שבת, מוקדם בבוקר. קולות עמומים נשמעים מתוך רוב חדרי מלון "אינטרקונטיננטל" בקהיר. מאחורי הדלתות, ניתן למצוא רוכבים, נהגים, נווטים, אנשי סיוע ועיתונאים כולם מתכוננים לסטייג' הראשון. ההתרגשות בשיאה, גם לחברה המנוסים ובעיקר לאלו שזו הפעם הראשונה שלהם בראלי מדברי. את שעות השינה הבודדות אותן ישנו המתחרים הישראלים ניתן לספור על זוג ידיים...
רבע שעה מאוחר יותר, יוצאים הרוכבים לכיוון חדר האוכל. האופנוענים, מעצם היותם מוזנקים ראשונים, קמים לפני כולם. צוות הטרקטורונים מתעורר מיד לאחר מכן ולבסוף גם צוותי הג'יפים. אלא אם כן אתם שייכים לצוות הסיוע בראשו של איציק קרסקס, מנהל מוסך קיבוץ נגבה או אז, כבר בסביבות השעה שש בבוקר, תאלצו לעמוד למסדר המפקד בצמוד לרכבי הקבוצה. כמו שאומרים בפסח ביד חזקה ובזרוע נטויה.
ארוחת הבוקר חולפת ביעף, ובין ביס מביצת העין לבין נגיסה בלחמניה, מנסים המשתתפים לנחש כיצד הולך להיות היום הראשון. עוד אתמול, במסיבת העיתונאים, רמז ג'קי איקס, מפיק הראלי בעשר השנים האחרונות, כי לעניות דעתו מדובר באחד המסלולים היותר קשים שהיו עד היום. לצערם של לא מעטים, הנחת העבודה של ג'קי תתברר כנכונה לחלקם
רשימת מכולת מצרית
טקס הפתיחה, שהחל בסמוך לפרמידות בגיזה, היה קצר ותמציתי. כל מתחרה שהגיע תורו, עלה על במה מוגבהת, קיבל את 15 דקות התהילה שלו (ובעצם, היו אלו 10 שניות) והוזנק לקטע קישור של כ-56 ק"מ ומיד לאחריו לקטע מיוחד (ספיישל סטייג') של 316 ק"מ. בתפריט שבילים מהירים, פודרה שהתקשתה, דיונות קטנות, בינוניות, גדולות וגם כמה ענקיות, סכינים מכל צורה ומין ובקיצור כמעט הכל.
ראשון המזנקים היה ערן גלוסקא, האיש אשר חזר למדבר להגשים את חלומו ולדרוש את כבודו. בשנה שעברה, ביום הרביעי, נכנע מנוע האופנוע לדלק מאיכות בילתי הגיונית בעליל. השנה, הלקח הופק, ודלק אירופאי הוזמן מהמארגנים. את עלות התענוג אתם מוזמנים לנחש. גלוסקא, למרות נסיונו ואולי בגלל מצליח להגיע פעמים לסכיני דיונות לאט, אבל לא מספיק. נפילה לימין, נפילה לשמאל וממשיכים. בהמשך, יתנתק כבל הסטרטר למספר דקות וגם מכשיר האיריטראק יאיץ את דפיקות הלב למספר חברים בישראל, עת האחרון הראה את ערן תקוע ב-CP2. בסיכומו של דבר, ערן מגיע לנקודת הסיום ללא אף תקלה.
שני לזנק היה דידי אברהמי, שסיפר על סטייג' ראשון שענה על הציפיות. המטרה אותה הגדיר לעצמו ניווט עצמאי ללא טעויות הושגה במלואו. חוסר הנסיון בעבודה עם סיפור דרך ומכשיר מדידת מרחק התגלו כלא בעייתיים מבחינתו והעסק שטף ללא דרמות מיוחדות. בקטעי הדיונות, האופנוע התחמם קמעה, ובדיקה בסוף היום העלתה כי 2 בנדים השייכים לצינור הרדיאטור השתחררו. בערב, דידי יחזק את הבנדים הללו, יוסיף את נוזל הקרור החסר ויקווה לטוב לקראת הסטייג' השני.
אחרון האופנוענים היה ערן וולנברג, גם הוא חווה ראלי בין לאומי לראשונה. ערן דיווח על סטייג' מהיר בטרוף, כאשר הילוכים חמישי ושישי היו הנפוצים ביותר מבחינתו. לטענתו, למרות שהאופנוע תקין במאת האחוזים הוא מרגיש כי חסר לו קצת כח יחסית למשקל הרוכב מה שלא הפריע לו לעקוף עשרות אופנועים שזינקו לפניו. ערן מתכוון להוריד טיפה את הקצב החל מחר, שכן להרגשתו הוא רכב מהר מדי יחסית ליומו הראשון של ראלי בן שבוע. ברשימת הריג'קטים כל ערכת הגחון, הכוללת את מגן המנוע, ערכת הכלים ותא מי החרום, ניתקה במהלך הרכיבה, ללא ידיעתו של ערן. בנוסף, מנוע המתקן של סיפור הדרך הפסיק לעבוד ללא הסבר לקראת סוף היום. ערן סיים שני (!) בקטגוריה וממוקם במקום ה-12 בכללי (!!), כ-40 דקות לאחר מארק קומה. כבוד.
