דייויד היה מצויין, אובראדוביץ' מושלם

לא צריך יותר מידי מילים בכדי לתאר את חדר ההלבשה של מכבי ת"א אחרי המשחק. מחזות קורעי לב לא היו שם, בעיקר שקט ושחקנים שדיברו בסבלנות ואריכות עם כל מי שביקש. הריקנות, מן הסתם, תגיע מאוחר יותר. היחיד שהתקשה לדבר בדקות שלאחר ההפסד היה מוני פנאן. אבל מבחינתו אין מה לדאוג, חוזרים לארץ, יש פליי אוף על הראש והמכונה אחרי כמה ימים תחזור לעבוד בפול טורים.

במכבי דיברו לפני המשחק על החשש מהגארדים של פנאתינייקוס ועל המפתח - עצירת בודירוגה. במערך של בלאט בנו על הנטייה של קוטולאי לחוסר יציבות ועל הנטיה של מולאמרוביץ' להיעלם במשחקים גדולים. בשני המקרים דייויד קלע בול.

החשש מבודירוגה התאמת ובגדול, אבל אף אחד לא דיבר על מידלטון ופאפאדופולוס כפקטור התקפי. אחד ישיש, השני ילד, אבל שניהם עשו 24 נק' ב-39 דק', והחזיקו את היוונים ברגעים הפחות טובים של בודירוגה.

ביחד עם ג'וני רוג'רס, קיבל אובראדוביץ' משחקני הפנים 29 נק' ב-47 דק'. מכבי, שבנתה על יתרון בקו הקדמי, תכננה ללכת בחלק גדול מהמשחק על שני גבוהים. בפועל, חוסיין בשוק דפק לבלאט את התכניות עם עבירות מוקדמות, התוצאה - 24 נק' מהגבוהים (בשוק, צ'ורה והאפמן) ב-41 דק', תרומה יחסית שווה לנפילים של אובראדוביץ'.

נשארנו עם שחקני החוץ. טל בורשטיין היה הבונוס של מכבי במשחק והיה אמור להספיק ביום סביר פלוס של מקדונלנד ופארקר. אבל כנראה שגם לאובראדוביץ' יש בבית וידאו. 22 הנק' ו-4 האס' של מקדונלנד ופארקר (ביחד), לא יכולים היו להספיק מול פנא' בשום מצב.

אובראדוביץ' פגע בעוד שני דברים. הוא פתח לנדב את הקליעה מבחוץ (זריקה אחת לסל, 0 נק') ועצר את דרק שארפ עם חילופים אוטומאטים על הזריקה משלוש (שתי זריקות לשלוש ב-17 דק' בלבד).

זה היה אחד מקרבות המוחות הכי מרתקים שראינו בשנים האחרונות באירופה וקרבות כאלה, כשהמאמנים מדברים כמעט יותר מהשחקנים על המגרש, זה בדיוק מה שאובראדוביץ' צריך. דיוויד, למרות ההפסד, ניהל משחק בצורה מצויינת, אובראדוביץ' עשה את זה קרוב לשלמות.