בניון עדיין לא מנהיג, עובד עדיין לא בניון

גמר גביע המדינה 2002 שאמור היה להיות מסיבת פרידה ליוסי בניון לצד חגיגת פתיחה (או טקס חילופי משמרות) של ראובן עובד הוכרע בסופו של דבר ע"י שני הכוכבים הותיקים משתי הקבוצות, ג'ובאני רוסו ואבי נמני.

מעקב אחרי שני השחקנים הצעירים הללו מראה ששניהם לא רק שלא הגיעו לשיאם במשחק הסיום של העונה, אלה גם ירצו לשכוח כמה שיותר מהר את הגמר הזה. בניון שיחק את כל 120 הדקות, עובד לעומתו שיחק כ-68 דקות. אם בניון הוא אחד המסמרים החזקים ביותר של האלופה, הרי שעובד עדיין על תקן מתלמד בלבד.

שני הכדורגלנים הצעירים הם בעלי אופי התקפי, בניון היה מעורב ב-61 אחוזים מההתקפות הירוקות, עובד, בדקות ששיחק, שותף ב-56 אחוזים מההתקפות של מכבי ת"א. סביר להניח שבסיום העונה הבאה, אחרי שכבר ישתלב בצורה טובה יותר עם שחקני הקישור וההתקפה, עשוי עובד להגיע למידת מעורבות במשחקה של מכבי ת"א בדומה למעורבות של בניון בחיפה.

כשחקנים שאמורים להוביל את הכדורגל הישראלי בשנים הבאות, הפתיעה העובדה שהשניים גילו פאסיביות דווקא במעמד הזה. בניון בעט רק פעם אחת לשער, עובד הספיק לעשות את זה פעמיים בדקות ששיחק, שניהם לא עשו עבירות וגם לא ספגו עבירות, מה שהפך אותם לכלים משניים בהתקפות. בניון השלים 20 מסירות מדוייקות לעומת 8 לא מדוייקות, עובד מסר רק שבעה כדורים מדוייקים לעומת שלושה כדורים שהגיעו לרגליים ירוקות. עובד גם לא ניסה למסור לעומק, בניון ניסה ארבע פעמים ולא הצליח. אף אחד מהשניים לא הסתכן ולו בתיקול אחד שישבית אותו חלילה.

לסיכום: לעובד יש הרבה כשרון ברגליים וביטחון עצמי, הוא גם בנוי טוב יותר מבניון, אבל דרושה לו עוד הרבה עבודה קשה באימונים טאקטיים בכדי לקרוא טוב יותר את חבריו לקבוצה. בניון לא הגשים את חלום הדאבל, עכשיו נשאר לו לחלום בספרדית.