יש ים בסוף המדבר: מסע הייסורים של הפועל באר שבע בעשור האחרון

לפני כעשור, הפועל באר שבע הייתה באחת מנקודות השפל שידע המועדון בכל שנות קיומו. הקבוצה התבוססה בביצת הליגה הלאומית, האוהדים התרחקו מהמועדון ושמם של השחקנים הופיע יותר במדורי הפלילים ופחות במדורי הספורט.

אבל כמו ששלום גד שר: "בסוף המדבר יש ים, יש ים בסוף המדבר".

והעשור האחרון מתוך הארבעה של הפועל באר שבע במדבר - זה שמסמל יותר מכל את התהליך שעבר המועדון - הוא שבישר על נקודת הסוף של המדבר. סוף סוף.

"זה מועדון פאר, אבל בלי אוהדים", הודה בייאוש המנכ"ל יוסי אורה בכתבה שערך דני קושמרו בחדשות ערוץ 2 לפני כעשור. האוהדים הוותיקים של הפועל באר שבע התרפקו אז על האלופה שלהם משנות ה-70', הצעירים יותר נזכרו בערגה במספרת של ג'ובאני רוסו מגמר הגביע ב-1997, והקבוצה מכרה בקושי 70 מנויים בליגה הלאומית. כדורגל? האוהדים רק רצו להיפטר מהיו"ר אלי זינו, שציפה לישועה ממשקיע בשם צבי רכבי, ואת המועדון העסיק בעיקר מעצרם של חמישה משחקני הקבוצה, בחשד לקבלת שוחד כדי להטות את המשחק נגד הפועל רעננה וכן קשירת קשר לביצוע פשע. העצורים הודו כי קיבלו כסף תחת איומים, יתר השחקנים נחקרו ומעל הקבוצה ריחפה עננה שחורה.

כתבי אישום לא הוגשו אז נגד השחקנים, אלא רק נגד העבריינים שהיו מעורבים בפרשה שנחשפה בדצמבר 2006. אולם, השבר היה גדול. למרות כמה הצגות מרשימות אחרי גל המעצרים והחקירות, הקבוצה לא מימשה את הפוטנציאל וסיימה רק במקום הרביעי. עוד עונה בליגה הלאומית, אבל לפחות נראה אור בקצה המנהרה.

ביולי 2007 נערך טקס העברת הבעלות בווסרמיל: אלי זינו OUT, אלונה ברקת IN. אחרי קצת יותר משבוע, בעלת הבית הראשונה בכדורגל הישראלי מיהרה להחזיר את המפתחות לראש העירייה יעקב טרנר שלא גייס את שני מיליון השקלים שהבטיח, אך בסופו של דבר הכול בא על מקומו בשלום. הפועל באר שבע יצאה לדרך חדשה.

זה אמנם לא הספיק לעלייה מיידית ובדרך היו לא מעט מהמורות, אבל ניצני השינוי הורגשו כבר אז. האוהדים חזרו למגרשים וכולם התאחדו סביב הטרגדיה האיומה של צ'אסווה אנסופווה. דווקא המוות הנורא הזה על כר הדשא, הוביל להתגייסות של הקהילה - למען משפחתו של השחקן הזמבי וגם למען הקבוצה - והראה מה ברקת מביאה למועדון פרט לפנקס הצ'קים. קודם כל, תרבות.

* בווידאו: חגיגות העלייה בהנחיית צביקה הדר

אלמלא השינוי במבנה הליגות, הפועל באר שבע הייתה ממשיכה לעונה נוספת בליגה הלאומית, במסגרתה הספיקה לקיים משחקי דרבי מול בית"ר ומכבי באר שבע. עונה חמישית ברציפות. אלא שההתאחדות לכדורגל החליטה להגדיל את ליגת העל ל-16 קבוצות ולהקפיץ בבת אחת חמש עולות אוטומטית (ועוד אחת מהמבחנים).

