פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        הוא באמת היה חייב לצאת לחופש

        בשיאה של הקריירה הבינונית שלו, החליט לוקאס גלאבר להניח את מקל הגוף בצד לשלושה חודשים. מה יצא לו מזה? התואר אלוף ארה"ב

        הרמז לבאות ניתן כבר ביום חמישי, עם פתיחת אליפות ארצות הברית הפתוחה בגולף. יש דבר כזה, לרדוף אחרי יריביך מהרגע הראשון, וזה בדיוק מה שקרה ללוקאס גלאבר, שרק אחרי שש חבטות - שתיים מעל התקן - הצליח לעבור את הגומה הראשונה. ואז הוא הפתיע, אולי גם את עצמו. "לא הטחתי את המחבט בדשא, לא עשיתי כלום. המשכתי לגומה השנייה ואמרתי 'היי, זה הולך להיות שבוע ארוך'", סיפר גלאבר כעבור ארבעה ימים. בגיל 29 הוא סוף סוף למד לשלוט ברגשותיו, והגביע שהונח לצדו בזמן שאמר את הדברים היווה הוכחה ניצחת להתבגרותו.

        יש הטוענים כי זכייתו של גלאבר באליפות ארצות הברית היוותה סיום הולם: אלוף בינוני בטורניר בינוני, שסבל ממזג אוויר גשום וננעל רק ביום שני. אפילו הוא הודה: "אני מקווה כי העובדה שגם השם שלי מופיע על הגביע, לצד ניקלאוס, פאלמר ו-וודס, לא תוריד אותו בדרגה או משהו כזה".

        היא לא. אליפות ארצות הברית כבר ידעה אלופים אלמוניים יחסית, וגלאבר דווקא מסתמן כאחד שעשוי להפוך ליותר מ"פלא של טורניר אחד". תשכחו מכל מה שעשה עד כה. מהעובדה שעד שלשום, הוא מעולם לא סיים מעל למקום ה-20 בארבעת טורנירי המייג'ור; מהתואר הבודד בו זכה בשמונה שנותיו הראשונות בסבב ה-PGA (פונאי קלאסיק ב-2005); מהדרוג שלו בתחילת השנה, 178. גלאבר מתחיל מחדש, ולא רק בגלל שהוא כבר במקום ה-18.

        השינוי מתחיל בבית

        את התהליך הזה הוא החל בחודש ספטמבר אשתקד, כשהחליט לקטוע את עונת 2008 אחרי שנים של בינוניות - בשנה שעברה הוא סיים בין 25 הראשונים בשמונה טורנירים מבין 26 בהם השתתף. גלאבר ידע שהוא חייב להשתנות, חייב ללמוד להירגע, אז הוא פשוט הניח את המחבט בצד. "שלושת החודשים הקודמים לא היו מהנים", מספר דן קופר, נושא הכלים שלו, "אז הוא הלך הביתה".

        לא שמנוחה היא עניין פשוט. "הוא אחד מהאנשים שתמיד חייבים לעשות משהו", מציינת אשתו ג'ניפר, "אהבתי את העובדה שהוא התרחק מהכל. ידעתי שזה יהיה טוב עבורו". את הזמן הזה ניצל גלאבר גם לעבודה על כושרו, ובעיקר על ראשו. הוא היה חייב ללמוד לשלוט בעצמו ולא לתת לכישלונות להשפיע עליו. "הוא הבין שנתקע ושהוא זקוק לגישה חדשה", מסכם ג'ימי, בעלה של אמו.

        כשחזר לשחק העונה, גלאבר היה אדם חדש. לטורניר המוקדמות על הכניסה לאליפות ארצות הברית לפני שבועיים, הוא כבר הגיע מהמקום ה-71 בדרוג, אחרי תחרויות מוצלחות בהן סיים במקומות השני והשלישי. באליפות עצמה, בכל רגע משבר שבעבר היה ממוטט אותו - כמו סדרת חבטות גרועות בסיבוב השלישי - הוא אסף עצמו מיד והמשיך. "אם דבר כזה היה קורה לפני שנתיים, לא היה לי סיכוי. כעת, כשמשהו רע קורה, אני נותן לזה לעבור", הוא אמר מאוחר יותר.

        ברגעים המכריעים, כשהתמודד עם שמות גדולים כמו מיקלסון ודובאל, היה זה גלאבר ששמר על הידיים הכי יציבות, גם אם "הברכיים ממש רעדו לי". בגומה ה-16 הוא כבר פתח פער, בדרך לניצחון בהפרש של שתי חבטות. כשהגיע לגומה ה-18 והאחרונה, "הבטתי בלוח התוצאות כדי לוודא שזה באמת קורה".

        זה באמת קרה. "אני יכול לומר 'הוא הגולפאי הטוב בעולם', וזה דבר נהדר", התרגש דיק הנדלי, סבו של גלאבר. להנדלי בן ה-81, ששיחק בעבר בקבוצת הפוטבול פיטסבורג סטילרס, היה תפקיד מכונן בילדותו. בהיעדרו של אביו הביולוגי - "הוא התגרש מאמא עוד לפני שהייתי בגיל שאני יכול לזכור אותו", מספר השחקן - היווה הסב דמות אב, וכשהיה בן שנתיים העניק לו את מחבט הגולף הראשון שלו.

        בגיל תשע לקח אותו הנדלי ללמוד גולף אצל דיק הרמון. שיתוף הפעולה בין המאמן לשחקן הצעיר הסתיים רק כעבור 17 שנים, ב-2006, כשהרמון מת בפתאומיות. שלשום, אחרי שהחזיק עצמו במשך חמישה ימים, גלאבר הרשה לעצמו להיסדק, כשנשאל על מאמנו לשעבר. "אני חושב עליו מדי יום", אמר בקול חנוק, "הוא היה מורה לחיים, תמיד אמר לי שאני טוב מספיק. אולי זה יהיה קרש הקפיצה".