הכדורגל הספרדי ממציא גיבורים חדשים

הכדורגל הספרדי נמצא בתקופה האחרונה במצב של מתח מתמיד בין העובדה שהליגה הראשונה שלו מהווה מוקד משיכה גדול לכוכבים גדולים וכסף גדול עוד יותר, לבין השאיפה הקיימת בספרד שיהיה בה כדורגל בעל שורשים מקומיים, שמסוגל לקיים את עצמו וגם להגיע להישגים בינלאומיים בזכות שחקנים "ספרדים" אמיתיים (גם אם הם בעצם באסקים, קטלונים, גאליסיינים וכו').

דוגמה מצויינת למתח הזה היה ניתן לראות באירועים שתפסו את הכותרות בשיח הספורטיבי בספרד בשבוע האחרון: מצד אחד, הנושא החם בתקשורת המשיך להיות ריקוד הפסאדובלה המשולש והבלתי נלאה בין ריאל, רונאלדו ואינטר, שלפי העדכונים האחרונים כבר התחילו במו"מ רשמי על גובה העסקה ועל זהות השחקנים שיארזו את המזוודות ויעברו למילאנו. ראשי הקבוצות המשיכו לשקול את השיקולים הפיננסים שלהם (כמו: "כמה חולצות יוכל למכור גיבור המונדיאל האסייתי בשוק ההולך וגדל של המזרח הרחוק?") תוך שהם שוכחים קצת את המימד הלוקאל פטריוטי שצריך להמשיך ולהתקיים במועדון כדורגל המכבד את עצמו, כזה שמחייב בניית קבוצה שעם שחקניה יוכלו האוהדים להזדהות בצורה אינטימית ככל האפשר, משימה שהופכת בימי חוק בוסמן וטשטוש הגבולות המדיניים באירופה לקשה יותר ויותר, במיוחד בספרד, שבה שוררת תחרותיות עזה כמוות בין המועדונים השונים, שבמקרים רבים מייצגים לא רק ערים שונות, אלא אף איזורים גיאוגרפים/לאומיים יריבים מבחינה היסטורית, חברתית ופוליטית, מה שדירבן בעבר (וממשיך גם היום) את המועדונים להשקיע יותר ויותר כספים ברכישת כוכבים זרים, גם כשזה לא היה נהוג בליגות אחרות באירופה (קחו למשל את הליגה האנגלית, שנפתחה באמת אל העולם החיצון רק בעשור האחרון) וגם כשזה פגע במידה מסויימת בכדורגלנים הספרדים עצמם.

הנושא השני שהעסיק את אוהבי הכדורגל הוא זהותם של השחקנים אשר זומנו לסגל הנבחרת הספרדית לקראת משחק ההוקרה לפרנץ פושקאש (אם תרצו, עוד כוכב זר ענק שהגיע לליגה הספרדית), מאמנה הטרי של הנבחרת, אינייקי סאאז שהחל לאמן את הנבחרת הבוגרת לאחר שהצליח בצורה יוצאת מן הכלל כאחראי על הנבחרות הצעירות שלה (מי שחיפש הוכחה נוספת למידת הצלחתו, יכול היה להתרשם מזכייתה של נבחרת ספרד עד גיל 19 באליפות אירופה האחרונה).

סאאז מודע היטב לצורך הבסיסי של אוהדי הכדורגל בספרד בגיבורים מקומיים, הוא גם מודע לאכזבתם הרבה מהישגי הנבחרת הבוגרת (והמבוגרת) בקוריאה ולצמא האדיר שלהם, שמעולם לא הצליחו להרוות אותו, צמאון להישג משמעותי של הנבחרת בזירה הבינלאומית.

סאאז החליט לטפל בבעיית האכזבה בצעד מחוכם למדי (לפחות מבחינת יחסי ציבור): הוא הדיח חצי מהסגל המאכזב של קמאצ'ו וזימן במקומם שחקנים צעירים וכמעט לא מוכרים לציבור הרחב, שחקנים שהוליכו את הקבוצות הצעירות שלו לזכייה באליפות העולם עד גיל 20 שנערכה בניגריה, אולם תוך כדי כך, סאאז, בצעד שמשמעותו כפי הנראה לא נעלמה מעיניו, גם מסייע לקבוצות הבכירות בבעיית גיבורים המקומים שלהם.

קחו לדוגמה את ראול בראבו מריאל מדריד, שאיתרע מזלו להיות המחליף של המגן השמאלי הטוב בעולם כיום, רוברטו קרלוס, שיכולתו הגבוהה והעקבית השאירה את בראבו לחמם את הספסל ברוב השלבים של עונתו הראשונה בקבוצה הבכירה של ריאל. כעת, לאחר זימונו המפתיע לסגל הנבחרת, בראבו שודרג בבת אחת לדרגת שחקן מוביל בספרד, ריאל, שבעקבות עסקת רונאלדו צפוייה להיפרד מהכוכב המקומי פרננדו מוריינטס, זכתה למעשה בגיבור אינסטנט חדש במחיר אפסי (וזה עוד לפני שדיברנו על כך שבהינף זימון מאיים בראבו לכאורה גם על מקומו של רוברטו קרלוס בהרכב הפותח ומסייע בכך להנהלת הקבוצה במאבקיה מול הכוכב הברזילאי על גובה משכורתו).

עד כאן ראינו כיצד סאאז פתר לעצמו ולקבוצות הליגה שתיים מהבעיות הגודלות של הכדורגל הספרדי, אולם באשר לסוגיית השאיפה להישגים משמעותיים של הנבחרת, הרי שרק הזמן יגיד אם קפיצת הראש הזו של הדור הספרדי הצעיר אל המים העמוקים של הכדורגל הבינלאומי, מבלי שהרטיבו קודם לכן את רגליהם בשלולית המקומית, תצליח לסייע להצעיד את נבחרת ספרד אל המקום שראוי לה (לפחות בעיני עצמה) בפסגת הכדורגל העולמי.