השיעור של ואן חאל, הפרפר של ריאל

שחקני הנבחרת הלאומית של ספרד ניצלו את הפגרה הקצרה ממשחקי המועדונים בליגת הכוכבים ובמפעלים האירופאים כדי לנוח קצת על כר הדשא מסביר הפנים באלבאסטה.

רובן "פיפו" בארחה בצמד שערים נאים (שכנראה יעזרו לו להשכיח את סיוט שני הפנדלים המוחמצים שלו מול סלטה) וחוסה-מאריה "גוטי" גוטיירז בשער נגיחה קליל (הראשון שלו במדי הנבחרת הלאומית) הבטיחו את הניצחון החלק והברור על הנבחרת הבינונית של צפון אירלנד.

אבל גם מפגש רעים נעים שכזה יכול לספק קצת חומר למחשבה על האופי הדינאמי-קדחתני של עולם הכדורגל הספרדי, שלא נח אפילו לרגע, גם לא בפגרה. דוגמה? בבקשה. שיתוף פעולה מוצלח אחד של פויול מבארסה עם איואן הלגוורה מריאל במרכז ההגנה הספרדית, במשחק קל למדי, הניב כמעט מיד שתי תוצאות:

ראשית, נסדק סדק ראשון בשריון העקשני של לואיס ואן חאל. לראשונה הוא מודה בפומבי שהוא שוקל לזנוח את שיטת שלושת הבלמים הנצחית שלו ולעבור לשחק עם ארבעה שחקנים בהגנה (שם, ליד דה-בור או אנדרסון, הוא אולי מייעד את המקום לפויול?), יתכן שבעקבות היכולת הטובה של הגנת הנבחרת, ההולנדי קשה-העורף הבין סופסוף שבספרד כדאי להתנהג כספרדי ולבחור בשיטת המשחק אליה רגילים שחקניו ושבה מצטיין הכוכב שלו בהגנה.

שנית, התצוגה המוצלחת של צמד ה"סנטרלים" החדשים של ספרד הציתה כנראה את הדמיון המפותח של עיתונות הספורט המדרידיסטית, שם התחילו לזמר זמירות חדשות שצבעו את עתידו של קפטן בארסה בצבע הלבן של התלבושת של ריאל. תמונות מאימון הבוקר של הנבחרת, שהראו את פויול יחד עם חואקין ב"סיאודד-דפורטיבה" (מגרש האימונים של ריאל מדריד) כבר הפכו את חלום ההשתלטות של ריאל על נבחרת ספרד ל"מוחשי" עוד יותר ואילו ההכחשות הנרפות של שני השחקנים לשמועות האלו (תוך כדי ציון הערכתם למועדון הגדול של מדריד) צריכות להדאיג מאוד את ל'ופרה וגאספרט, הנשיאים של בטיס ובארסה.

תיאוריה מדעית ידועה מדברת על "אפקט פרפר" וגורסת כי פרפר המנופף בכנפיו בקצה אחד של העולם יכול להביא, בסופו של דבר, לטורנדו קטלני בקצה השני של הגלובוס. בכדורגל הספרדי התיאוריה הזו חיה ונושמת כל יום. שם פשוט החליפו את נפנוף כנפיים של הפרפר באיזה תיקול מוצלח ברחבת השש-עשרה. הסערה שנוצרת לאחר מכן, היא הרסנית לא פחות.

פרננדו רדונדו הוא ארגנטינאי, הוא כבר לא משחק בליגה הספרדית, כרטיס השחקן שלו שייך בכלל למילאן האיטלקית ולמעשה הוא לא בעט בכדור במסגרת תחרותית כבר מעל לשנתיים. אבל עדיין, חזרתו הצפויה למגרשים מעוררת התרגשות גדולה בקרב אוהדי הספורט המדרידיסטים ואם להודות על האמת, היא צריכה לשמח כל אוהד כדורגל באשר הוא.

רדונדו עזב את ריאל כשהוא בשיאו. משחק הפרידה שלו היה המשחק בו הוא זכה בתור קפטן בגביע אירופה לאלופות. אבל האוהדים הרוסינרי של מילאן לא זכו ליהנות ממנו, אפילו לא לדקה אחת של משחק. רדונדו נפצע באחד האימונים הראשונים שלו באיטליה ובעקבות זאת התרסקה גם הקריירה הבינלאומית שלו (שאיימה לעשות קאמבק אחרי העימות המגוחך שלו עם דניאל פסארלה על אורך הקארה הבלונדיני שלו).

לכאורה, סיפור הנאחס של רדונדו במילאן יכול היה להיות סתם עוד סיפור פציעה סטנדרטי של כדורגלן מוכשר. אבל נראה שהסיפור הזה, של כוכב ענק מליגת הכוכבים שאוכל אותה בגדול בארץ הקלצ'יו, חוזר על עצמו יותר מדי פעמים מכדי שנוכל לפטור אותו רק כעניין של מזל רע או צירוף מקרים מעניין.

קחו למשל את חברו לשעבר של רדונדו בנבחרת ארגנטינה, קלאודיו "הכינה" לופז, שעבר גם הוא בשיא תהילתו לאיטליה (ואחרי אותו משחק גמר צ'מפיונס בין ריאל לולנסיה). נדמה שעם המעבר שלו הוא איבד את מהירותו, את המחשק החד שלו וגרוע מכך, את חדוות המשחק שלו.

