על נחיתות פיזית, טכניקה וסוס שחור תוצרת אסיה

ביום החמישי של המונדיאל קיבלנו הזדמנות לראות זו אחר זו את שלושת הנציגות של המזרח הרחוק וכעת כבר אפשר לנתח את ההתקדמות שעשה הכדורגל בצד הרחוק של אסיה.

ראשית, סין. לפחות על פי משחקה היום, סין נחותה בדרגה אחת לפחות מיפן וקוריאה. לעומת היפנים והקוריאנים, הדבר העיקרי שבלט בכדורגל הסיני שראינו היום היה חוסר סדר מוחלט. המשחק של הסינים הורכב מרצף של מקריות ולא הצלחתי להבחין באיזושהי שיטה מובנית. הדבר היחיד שבלט הוא מגרעות בכל מערכי הקבוצה.

נפתח בהגנה, שמלכתחילה סובלת מנחיתות פיזית ולקתה בעיקר בביצוע הסגירות האלכסוניות של המגינים שלה, עובדה שבלטה בשער השני של קוסטה ריקה. בשער הראשון ניכרו בילבול, חוסר סדר בשמירה וגם טכניקה לקויה בנסיון ההרחקה של הכדור, שבסופו של דבר הגיע לגומז שהבקיע. בחלקים הקדמיים הליקוי הבולט ביותר של הסינים טמון בהבנת המשחק. יש להם לא מעט שחקנים בעלי כישרון בסיסי ואף למעלה מכך, אבל הכישרון הזה כמעט ולא בא לידי ביטוי מפאת חוסר הסדר והתיאום בין כלל מערכי הקבוצה .

יפן, לעומת זאת, שיחקה נגד נבחרת חזקה למדי בדמותה של בלגיה. נבחרת שמבוססת בעיקר על פיזיות, שהיא, כאמור, האויב הגדול של הכדורגל האסיאתי. במחצית הראשונה, בנוסף לנחיתות הפיזית, סבלו היפנים מחוסר דיוק, שהיקשה עליהם לפתח משחק ראוי והולם את הכישרון והיכולת שלהם. במחצית השניה יכולנו לראות נבחרת יפנית טובה וחזקה, שה-2:4:4 שלה מקשה על בלגיה ומבטל את היתרון הפיזי שלה.

האיכות הבולטת אצל היפנים היא הטכניקה אישית תוך כדי תנועה. ניכר שהשחקנים היפניים מהירים וזריזים מאוד, אך בניגוד לנבחרות אירופאיות רבות, כמו בלגיה עצמה, לא בא הדבר על חשבון טכניקה מהוקצעת וביצוע פעולות יפות (ויעילות) עם הכדור. דבר נוסף שיפן עשתה מצויין במחצית השניה, הוא חטיפות כדורים מהקישור הבלגי והפיכת החטיפות הללו להתקפות מתפרצות מהירות ומסוכנות. עם זאת, כצפוי, סבלה יפן מאוד ממצבים נייחים נגדה ומהגבהות כדורים אל החלוצים הבלגיים הגבוהים, שיצרו לא אחת פאניקה בהגנה, שגם הביאה לשני השערים של בלגיה.

יפן עשתה שגיאה אחת משמעותית במהלך המשחק: אחרי שער היתרון, הרצון שלהם לשמור על הניצחון, כנראה גם בהשפעת הקהל הביתי, היה כל כך גדול, עד שבאופן בלתי רצוני חזרו לאחור ובכך הזמינו לחץ של בלגיה קרוב מדי לרחבת ה-16 שלהם. לאחר השוויון הבלגי, שוב השתחרר הלחץ מיפן והיא חזרה לשחק את הכדורגל האופייני לה - התקפות מהירות מאוד תוך הפעלה נכונה של שני החלוצים המצטיינים שלה, סוזוקי ואינאמוטו. מה שהיה חסר לה בכדי לנצח את משחק הפתיחה, זה רק קצת מזל (ושופט אחר).

אבל, עם כל הכבוד לסין ואפילו ליפן, ההפתעה הגדולה מבחינתי היא קוריאה. המשחק הקוריאני כל כך מרשים, בכל הפרמטרים, עד שברגעים מסויימים לא יכולתי להאמין שמדובר בנבחרת אסיאתית. ראשית, בעיית החוסן הגופני לא הורגשה כלל, נהפוך הוא. הקוריאנים זכו כמעט בכל קרבות האוויר, מה שמלמד שלא תמיד הגובה קובע, וכי היכולת האתלטית והטיימינג בניתור חשובים לא פחות. קוריאה שיחקה ב-2:4:4, עם ארבעה שחקנים בהגנה, שנראו מתואמים להפליא וקיבלו עזרה נהדרת מהקשרים האחוריים שלהם. תיאום זה גרם לפולין להיראות כמעט פאתטית במשחק.

אבל החלק החזק של קוריאה, לטעמי, הוא משחק ההתקפה. כל מערכי הקבוצה משתתפים בהתקפות בצורה מאורגנת, מהירה ומדוייקת תוך צמצום מרחקים של ההגנה. הריצה המהירה בקו אחד לכיוון מרכז המגרש, מאפשרת לבלם להיות קרוב מאוד לשני החלוצים וכל כדור שנהדף מההגנה הפולנית חוזר מיד לרגליים קוריאניות, שמתחילות התקפה חדשה. אלמלא יכולת טובה של דודק בשער פולין, היינו עדים למהדורה נוספת של גרמניה-סעודיה.

שני החלוצים הקוריאנים משחקים נכון מאוד גם בהתקפה וגם בעזרה להגנה. בהתקפה הם מחליפים כל הזמן מקומות ומנצלים את המהירות שלהם כדי להגיע למצבים של אחד על אחד מול בלם או מגן, ובמקרים רבים גם מול השוער. קוריאה, כמו שזה נראה עכשיו, היא המועמדת שלי להיות הסוס השחור של הטורניר, ואם היא תמשיך ותשחק ביכולת הזאת גם במשחקים הבאים ותדע לנצל את הדחיפה העצומה שנותן לה הקהל הביתי, היא תגיע רחוק מאוד.