פסיק. פרסומת. המנון. ועכשו נעבור לפרסומות. המטבע מוטל בחסות. כולנו יודעים מה קרה בסופרבול. ההפסקות נתנו לנו להבין מה המפרסמים חושבים עלינו. אבל עוד לפני כן: המיתון כבר מורגש, היה זה הסופרבול הכי קצר שאני זוכר.
דבר המפרסם: תשתו פפסי עם בריטני ותעלו על חמוקיה למסע בינ-זמני. אם אתם מחפשים עבודה - עשו זאת דרך האינטרנט. הפרסומות השנה הוכיחו שהאינטרנט לא מת, הוא רק קיבל עליו את חוק החיים ורק מי ששרד הם חברות הענק (אף דט.קום חדש לא פירסם השנה). כנראה שבקרוב נשלם על כך. גם את המסחר במניות עדיף שתעשו על הרשת (הבנקאים לא פרסמו השנה לקהל המטרה המדויק שלהם, חוץ מפרסומת נהדרת של צ'רלס שוואב עם הנק אהרון, שמנסה להפריע לבארי בונדס לשבור את שיא ההום ראן של אהרון).
בקרוב יגיעו למסכים הקרובים לבית מגוריכם לא מעט סרטים. רובם יהיו סרטי מלחמה ששוב ישווקו את ברוס וויליס ושוורצנגר. אמריקה עדיין אוהבת דם, והוליווד אוהבת לייצר זדים. המציאות אף פעם לא מפסיקה. ועכשו נראה את החיילים בקנדהאר שרואים את המשחק. זאת מעין פרסומת מלחמה.
ענק התקשורת איי.טי.אנ.טי, משווק את עצמו כגוף שמחליף את חבל הטבור שנגזר בלידתנו. באמא שלי. בעניין הבירות צריך להיות ברור: הלבנים בונים רובוטים, השחורים שותים בירה ומתחילים עם בחורות (הם כל כך עילגים עד שהם לא שמים לב שהם מציעים כסף לבחורה שהם מתחילים אתה. מזל שלכושיות יש כבוד והן מחזירות בסטירה).
לילדים השחורים אין את הסיב האופטי כי לאבא אין כסף, אז במקום הוא נתן להם צפרדעים (באמת שאני לא ממציא את זה). לילדים הלבנים דווקא יש את המוצא הזה, שאפילו מסייע להם לשכנע לקוח. הם רואי חשבון מלומדים. להיספנים יש מה זה גרוב כשהם לובשים לוי'ס. משהו.
לבחורים אין רגישות. הם לא בוחרים בקפידה את כרטיס הברכה. הבחורים לא נמשכים לסדיני הסאטן שביניהם מתכרבלת כוסית שמיימית, אבל בשביל בירה הם יקפצו ראש מהחלון. המנהל השחור נכנס לפגישה כשהוא סומך על המידע שנמצא בראשם של שני עוזריו הלבנים. כשהם נפגעים בראשם,הוא נותר חסר אונים. ככה זה עם הכושים: הם צריכים לרוץ, לא לנהל עסקאות. תודה לאל שהזכירו מתישהו שמייק מאיירס הגאון חוזר עם אוסטין פאוורס שלישי. עם המשפט האחרון גרם לכם למרוט את שערותיכם משמחה, אל דאגה: אחד המפרסמים הראשיים היתה חברה שמרפאת נשירת שיער. זה מה שהאנשים מהמשרדים עם ההלוגנים חושבים עלינו.
שתי הפרסומות הטובות ביותר שייכות לבאדוויזר (טוב, מה יישאר להם בלי פרסום טוב, הטעם?). הראשונה מבוססת על פרסומת ישנה של מעגל איטלקים ששואלים את עצמם בשרשרת "מה קורה?", בלי לחכות לתשובה. עד שנכנס אחד חוואי ומספר באמת מה קורה איתו. בשניה מדברת אם לארוס של בתה על תמונה של המיועדת כשהיתה קטנה, ומשבחת את הטוסיק שלה. הארוס מתחיל להפליג בתיאורי נפלאות הטוסיק בגלגול המבוגר שלו.
הפרסומת השערורייתית שייכת לאגודה למלחמה בסמים, שמוכיחה שלאחותה הישראלית יש עדיין מה ללמוד בנושא הפרנויה. האגודה האמריקאית, בשורה התחתונה, מבקשת לומר לציבור הצרכנים כי קניית הסמים שלהם מעודדת את הטרור. מה הם מעשנים שם בדיוק?
והיה גם משחק. ניו אינגלנד ניצחה מהרגע הראשון, כשהחליטה לותר על הצגת השחקנים ועלתה כקבוצה. בוב קראפט, הבעלים, ניצח סיבוב ארוך של מאבקים נגד הג'טס וביל פרסלס (שבאופן אירוני, שוב נמנעה בחירתו להיכל התהילה בסוף השבוע), שיקגו בולס והיאנקיס, הוכיחו בשנים האחרונות שעדיין אפשר לבנות אימפריות ספורט. הראמס יכלו לעשות זאת. כנראה שמרשל פולק וקורט וורנר הם אתלטים גדולים, אבל הם לא מונטנה, דרק ג'יטר או ג'ורדן.
אתמול, נשבע שאני לא ממציא, כתבתי לעורך של "וואלה" שניו אינגלנד מנצחים. את המכתב האלקטרוני אליו סיימתי במילים: אין שום סיכוי שבאמריקה 2002, קבוצה שמכונה ה"פטריוטס" יכולה להפסיד.
היה גם משחק בין הפרסומות
4.2.2002 / 15:36