נבחרת הסיבוב הראשון

זהו. תם ונשלם, אבל בעצם, רק מתחיל. המשחק המקדים נגמר, ועכשיו אפשר לגשת לעניינים הלוהטים באמת. ומבחינה זו, שלב הבתים המוקדמים הוא בבחינת מונדיאל בתוך מונדיאל. שלב סקסי, אבל לא תכליתי, בדרך לסיפוק האמיתי והסופי – הקטרזיס שכולו אקט אחד פשוט: הנפת גביע העולם מעל לקו הראש. רגע לפני, הנה היא – נבחרת הסיבוב הראשון, האחד-עשר שהתבלטו מעל לאחרים בשלושת המשחקים הראשונים וזכו במשבצת. על ההתלבטות בבחירת המערך כבר דיברתי בהצגת נבחרת כל הזמנים וגם עכשיו הוחלט - 3:3:4.

תומאס סורנסן, דנמרק

מסתבר שהתפוח לא נפל רחוק מהעץ השמייכלי, וכי בדנמרק, שכל כך חסרה שוער גדול (אפילו בינוני היה מספיק) במונדיאל הבלתי נשכח שלה, זה של 1986, צמחו בזה אחר זה שני שוערים גדולים. שמייכל פינה את מקומו, ותומאס סורנסן, שוערה הענק של סנדרלנד האנגלית, ספג שני שערים בלבד, בלתי ניתנים לעצירה, והיה היציב והטוב מכולם.

מגן ימני: קרלס פויול, ספרד

למרות שקיבל מנוחה במשחק השלישי, פויול היה המגן הימני הטוב ביותר ששיחק בשלב המוקדמות. ארבעה מתוך ששת השערים שכבשה ספרד בשני המשחקים בהם נטל חלק, הגיעו מהצד שלו, ובכל הנוגע להגנה – אני לא זוכר פעם אחת בה הפסיד לשחקן התקפה, באוויר או על הקרקע. אולי המגן הימני הטוב בעולם כיום.

בלם: אליו סיסה, סנגל

רציתם סיסה, קיבלתם סיסה. גם הוא דובר צרפתית, גם הוא משחק בליגה הצרפתית, אבל להבדיל מג'יבריל סיסה חסר הניסיון והמחץ שלבש את מדי הטריקולור, אליו סיסה, בתצוגת הגנה שכולה שקט, אתלטיות, חכמת משחק וגישת "אין מקום להתחכמויות", היה האחראי הראשי לחומת המגן שהקימו הסנגלים במשחק הגורלי, אשר למעשה חרץ את דינה של צרפת במונדיאל – הביתה!

בלם: סול קמפבל, אנגליה

מיאלבי השבדי כמעט ונכנס גם הוא לרשימה, בשל תצוגת הפלא מול ארגנטינה, אבל סול קמפבל אחראי גם הוא לתצוגה מופלאה אחת (מול אותה ארגנטינה) ועוד שתיים מצוינות, מול ניגריה ומול שבדיה, שמולה גם הבקיע את השער הכי חשוב של אנגליה עד כה, בנגיחה, אלא מה. לטעמי, שחקן ההגנה הטוב בעולם כיום. והוכיח זאת בזירה החשובה מכולם.

מגן שמאלי: רוברטו קרלוס, ברזיל

גם כאן, שני משחקים בלבד, אבל אילו שני משחקים! האחראי העיקרי לניצחון החשוב (ורק עכשיו מסתבר כמה) מול טורקיה ולבטח המפתח להצלחתה של ברזיל בטורניר. יותר משלושה האסים הגדולים והמתוקשרים – רו, רו, רי – קרלוס הוא הברומטר האמיתי לאיכות משחקה של ברזיל. בשיאו הוא ללא תחרות ולבטח בעל כישורים התקפיים שאינם נופלים מאלה של אף שחקן כנף שמאל התקפי בעולם. מצורף בונוס: בעיטת עונשין מרהיבה מול סין.

חסן שאש, טורקיה

אם ישראל שייכת לאירופה, אין כל סיבה שחסן שאש, כוכבה של גלאטסראי, לא ימצא מקום בהרכבה של ברזיל. איזו טכניקה, איזו מהירות, איזה תזמון ליד השער, איזה קור רוח, איזה בטחון עצמי! שחקן, פשוט, ללקק את האצבעות. הסיבה הכי טובה לצפות בנבחרת טורקיה. סימנתי אותו.

מיכאל באלאק, גרמניה

בתום הטורניר הזה, כשיועלו לאוויר רשימות הסיכום, ההימור שלי הוא ששני כוכבי על חדשים יזרחו בשמי הכדורגל העולמי – מיכאל באלאק ומירוסלב קלוסה. כל מה שנכתב על שאש, בתוספת יכולת הגנתית משובחת ומשחק קבוצתי שכולו משימתיות ותכליתיות, הופכים את באלאק, לפחות בעיניי, לשחקן הטוב ביותר ששיחק בטורניר עד כה. טוב, אולי אני משוחד, אבא שלי נוהג ב"אאודי".

דניס רומדאל, דנמרק

המנוע טורבו של ההרכב הזה והלב האמיתי מאחורי ההצלחה של דנמרק בטורניר עד כה. אפשר ששעותיה של דנמרק ספורות במונדיאל הזה, אולם הקשר של איינדהובן אינו נופל מכל השמות הגדולים, גדולים, גדולים, שפומפמו בקדימונים, ובמהירות שלו ובשליטה בשתי הרגליים, גם עולה על מרביתם. שחקן ענק.

מירוסלאב קלוסה, גרמניה

בגלל המסירה ההיא לבודה במשחק ששלח את גרמניה לשלב שמינית הגמר; בגלל משחק ההגנה על שני הקווים והלחץ המתמיד על שני הבלמים; בגלל חוסר האגו; בגלל האלגנטיות בכל תנועה; בגלל החוכמה, חוכמה, חוכמה, שהפגין בכל מהלך, מירוסלאב קלוסה הוא החלוץ הבולט במונדיאל הזה, ולא רק בגלל חמשת השערים שכבש עד כה, כולם בראש. לא בנגיחה, אלא בראש. כי קלוסה הוא, יותר מכל, חלוץ שמשתמש בראש.

יון דאל תומאסון, דנמרק

חלוצה של מילאן לעתיד לבוא, הוכיח טכניקה מדהימה ממש בתוך רחבת החמש, תזמון מושלם וקור רוח, שהם-הם המרכיבים ההכרחיים לכיבוש שערים. יותר מהמספרת של אדמילסון, שער הנגיחה שלו מול אורוגוואי, הוא מופת של התמצאות ברחבה, ושימוש מושלם בנתונים הפיזיים. שחקן כדורגל גדול.

רונאלדו, ברזיל

סורי, ראול, לבי עדיין שמור לילד הזהב של הכדורגל העולמי. כבר לא ילד, ובוודאי הדמות שהכי כדאי להחזיק לה אצבעות, רונאלדו מתקרב בצעדים גדולים לעבר סגירת המעגל שנפתח בצרפת 98'. אחרי ארבע שנים של פציעות אכזריות, רונאלדו מוכיח לעולם כי עדיין מדובר בחלוץ ענק, שילוב ישן (אם כי עדיין לא מהוקצע כבעבר) של הדורסניות של רוני רוזנטל והטכניקה של אלי אוחנה. שיצליח לו, אינשאללה.