כך, לבאר שבע ששוב לא הצליחה להתברג בין שתי הראשונות בליגת המשנה, הספיק גם המקום השלישי תחת שרביטו של גיא לוי כדי לרשום עלייה רביעית בתולדות המועדון ולחזור לבמה המרכזית, בצירוף זכייה בגביע הטוטו של ליגת המשנה. השריד הפעיל היחיד מאותה עונת עלייה: מאור מליקסון. שיחקו והספיקו לעבור לחליפות: המנהל אביתר אילוז והמנכ"ל אסי רחמים.

* בווידאו: אלונה ברקת מודיעה על עזיבה

פרט ללופא קדוש ז"ל, לא היה להפועל באר שבע מאמן במהלך השנים הללו שהצליח להתחבר לקהל. כולם אכלו קש, והעניינים הגיעו לנקודת רתיחה עם גיא עזורי בעונת 2009/10. לאחר ה-2:2 הביתי מול מכבי אחי נצרת, במחזור ה-22 של ליגת העל, אוהדים מקומיים ארבו למאמן שנסע ברכבו ואילצו אותו לסטות מהמסלול. עזורי התפטר בעקבות התקרית שהעמידה את חייו בסכנה, וברקת שלא יכלה להתמודד עם מחאת האוהדים שגלשה לפסים אלימים, הצהירה על כוונתה לעזוב בתום העונה. "נחצה קו אדום, אני לא יכולה להמשיך כך", אמרה הבוסית.

בחלוף חודשיים ויום, אחרי פעילות בלתי פוסקת בעיר למען הישארותה וכן אמנת התנהגות עליה חתמו האוהדים, ברקת קיימה מסיבת עיתונאים נוספת ובישרה כי שינתה את דעתה: "מאז שהודעתי על כוונתי לעזוב, חלה תנועה רצינית בקרב האוהדים שלנו. הם הבינו שחייבים לשנות, מה שקרה זה תהליך מופלא. האוהדים השתנו". בנקודה זו, בה הקהל הבאר שבעי הבין שהוא צריך את ברקת והיא הבינה שאין מקום לשבור את הכלים, חל המפנה האמיתי. את התוצאות של אותה אמנה ואותו תהליך, ניתן לראות העונה.

את הצד החברתי-קהילתי ניתן היה להגדיר כהצלחה כבר אחרי שלוש שנים, אבל בפן המקצועי כישלון רדף כישלון. הפועל באר שבע החליפה מאמנים בקצב מסחרר, נפלה מדי עונה עם שחקני רכש ולא הצליחה לייצר עתודה מקומית. כך, עונה שנייה ברציפות, ההישארות הובטחה רק במחזור הנעילה. דובב גבאי, שכבש צמד במשחק ההינצלות ב-2011/12, עשה זאת שוב במחזור הסיום, הפעם ב-0:3 בנתניה, שהיה ניצחון החוץ הראשון של באר שבע על היהלומים מאז 1992. אלישע לוי ניצל מירידה בעונת הבכורה שלו בנגב, ואל שמחת ההישארות התווספה שמחה לאידה של היריבה המרה מכבי נתניה.

כאן, בניגוד למקרים קודמים, גם ברקת והמערכת הפגינו בגרות. אחרי שישה מאמנים בשש שנים, אלישע לוי קיבל אור ירוק לבנות קבוצה שנה שנייה ברציפות ולא נערכה מהפכה נוספת. במקום להתעסק בכמות, באר שבע התמקדה באיכות. ההשקעה הייתה גדולה יותר, אבל השתלמה. הקבוצה ששחקנים לא רצו לעבור אליה בגלל הריחוק מהמרכז, הפכה אטרקטיבית גם עבור ליגיונרים חוזרים. וכל זה לא היה קורה ללא הבן האובד.

