אם נתחיל מהסוף, אז בשורה התחתונה נבחרת ישראל ב-1:2 ותשחק (אלא אם כן יקרה משהו טראגי) באליפות אירופה. הנבחרת ניצחה את דנמרק ובלגיה החלשות, הפסידה, בלי לחטוף על הראש, בספרד. אבל מבחינת מה שקורה על הפרקט ולא בטבלאות, אנחנו רחוקים מאוד ממה שראינו באוגוסט האחרון באליפות אירופה בטורקיה.
נבחרת ישראל הנוכחית (פציעות/פרישות/שיחרורים וכו') היא נבחרת שמוציאה מעצמה בהתקפה מים לא מהסלע, אלא מהחול. היכולת ההתקפית כמעט לא קיימת. כמה אפשר להשיג מהובלת כדור בלתי נגמרת של טפירו וליובין או מפיק אנד רול? עם מה נשארנו? הגנה. באליפות אירופה זה נדבק מצוין. בשלושת המשחקים האחרונים זה הלך לא רע בשני רבעים, ברבע השלישי בבלגיה וברבע הראשון נגד הספרדים. חוץ מזה - חושך. כדי לנצח משחק נגד יריבות רציניות יותר מבלגיה (יוון למשל) חייבת הנבחרת לחזור לימי טורקיה. להכות בהגנה, להחליף הגנות, ללחוץ מדי פעם, לשרוט. לא תורה מסיני. בהתקפה אפשר לשכוח מלקחת משחקים בהרכב הקיים.
חילופי הגנות? ומה עם הטיימניג?
כמה דברים למולי קצורין. את המשחק הצמוד מול הספרדים אפשר לזקוף ברבע הראשון לזכותו ובשלושת הרבעים הבאים לחובתו. כשאין לך על המגרש שחקנים שישנו את המשחק במחי הברקה ואין לך אפילו איזה הנפלד שיסגור כמעט לבד את דרכי הגישה אל הסל, אתה חייב להיות תמיד צעד לפני המאמן שמולך, לשנות הגנות לפי ההתפתחויות במשחק ולא פחות חשוב לעשות את זה בזמן. פיני גרשון עשה על זה (ולא רק על זה) קריירה גדולה, מולי, ואת זה ראינו מול ספרד לא בפעם הראשונה, נוטה להירדם ברגעים הלא נכונים.
ההגנה האזורית, שעבדה בהתחלה, הפסיקה לעבוד אחרי 10 דקות, מולי התמהמה והספרדים התחילו לפרק את נערינו. בכל פעם בהמשך המשחק, שהנבחרת חזרה לאזורית, לקח לספרדים לפחות שתי התקפות להתאפס על עצמם, אבל במקום לנצל את שתי הדקות האלו ולהמשיך הלאה, מולי ניסה לרכב על המומנטום שכבר אבד, והספרדים גרמו לנו לשלם על זה מהר מאוד. אז מולי נרדם באישית, אח"כ נרדם באזורית והמזל הגדול שהספרדים החליטו ללחוץ רק ברבע השני והשלישי, אחרת היינו יוצאים ממדריד בשן ועין.
ועוד משהו למולי. אתה זוכר איך כמעט ניצחת את הספרדים בטורקיה? עם שני מובילי כדור על המגרש. גור שלף כמוביל כדור זה לא יותר מגימיק. טפירו, ליובין ופפי. משלושתם חייבים שניים להיות על המגרש בו זמנית. אז נכון שטל בורשטיין לא שיחק, אבל מול נבחרת שלוחצת כמו מטורפת על הכדור, צריך טיפה יותר מברק פלג ושלף. אגב, באיזו הרגשה חוזר פפי לאיטליה אחרי שלושת המשחקים האלה?
יש גם מקום לאופטימיות, עד שמגיעים לערוץ 1
אבל שלא תהיה טעות, יש גם חצי מלא לכוס הזאת. את נבחרת ישראל הנוכחית אי אפשר להביס. לפחות בעניין האופי אין למולי מה לדאוג. הספרדים, שמתו לשחוט את הנבחרת על הוצאת המיץ באליפות אירופה, יצטרכו לחכות לקורידה של יום ראשון.
יניב גרין. בשני המשחקים הראשונים הוא לא היה ענק. אבל דווקא אחרי שני משחקים לא משהו, הוא הוכיח שיש על מי לסמוך. הסלים שהוא קבר על הראש של הספרדים מחמישה וחצי מטר, יכולים להפוך אותו לשחקן ברמה האירופית הכי גבוהה. שחר גורדון לעומתו, היה טוב במשחק מול הדנים, אבל הלך ודעך עד למשחק מול הספרדים.
בסך הכל אפשר להיות מרוצים. אף אחד לא ציפה ליותר מ-1:2 אחרי סידרת המשחקים הנוכחית. בינואר צריך ללכת צעד אחד קדימה. גם השחקנים, אבל בעיקר מולי. בטורקיה הוא הראה לכולם מה הוא יודע (או שמא היה זה העזר כנגדו, דייויד בלאט?).
ובלי משהו קטן על ערוץ 1 אי אפשר. שלושה ערבים בשבוע אחד זה מעל ומעבר. אנחנו יושבים בסלון והסבל רק גובר עם השנים. במקרה הזה - מדינה שלמה לא טועה.