ואיך העיתונאים הסינים? כמו כולם

ההעפלה של סין בפעם הראשונה לטורניר גביע העולם עשתה משהו לא רק לאוהדי הכדורגל בסין, אלא גם לתקשורת המקומית. 400 אנשי תקשורת הגיעו מסין לסקר את האירוע, למרות שרק 150 מהם נושאים אישורים רשמיים של פיפ"א.

קצין העיתונות של נבחרת הסינית, ליו לינגלינג, טוען שמדובר בסוג אחר לחלוטין של אנשי תקשורת מזה שהיו רגילים אליה עד כה. "אף אחד לא מצליח להשתלט עליהם. הם כל כך תחרותיים. כל אחד מחפש את הסקופים וסיפורים הבלעדיים", אומר לינגלינג, "העיתונים הגדולים הם בדרך כלל בסדר, הבעיה היא עם העיתונים הקטנים. ההתנהגות המבישה שלהם היא לא רק בעוכריהם, אלא בעוכרי כל העם הסיני. יש המון סיפורים מזוייפים ולא אמיתיים. עיתון אחד מפרסם סיפור כלשהו ומיד כל השאר מצטרפים. אין לנו מה לעשות נגד זה".

ליונגלינג מתכוון בעיקר לנוכחות של העיתונאים סביב הנבחרת הסינית. בבית המלון, במחנה האימונים ולכל מקום אליו מגיעים השחקנים. למרות זאת, עדיין מוגדרים העיתונאים הסיניים תחת פיקוח המדינה.

אגב, מכל הסיפורים על בהלת הכרטיסים בסין סביב משחקי הנבחרת, הרי שבמשחק התיחה מול קוסטה ריקה (2:0) היו באיצטדיון גביע העולם בגוואנגג'ו 27217, למרות שתכולת האיצטדיון מעל 42 אלף מקומות. טירוף סביב נבחרת סין? לא בטוח.