לא בלי זיזו

איך שלא תסתכלו על זה, הצורה בה הפכה צרפת ממדינה עם ליגת כדורגל שלא מצליחה למשוך אפילו זבובים, לבית חרושת של כוכבים וכשרונות, המספק סחורה לליגות המובילות באירופה, היא קשה לתפישה. תסתכלו על רשימת השחקנים שמרכיבים את הסגל הצרפתי ותראו כמה אלופים יש שם: זידאן ומאקללה – אלופי אירופה, ויירה, וילטורד והנרי – דאבליסטים אנגלים, תוראם וטרזגה – אלופי איטליה. וזה רק בשנה האחרונה.

כל זה מוביל אותי למסקנה אחת: צרפת אלופת העולם בפעם השניה ברציפות. זו לפחות היתה ההערכה שלי, ושל רבים אחרים, עד לפני 24 שעות.

אז עוד הכל נראה אופטימי פלוס מבחינת הצרפתים. נחיתה רכה בדרום קוריאה ומטוס של אייר פראנס פולט החוצה 23 אתלטים, שמשלימים זה את זה כמו ביבי ושרה, ומאמן אחד מוצלח, שמנצח על כל התזמורת הזאת באלגנטיות מעוררת קנאה. כמעט כולם כבר היו בסרט הזה. בהרכב אין חדש תחת השמש – ובמקרה הזה זה טוב מאוד, אפילו מצויין. הם משחקים יחד כבר יותר מחמש שנים, כשבאמתחתם אליפות עולם, אליפות אירופה ושלוש שנים של משחקים ללא הפסד (עד המשחק מול בלגיה).

ואז, פתאום, זיזו נפצע. אם ההפסד לבלגיה היה כמו סטירת לחי קלה שנותנים לילד שובב שיירגע, הרי שהפציעה של זינדין זידאן היא כמו אגרוף חזק ישר לבטן. כואב, כואב מאד. שאלת מיליון הדולר (וגביע מוזהב אחד) היא תוך כמה זמן יכולים הטריקולור להתאושש, והאם הם מסוגלים לעשות זאת ללא המנהיג שלהם, בה"א הידיעה. כי זידאן, שגם אם יחזור אחרי שני משחקים כמובטח, בוודאי לא יהיה 100 אחוז זיזו, הוא הכל בנבחרת צרפת, הוא החוליה החזקה, הבורג המרכזי במכונה הסופר משומנת הזאת ושאף אחד לא יתפלא אם בלעדיו הכל יקרוס.

נכון, לטריקולור לא חסרים שחקנים מצויינים, אבל אף אחד מהם הוא לא זיזו. זה שסומן כיורש, לפחות בנבחרת, רובר פירס, כלל לא עלה למטוס. ויירה?! עשה דברים נפלאים בארסנל, אבל שם היו לא את ברגקאמפ ופירס לתת את הפינס. יש גם את בוגוסיאן (לא יותר מנחמד), פטי (לא יותר מבלונדיני) ומאקללה (הרבה יותר משני האחרונים, אבל בכל זאת...).

נשארנו עם דז'ורקף הותיק, זה שלמונדיאל הקודם הגיע ככוכב מספר של ז'אקה ויצא כסגן המאושר, אבל הנשכח יחסית, של המלך האמיתי. יש לו את הכישורים והניסיון, עמדת 10 לא זרה לו לגמרי והוא מסוגל לנהל משחק בצורה יעילה. גם החשש ששאר השחקנים בנבחרת לא ישחקו איתו לא קיים. השאלה היחידה היא עד כמה גדולות עליו הנעליים של זידאן. והן גדולות.

רוז'ה לאמר בבעיה. צפויים לו ימים ארוכים רצופים כאבי ראש בחיפוש אחר "בעל בית" חדש. ההודאה הפומבית שלו והכביכול ברורה מאליה, ש"בלי זידאן הנבחרת פחות חזקה", מבטאת הרבה יותר מצוקה ממה שנדמה, כי ברמות האלו, ה'קצת' וה'פחות' עושים את כל ההבדל. אמנם גם ב-98' החמיץ זיזו שני משחקים, ועוד בשלבים מתקדמים, אבל אז לנבחרת היה את השחקן ה-12 – הקהל הביתי ואת היתרון הנפלא שבחוסר הציפיות. אם אני לאמר, אני מתחיל להניח תפילין כל בוקר ומתפלל שלוש פעמים ביום, בתקווה שהחבר'ה יסתדרו לבד במשחקים הראשונים ושהאלג'יראי יחזור להוביל בשלב הבא.

ואם אני סתם אוהב כדורגל – אני עושה בדיוק את אותו הדבר.