יפן היא ארץ עם לא מעט פרדוקסים. כך למשל, במוזיאון המנציח את הטלת הפצצה האטומית בהירושימה, שחרת על דגלו את המאבק בייצור ובהפצה של נשק להשמדה המונית, תלויה - באופן תמוה למדי - תמונתו של שמעון פרס, אבי הכור הגרעיני בדימונה. כך גם תופעת הקרחות ביציעים של סאיטאמה, דווקא בחצי הגמר בין ברזיל לטורקיה, ללא ספק משחק הכדורגל החשוב ביותר ששוחק אי פעם על האדמה הרועדת הזו, אחרי שבמשחקים הקודמים נותרו אלפי יפנים מאוכזבים מחוץ לאיצטדיונים המלאים עד אפס מקום. פירצה ראשונה בסדר המקומי המופתי, או שמא נטישה יפנית חלקית בעקבות לכתו של אליל הנערים והנערות דייויד בקהאם?
אז הקוריאנים הפרידו ביני לבין ראול והשופטים לקחו לי את רונאלדיניו, אבל באמת שאין סיבה לרחם עלי, כי אתמול בערב ביליתי עם רונאלדו. ואם לא די בכך, שתי שורות מאחורי ביציע, ישב שדר רדיו ברזילאי, סילביו לואיס בנפיקה מרדיו גאושה בפורטו אלגרה. אם אתם אוהבים מוזיקה ברזילאית, דעו שאין כמו שירה פורטוגזית הבוקעת מפיו של שדר כדורגל דרום אמריקאי. הרבה לא הבנתי, אבל רק בשביל לשמוע אותו מגלגל בלשונו את שמותיהם של רררונאלדו, ררריבאלדו ורררוברטו קרלוס היה שווה לעשות את כל הדרך ליפן. לשמוע את ה-"גווווווווול" הנפלא, בכלל היה חוויה מעולם אחר.
הצהוב-ירוק שלט ברוב היציעים, אבל מתישהו בסביבות הדקה ה-20, הסתבר שגם לאדומים, מעטים מול רבים, יש מה לומר. אלפאי בעט לפינה, מרקוס הדף בקושי, והקהל הטורקי התעורר לחיים. כמה דקות אחר כך, שאגות היסטריות ומחיאות כפיים. אני מסתכלת טוב טוב על הדשא, לראות אולי החמצתי איזה גול. אני מרימה את עיני אל מסכי הווידיאו והתעלומה נפתרת. על המרקע הענק מופיעים הנסיכה היפנית מסאקו ועמה בעלה, שהעיתונאים היפנים התקשו להיזכר בשמו (הירונומיה), מנופפים לנתינים, כשלצידם יושב הגייג'ין (זר) ספ בלאטר, שלמרבה הבושה נתפס כשהוא מחטט באפו.
ואיזה יופי של משחק. כולם תוקפים, כולם עולים. אך רק בדקה ה-49 מתבררת הזוועה. רונאלדו שם גול נהדר, מצלמות הטלוויזיה מתמקדות בכובש ואני, אחרי יומיים בלי טלוויזיה ותחת מגבלות הראיה האנושית, צופה במחזה קשה. הבחור כנראה מקנא בדיוויד בקהאם ורוצה גם הוא להופיע על שערי עיתוני האופנה היפניים, אחרת איך אפשר להסביר את המשולש השעיר שהשאיר בקידמת ראשו הקירח? המאמן שלו, פליפה סקולארי, דווקא היה מרוצה ואמר אחרי המשחק שלא היה מודאג כלל מהפציעה שלו, כי אחרי שראה את הכרבולת הבין שהבחור נחוש לעלות ולשחק. והוא אכן שיחק. וגם זכה לראשונה במונדיאל הנוכחי בתואר השחקן המצטיין של המשחק. למרות שרונאלדו הוא כרגע מלך השערים של ברזיל (ושל הטורניר), עם שש הבקעות עד כה, החליטו חברי הוועדה של פיפ"א לתת את הכבוד שלוש פעמים לריבאלדו (עם חמישה שערים), פעם אחת לרוקה ג'וניור ופעם לרוברטו קרלוס.
ביום ראשון הקרוב יתקיים ביוקוהמה הקרב הגדול שמעולם לא היה. ברזיל, הנבחרת ההתקפית ביותר בטורניר (עם 16 כיבושים) וגרמניה, ההגנתית ביותר, שספגה שער אחד בלבד בשישה משחקים (והבקיעה 14, מתוכם שמונה לרשתה של ערב הסעודית), ייפגשו לראשונה בגמר גביע העולם. רונאלדו, השחקן שעל רגליו מוטלת רוב האחריות להחזיר את הגביע לארצו, אמר אחרי המשחק שהוא לא חושב כלל על הגמר האחרון בצרפת. "הסיוט נגמר", אמר על הפציעות המתמשכות, "כל גול שאני מבקיע הוא בגדר ניצחון. שמחה גדולה. עכשיו אני הולך לגמר כדי להיות שמח אף יותר". אמן.
התקפת המשולש
27.6.2002 / 11:04