פיליפ טרוזייה, מאמנה הצרפתי של יפן, וחוס הידינק, מאמנה ההולנדי של קוריאה, הם ללא ספק שחקני המפתח של נבחרותיהם. את זה שיפן וקוריאה המארחות נהנות מתמיכה מדהימה של הקהל הביתי, כבר הבנו מזמן. אבל זה שיש להם מאמנים שמשפיעים על המשחק, את זה יכולנו להבין היום ואף לקבל על כך חותמת סופית. יפן וקוריאה, בעזרת הקהל והמאמנים המצויינים, בהחלט יכולות להגיע לחצי הגמר ואולי לחולל הפתעה שלא היתה שנים בכדורגל העולמי. מבחינתי - הלוואי.
נתחיל בטרוזייה ויפן. היפנים פתחו את משחקם נגד טוניס בהרכב הקלאסי שלהם, כשלפני קו ההגנה משחקים בקו אחד 4 שחקני קישור. אינאמוטו, הכוכב העולה, שיחק כקשר מרכזי נסוג, שאמור לנהל את משחקה המסודר של יפן. נקאטה ואונו שיחקו את שני הקשרים הצדדיים, אבל עם אחריות גם על מרכז הקישור כשהכדור בצד השני. לפניהם שיחקו שני חלוצים מרכזיים - סוזוקי ויאנאגיסאווה.
בגלל אופי המשחק הטוניסאי, שהיה מבוקר ומבוסס בעיקר על הגנה חזקה וקישור מעובה, לא הצליחו היפנים למצוא פתרונות לצפיפות בהגנת טוניס וכל הנסיונות לשחק דרך האמצע על שני החלוצים העלו חרס. ב-45 הדקות הראשונות, יפן בקושי הגיעה לחצי מצב, לעומת פנדל ברור אחד שלא נשרק לטובת טוניס (השיפוט - עוד נדבך ביתרונות הביתיות).
או אז החליט טרוזייה לקחת מנהיגות, שלא כמו מאמנים גדולים וותיקים ממנו. הוא ביצע שני חילופים אמיצים, כשהוציא חלוץ (יאנאגיסאווה) וקשר מרכזי (אינאמוטו) ובמקומם הכניס שני קשרים: אחד על הקו הימני (איצ'יקאווה) ואחד במרכז (מורישימה), כשנקאטה משנה תפקוד ועובר לשחק מאחורי חלוץ אחד, סוזוקי. טרוזייה הבין שהמרכז סגור, הקישור צפוף, הגנת טוניס חסונה ומשחקת חזק והמקום היחיד בו אפשר ליצור 1X2 (כלומר, יתרון מספרי בהתקפה) הוא באגפים.
ואכן, בתוך דקות ספורות מתחילת המחצית השניה, יפן לחצה מצויין באגפים ויצרה אופציה נוספת בהתקפה, מה שהכריח את טוניס לשלוח שחקני הגנה לצדדים בכדי למנוע הגבהות פנימה, ואז כל מערך ההגנה הטוניסאי נפתח. השער הראשון לא איחר לבוא, תוך שיתוף פעולה של שני המחליפים. גם השער השני נבע מהשינוי המצויין בשיטת המשחק היפנית, תוך הנעת כדור מסודרת בקישור האחורי ופתיחה לאגף ימין, משם הוגבה הכדור שוב על ידי המחליף איצ'יקאווה לכניסה מצויינת ובתזמון מושלם של נקאטה, שבא מאחור לסיים בנגיחה פנימה. בקיצור, טרוזייה ניצח ליפן את המשחק, תוך הבנה ברורה שצריך כל הזמן להגיב ולשנות, על פי הקבוצה היריבה והחולשות - או היתרונות - שלה.
גם חוס הידינק, מאמנה של קוריאה, היה חד ועירני היום במשחק. הוא ידע שקוריאה חייבת בראש ובראשונה להוציא את פורטוגל מהכלים. הרי ידוע שהחלק החלש של פורטוגל הוא השטח המנטלי, בו הפורטוגלים פגיעים מאוד. הוא עשה זאת תוך כדי משחק מהיר ושאפתני ולרוב מסודר, עם קשר אחורי שכל הזמן זמין לקבל כדור במרכז ולארגן משחק מסירות בשתי נגיעות, שלא נותן לפורטוגל ללחוץ ובעצם מאפשר לקוריאה להחזיק בכדור.
כצפוי, הפורטוגלים כשלו מנטלית ופינטו היה הראשון שאיבד את העשתונות וקיבל אדום. ביתרון מספרי היה לקוריאה הרבה יותר קל להחזיק בכדור וליצור מצבים ליד השער של באייה, שמנע לפחות ארבעה שערים בטוחים באחד על אחד. לבסוף, לאחר לחץ חזק, הצליחה קוריאה לכבוש שער נהדר, תוך הנעת כדור מצויינת לרוחב המגרש מימין לשמאל ואז בהגבהה לפינה הרחוקה, בה נמצא השחקן החופשי, שבפעולה טכנית נהדרת הבקיע את ה-0:1.
פורטוגל עוד הספיקה לקבל אדום נוסף ונראתה מחוסלת, אלא שפתאום, בדקה ה-80 בערך, נזכרה פורטוגל בכך שהיא הולכת לעוף. או אז נפל להם האסימון והם התחילו לשחק בנחישות, אבל הם היו עם 9 שחקנים על המגרש. קוריאה, משום מה, פחדה ולא שיחקה חכם כדי להרוג את השעון, כלומר רק להניע כדור בשקט מרגל לרגל. בסופו של דבר, פורטוגל אמנם הגיעה לשני מצבים טובים להבקעה, אבל כשנזכרים לשחק ולהילחם רק בדקה ה-80, משלמים את המחיר והולכים הביתה.
שיעור בכדורגל מאת טרוזייה והידינק
15.6.2002 / 0:28