אצבע משולשת בפניו של הציבור

אז זהו. הכל היה עורבא פרח. פאטה מורגנה במדבר של דכדוך אינסופי, של שממה, של ציפייה ללא תוחלת למשהו אחר, משהו שהוא לא דבר והיפוכו, משהו שהוא לא 'כו-לם יכולים לקפוץ לי'. הישארותו של גברי לוי בתפקידו מפתיעה כזרוח השמש דווקא במזרח וכמו טמפרטורה מתחת לאפס דווקא בקוטב הצפוני. תמים, חלש דעת וגם קצת מנותק מהמציאות, כל מי שסבר לרגע כי יעמוד באיומו ויפרוש.

אין צורך לחפש סיבות למהלך, שכן זה לא התחיל מעולם. כשהודיע על 'החלטתו' ידע גברי כי לא יעמוד בה מעולם, כשם שלא עמד מעולם באף אחת מהבטחותיו לאוהדי הכדורגל בישראל ולכדורגל עצמו. כמי שלאורך כל הקדנציה שלו היה מונע רק משיקולים של יוקרה אישית, מעמד ושררה וניהל את ההתאחדות לכדורגל כאילו היא מדינת ישראל וכאילו ישראל הובטחה לו עוד מימי ספר 'בראשית', רק שוטה היה מאמין כי הפוליטיקאי הקטן יוותר על התפקיד הרם, העמדה המזכה אותו מדי שבוע בכותרת, בתמונה, בראיון חנפני של מודי בר-און או מאיר איינשטיין. האיש הוא התפקיד והתפקיד הוא הפרסום הנלווה לו. דבר אחד אי אפשר לומר על גברי לוי: אור המצלמות קשה עליו מנשוא. שילוב של דודי בלסר ואריאל שרון ממש.

ואין גם כל טעם להתרונן ולקום ולזעוק שכן מהלך זה של גברי הוא ביטוי מובהק לאופייה של המדינה, לטיבה של התרבות הניהולית בה – וגרוע מכך, לתרבות הישראלית בכללה – מדינה בה פקיד ממונה מצפצף בקול גדול על שר נבחר והציבור מחריש, כאילו אין דין ואין דיין. ואמנם כך, הציבור באמת מטומטם, מטומטם דיו כדי לקבל את החזרה של גברי מהודעתו המחייבת בשלווה מנומנמת, בוודאי לא בהתארגנות מול משרדי ההתאחדות להפגנה שנושאת את הקריאה: "תפסיקו לעשות צחוק מאתנו". אבל זהו, שהפכנו להיות ציבור, אוהדים ובכלל, שגם אם צוחקים עליו, מרים גבה עייפה ושואל "למי יש כוח?", "גברי נשאר? אז נשאר. גם אנחנו נשארים בארץ".

והנה, עולם כמנהגו נוהג, ביזיון ליגת העל, שידורי הכדורגל והחובבנות החובבנית בה מנוהל הענף המקצועני החובבני ביותר בעולם הספורט, אינם מטרידים את ציבור האוהדים. קריסת הענף, התמוטטותן הוודאית של קבוצות בליגת העל – עוד בעונה זו – גם היא לא תפנה אצבע נוקבת ומאשימה לאשם. וגם אם תופנה, אל האיש והסיגר, ימהר להחזירה אל אשם אחר, 'המצב', 'התקשורת', 'בעלי הקבוצות', 'השחקנים המפונקים', 'היעדר מסורת' ועוד רשימת התירוצים נטויה כאותה זרועה המרימה אצבע משולשת ומראה אותה לכולנו בפרצוף. כי בסיכומו של מהלך, זו תכליתו של כל הספין המטופש הזה: אצבע משולשת בפניו של הציבור. גברי יודע יותר טוב מכולם עד כמה זה משתלם.