ומה עם יקיר הקאמפ-נואו, פפ גוארדיולה? שעזב גם הוא לאיטליה (והותיר אחריו לצ'אבי הסימפטי והמסכן בור כל-כך ענקי במרכז השדה של בארסה, עד שגם עם סולם מכבי-אש הוא לא יצליח לצאת ממנו). כזכור, גוארדיולה החליט לעזוב את בארסה והתגלגל, משום מה, לברשיה הצנועה (צנועה מדי ליכולתו של הפפ), שם הוא נפצע, איכזב, נשכח מהעין וכמעט שנשכח מהלב. העונה פפ עושה עוד נסיון באיטליה, הוא עבר לרומא הגדולה במטרה לחזור אל אור הזרקורים של הכדורגל האירופאי, אבל סביר להניח שגם בבירה האיטלקית מזלו לא ישתפר. כבר אחרי המחזורים הראשונים רומא נמצאת בצרות ופפ לא מצליח לנסוק.

ומי יכול לעזור בחיפושים אחר פרנסיסקו חאבייר פארינוס? (בן 24, גובה: 1.73 מטר, משקל: 69 ק"ג, סימני זיהוי מיוחדים: רגל ימין אימתנית) אשר נראה לאחרונה כשהוא מככב בקישור של ולנסיה (עוד אחד שסיים את הקריירה שלו בספרד במשחק הגמר ההוא) ואחר כך הלך לאיבוד איפשהו בירכתי הסגל המפלצתי של אינטר מילאנו, סוחב פציעות ומתקשה מאוד לתפוס מקום קבוע בהרכב (ההופעה האחרונה שלו הייתה במרץ האחרון, מול... נכון מאוד, ואלנסיה!).

פפ ופארינוס איבדו בעקבות הירידה הדראסטית בכושרם את המקום שלהם בסגל הנבחרת הספרדית. מי שנחלץ בינתיים מהגורל הזה הוא גאיזקה מנדייטה, שעדיין מלקק את פצעיו מהעונה האבודה שלו בלאציו. המניות של מנדייטה ככדורגלן-עילית עדיין נמצאות נמוך מאוד בבורסת הכדורגל, אבל הוא השכיל לפחות להתחרט, לעשות "אחורה פנה" ולחזור לליגה הספרדית. צעד ששמר אותו בינתיים בחיים מבחינת הרלבנטיות שלו בנבחרת (ואכן, מול צפ' אירלנד הוא נכנס כמחליף ומול פראגוואי הוא אף צפוי לשמש כקפטן). ועדיין, העונה הנוכחית שלו בבארסה היא זו שתקבע אם הוא אכן הצליח להתאושש מהטראומה האיטלקית שלו ולשחזר את תקופת הזהב שלו בספרד, או שמא, למרבה הצער, מדובר בעוד קורבן אומלל למחלת "המגף המשוגעת", שמאיימת להמשיך ולעשות שמות במיטב התנובה הספרדית.

כן מקום בנבחרת - לא מקום בנבחרת, השבוע גילה פרנסיסקו מולינה, שוערה של דפורטיבו לה קורוניה ונבחרת ספרד, שיש דברים חשובים יותר בחיים ששווה להיאבק עליהם.

מולינה התבשר שלמרות הניתוח שעבר בשנה שעברה, הוא צריך לעבור טיפולי כימותרפיה על מנת להתמודד עם סרטן-האשכים. מהבמה הכה-צנועה הזאת שלוחה ברכת הצלחה למולינה, בתקווה שיצליח לרתום את האופי הווינרי והבלתי מתפשר שלו בשדה הכדורגל לטובת המאבק הזה, החשוב הרבה יותר.

כפי שהובטח כאן בשבוע שעבר, תלונותיכם המוצדקות לגבי ההיעלמות המסתורית של שידורי הליגה הספרדית בסוף השבוע שעבר הועברו לאוזניי ועיניי הגורמים האחראיים לעניין.

רווית רחמים, דוברת ערוץ הספורט, הכחישה כמובן כל מעורבות של הערוץ ב"החשכת" הערוץ הירדני המשדר בימי ראשון משחקים מהליגה הספרדית, טענה שבמוצאי שבת לא היה משחק כדורגל ראוי לשידור בספרד (כנראה שמפגש על החיים ועל המוות בין אתלטיק לרקראטיבו לא מרגש אותה כמו עוד דרבי מי-יודע-כמה בין קבוצה ממזרח לונדון למועדון מצפון ניוקאסל) ואילו לגבי אי-השידור ביום ראשון הצלחנו לסחוט רק איזו חצי-התנצלות לגבי "לוח השידורים העמוס של ספורט חמש" שלא איפשר שידור ישיר מספרד.

אולם, בין כל ההסברים וההתחמקויות האפלוליות הללו, יתכן שהגיחה לה איזושהי אלומת אור בודדת של הגיון: הערוץ, הבטיחה גברת רחמים, ישקול לשדר את משחקי הליגה של ימי ראשון לא רק בחמש פלוס (העמוס לעייפה בשידורים) אלא גם בחמש ספורט הרגיל (והחינמי, חשוב לציין).

יתכן שאני מסתכן כאן באופטימיות נמהרת ומטומטמת מדי, אבל אני סבור שאתם יכולים לסמן לעצמכם בסיפוק את החריץ הראשון על המקלדת שלכם. אין ספק שהתגובות הנחרצות של הגולשים סייעו במידה ניכרת להסב את תשומת הלב של קברניטי הערוץ לעובדה שיש שם אנשים מאחורי הממירים ושלאנשים האלה מגיע לקבל מה שהם רוצים, או יותר נכון, מה שממילא מגיע להם.

אשמח אם תשלחו תגובות נוספות, הצעות נוספות לשיפור, למאבקים חדשים/ישנים ולקהילות מקוונות של כדורגל ספרדי שנמצאות אי-שם בחוץ, כמו הפורום הספרדי המשובח של בארסה-מאניה בישראל (לינק לפורום בתחתית העמוד).