המהלך ששם את הפועל באר שבע שוב על המפה. אחרי שש עונות מוצלחות בגנק הבלגית, אליניב ברדה החליט ביוני 2013 שהגיע הזמן לחזור ארצה. מכבי תל אביב פנתה, אבל החלוץ היה נעול על כיוון אחד: סגירת מעגל. "דחיתי הצעות כפולות מבחינה כספית, רק כדי ללכת עם הלב ולחזור למקום שתמיד היה עבורי בית", הצהיר ברדה עם שובו לבאר שבע אחרי 11 שנים. יותר מ-3,000 אוהדים הגיעו לאימון הבכורה שלו, וברדה דיבר עם ניצוץ בעיניים על קהל שצמא להישגים ועל מועדון שצריך להתגבר על טראומות ההישרדות ולכוון למעלה.

בזכותו, זה אכן קרה. בעקבות ברדה, גם מאור בוזגלו עלה על המטוס מבלגיה ונחת דווקא בבאר שבע. הדלת נפתחה לרווחה, הקבוצה מבירת הנגב רשמה את ההישג הטוב ביותר שלה בליגה מאז האליפויות בשנות ה-70' כשסיימה לראשונה בתולדותיה כסגנית, ובאר שבע ביססה עצמה כיעד נחשק עבור כל כדורגלן ישראלי בכיר.

למהפך שעבר המועדון חסרה אז רק חותמת רשמית. זכייה בגביע המדינה, מול מכבי תל אביב חבולה וחסרה, אמורה הייתה לתת את הגושפנקה ולאפשר לאלישע לוי להיפרד עם תואר אחרי שלוש שנים יפות וגביע ראשון בקריירה אחרי שלושה הפסדים בגמר. זה לא קרה. הקהל הבאר שבעי לבש חג עם הגיעו לחיפה, אבל גילה שהוא בסך הכול אורח במסיבה צהובה. ראדה פריצה כיכב עם שלושער ושני בישולים, כשהאלופה השלימה טרבל היסטורי עם 2:6 מהדהד.

באר שבע חוותה את התבוסה הכי כואבת בתולדות הגמרים, במשחק אותו התקשו השחקנים לשכוח. "לא ראיתי את המשחק הזה אפילו פעם אחת בטלוויזיה", הודה ברדה בראיון לוואלה! ספורט בנובמבר האחרון. "הגמר השאיר לי צלקת. באנו עם תקוות גדולות וסיימנו עם אכזבה ענקית. אבל תמיד יש את העונה שאחרי, עם מטרות חדשות ותקוות חדשות". ברדה צדק. לא רק שהתקוות התממשו במלואן, אלא שהמשימה הושלמה בזירת הפשע.

* בווידאו: ערב הפתיחה של אצטדיון טרנר

קללת האצטדיון החדש? לא בבית ספרנו. המושבה בפתח תקוה ראתה ירידה כפולה, גם בנתניה הכניסה לאצטדיון החדש הסתיימה בלאומית ואילו בחיפה השאירו את ההצלחות אצל סבא אליעזר. רק הפועל באר שבע נטשה את וסרמיל המיושן לטובת אצטדיון טרנר מסביר הפנים, ומיד הרגישה בבית. ארבע שנים אחרי הנחת אבן הפינה, האכסניה החדשה פתחה שעריה לקהל המקומי בספטמבר 2015, והוא ידע להתאים עצמו אליה. עם שיא של יותר מ-11,500 מנויים וחוויית עידוד יוצאת דופן, אין פלא שהאצטדיון הזה הפך למבצר.

לא רק שהפועל באר שבע עדיין לא הפסידה בטרנר, היא גם שברה שיא מועדון עם 10 ניצחונות בית רצופים והפכה כל משחק בעיר לחגיגה אמיתית. אליפות ראשונה בקריירה לברק בכר, מיד בעונת הבכורה שלו בבאר שבע. אליפות בעונת הבכורה גם לאצטדיון החדש, שבקרוב, מי יודע, אולי גם יארח משחקים בשלב הבתים של ליגת האלופות. הכי רחוק מימי זינו בווסרמיל.