חצי גמר עם הנבחרת. המאמן הבין שזו נקודה בעייתית ומצא דרכים לדרבן את כולם. אחת מהן הייתה הקרנת הסרט "עיניים בכחול", המתאר את המסע של נבחרת צרפת לזכייה ההיסטורית במונדיאל הביתי ב-1998. מאז ההקרנה הראשונה, השחקנים, שחלקם היו אז ילדים בגן ולא זוכרים את האופוריה הלאומית, צפו בסרט עוד פעמיים לפחות. "הם גילו שם איך דשאן היה לא רק הקפטן, אלא מעין פסיכולוג אישי של חבריו לנבחרת", כתב סרז' רפי ב"ל'אובס". "הם הבינו שהזכייה לא נבעה אך ורק מהקסם של זידאן. דשאן עבד שם על המגרש ומאחורי הקלעים. איש הצללים".
דשאן הוא איש של מילים. במסיבת העיתונאים לקראת הגמר, סיפר על ההתרגשות הגדולה שלו לקראת הכנת נאום המוטיבציה אותו יישא בפני השחקנים רגע לפני שיעלו לכר הדשא. "זה יהיה משהו מיוחד, אני כבר לא יכול לחכות", אמר המאמן בן ה-47. המילים שלו, הודו כמה שחקנים שעברו תחתיו, יכולות לחדור גם להמיס גם את לבו של השחקן הכי קשוח. הוא פטריוט אמיתי גם כמאמן, בדיוק כפי שהיה כשחקן. הוא נקרא לדגל קודם כל כדי להחזיר את הגאווה לטריקולור, ומצפה ששחקניו ירגישו כמוהו. "כולם דיברו על שינוי המערך נגד אירלנד, אבל המפנה האמיתי הגיע בזכות הדברים שאמר דשאן", טען כוכב הטורניר אנטואן גריזמן.
ואיש של מילים צריך גם לברור אותן ולדעת מתי לשתוק. כך נהג דשאן כאשר אריק קאנטונה וניקולא אנלקה, צ'ילבות מן העבר, תקפו אותו בגלל אי זימונו של בנזמה ורמזו לגזענות. דשאן נפגע, אבל בצרפת אומרים: "הוא העמיד פני מת והעדיף לא להתנצח איתם. הוא התמקד בדבר אחד - l'equipe". הוא לא ביכה את מר גורלו כאשר מעוז ההגנה וראן נפצע לפני היורו, הגן על ז'ירו שחטף אש מכל כיוון, הודה בטעות לגבי פאייה והעניק לו ביטחון, נתן מנוחה לגריזמן בתחילת הטורניר וידע להסיט את תשומת הלב מפוגבה כאשר הקשר הצעיר נראה כמי שקורס תחת עול הציפיות. "הוא הצליח להשפיע על השחקנים הצעירים ולגרום להם לשחק כמוהו - עבור החולצה והדגל", אומר לודוביק לגאס. "דשאן ראוי ליותר קרדיט".
קרדיט נרחב אולי אין לו, אבל מזל דווקא יש בשפע. "דידייה לה שאנס" זה הכינוי הנפוץ ויש עוד אחד על משקל "התחת של אברם" (רק בוטה יותר). והמזל של דשאן, האיש שהניף את הגביע העולמי ואת הגביע האירופי כקפטן הנבחרת, עובד שעות נוספות בטורניר הזה. ההגרלה שיחקה לידיים של המארחת מהרגע הראשון, עם בית נוח שכלל את רומניה, אלבניה ושוויץ. בשמינית הגמר זו הייתה אירלנד, ברבע הגמר הגיעה איסלנד במקום אנגליה, ובחצי הגמר הוא פגש את גרמניה נטולת חלוץ טבעי (מריו גומז הפצוע) ובלי שחקני מפתח כמו מאטס הומלס וסמי חדירה. "ואז הכדורים שרקו שם ליד השער, וההצלות של לוריס, ונגיעת היד הביזארית של שווינשטייגר", מזכיר לגאס. "אין בר מזל כמוהו".
ז'ראר ז'ילי, מי שאימן את דשאן במארסיי ובורדו, אמר השבוע: "אם תתחיל איתו משחק קלפים, הוא ינצח. בכל דבר שהוא עושה, הוא בסופו של דבר מנצח. אמרו שאלילת המזל לצדו, אבל בשלבים כאלה זה כבר לא משחק תפקיד". דשאן עצמו התייחס לכך לאחר הניצחון על גרמניה וטען: "לכל אחד יש את הגורל שלו, אני לא מתלונן".
ובאמת אין לו סיבה להתלונן. אחרי שתי זכיות בליגת האלופות כשחקן (מארסיי ויובנטוס), שש אליפויות וכמובן ההישגים עם הנבחרת, דשאן צבר תארים גם כמאמן. עם מונאקו זכה בגביע הליגה והגיע לגמר ליגת האלופות, את יובנטוס החזיר לסרייה A למרות מינוס תשע נקודות ואת מארסיי הוביל לאליפות ראשונה אחרי 17 שנים ולשלוש זכיות רצופות בגביע הליגה. אמרו שהקרדיט צריך ללכת לבלגי אריק גרטס שבנה את הקבוצה, אבל עובדה שמאז עזיבתו של דשאן לא הצליחה מארסיי לזכות בתואר נוסף. "הוא קבלן תארים, יש לו מגע קסם", הדגיש בומסונג.
כעת, כאמור, דשאן נמצא על סף הפסגה הכי גבוהה בקריירה שלו. מגדל אייפל הפרטי שלו. הנבחרת תמיד הייתה עבורו מעל הכול, הוא סוגד לחולצה הכחולה, אבל הגיע ליורו כשבידיו קלפים שלא באמת הכיר. אחרי שנתיים של משחקי ידידות, לא היה לו מושג כיצד יתפקדו השחקנים שלו בזמן אמת. "הוא לא ידע בדיוק על מי אפשר לסמוך, מי מספיק חזק מנטלית", אומר שרייה. "שלב הבתים היה עבורו מעבדת ניסויים כזו, עד שמצא את הנוסחה המוצלחת ברגע קריטי, במחצית השנייה מול אירלנד".
אחרים קראו לזה: "רוטציות של דיפלומט". דשאן נתן צ'אנס לשחקנים אחרים, כולל אנתוני מרסיאל שפתח נגד שוויץ, אבל אחרי מחצית אחת הבין שהכישרון של מנצ'סטר יונייטד לא בשל למעמד הזה. "הבחירות של דשאן היו בעייתיות, אבל עכשיו הוא מצא הרכב לרוץ איתו", אמר גי רו בראיון שהעניק לוואלה! ספורט. לגבי סמואל אומטיטי, גזר הדין היה שונה. הבלם הרשים בהופעת הבכורה הבינלאומית שלו והרוויח מקום בחצי הגמר נגד גרמניה. "אף אחד לא האמין שמרכז ההגנה שלנו לפני גמר היורו יורכב מאומטיטי וקוסיילני", אמר אחד מאנשי התקשורת לדשאן במסיבת העיתונאים". המאמן השיב: "מעולם לא התלוננתי על בעיות בהגנה, זה היה עניין שלכם בלבד. אני סומך על כל השחקנים שלי".
והם סומכים עליו. ועל המזל שלו.