על ארבע
באגף הג'יפים, קבוצת "פוינטר מיצובישי", רשמה מספר דרמות, לטובה ולרעה. רז הימן והלל סגל סיימו סטייג' פנטסטי מבחינתם - שילוב של נסיעה מהירה, ניווט חף מתקלות ושמירה על הרכב מכל משמר. בבוקר, ליד הפרמידות, השניים אמרו כי בכוונתם לסיים את המרוץ בחמישיה הראשונה בכללי ולנצח את הקטגוריה שלהם. רז מספר כי ביקר את ההילוך החמישי לא מעט פעמים, מה שמתורגם למהירויות של 130-135 קמ"ש. לחובבי הסטאטיסטיקה נספר על מהירות ממוצעת של 95 קמ"ש! בסיום היום, רשימות המארגנים מספרות שהפאג'רו הצהובה סיימה ראשונה בקטגוריה שלה (T1 דיזל), כאשר הבאים בתור נמצאים חצי שעה מאחוריהם, ואילו בכללי ממוקמים השניים במקום השלישי.
בקצה השני על סקלת החיוכים, מצאנו את שי שמעוני וגדעון בן שמואל. תחילת היום היתה בסדר גמור, תוך כדי שמירה על קצב גבוה. תקלת חשמל שנתגלתה נפתרה תוך מספר דקות והעסק המשיך לזרום, תוך כדי עקיפות של מתחרים רבים. 2 ק"מ לאחר חציית CP2, באופן פתאומי, החל רעש מוזר מהמנוע ובמקביל חשו השניים בירידת כוח דרסטית. בדיקה מעמיקה יותר העלתה כי ככל הנראה אחת הבוכנות נסדקה ובעצם סיימה את הגולל מבחינתם לראלי זה. טנדר ההאנטר יצא בכוחות עצמו לכיוון הכביש ומשם נגרר עד לביוואק ע"י אנשי הסיוע של צוות הטרקטורונים, עידו לוריא ומשה מנשה. מחר, יום ראשון, יתחילו שי וגדעון לחזור את הדרך הארוכה לכיוון ישראל, יחד עם צוות הסיוע המונה את דודי ועמיקם.
ניצן שקל ואורי גרוס חוו יום מלא תקלות: צינור הטורבו שעשה בעיות כבר לפני יומיים חזר לסורו ועיכב את הזוג דקות ארוכות. בהמשך, החליטו השניים לקפוץ ראש ממדרגה גבוהה וסיימו עם נזק לפגוש, לרדיאטור, לאינטרקולר ועוד כמה חלקים... לאחר מכן, בצורה פתאומית, נכבה המנוע. התיעצות עם אנשי "מוסך רמות" בישראל, באדיבות הטלפון הלוויני, הניבה פתרון זריז שסחב את הצוות עד לקו הסיום, לא לפני שהשניים בילו כ-30 דקות בשקיעה מרהיבה. השניים מקוים שהעסק ישתפר מחר, למרות היום הקשה הצפוי לכולם.
הטרקטורונים
בקטגוריית הטרקטורונים החלו הבעיות עוד בקטע הקישור מהפרמידות ועד לנקודת הזינוק. כקילומטר לפני הזינוק, נקרעה רצועת הוריאטור בטרקטורונו של שלמה מנשה. רוי פרוידנהיים, הרוכב יחד עם שלמה, עזר בהחלפה הראשונה וגם בשניה, 15 ק"מ מאוחר יותר. בעיית רצועות הוריאטור ידועה לשלמה, שכן היא היתה נפוצה עבורו גם בראלי הפרמידות שהתקיים לפני מספר חודשים. כלקח, רכש רוי לא פחות מ-10 רצועות משופרות, אולם נראה כי גם הם קורסות לנוכח העומס הגדול.
בהמשך הסטייג', לאחר שהסתיימו הרצועות שהיו עימו, חיכו השניים לרכב "המטאטא" אותה משאית אימתנית המפנה את כל הרכבים התקועים מהמסלול. שלמה קיבל עונש של מספר שעות אולם מתכנן לזנק מחר יחד עם רוי לסטייג' השני - השניים מקוים כי מחר יזכו למזל טוב יותר.
קינוח יש?
ביום ראשון בבוקר יחל הסטייג' השני, באורך 321 ק"מ, מבחרייה לסיטרה. הסטייג' הוגדר על ידי המארגנים כקשה יחסית וחלקו האחרון, תוספת של 53 ק"מ, אף בוטל. ג'קי איקס סיפר על נפלאות הדיונות אותן הולכים המתחרים לעבור ועל הסכנה הגדולה הטמונה בנסיעה בתוואי שטח זה בשעות הצהריים, את קרני השמש נשברות בזוית כזו הגורמות לקפלי הקרקע להעלם. הולך להיות מעניין.
* את השתתפות הנבחרת הישראלית יש לזקוף לנותני החסות: פוינטר מבית שגריר, מיצובישי ישראל, גילת סאטקום, ליוגב, תנועה - מערכות מחשוב וניווט, טלפארמה, גתוס, ד.נ כל גדר, דנלופ, מיצובישי משאיות, אראקמבה.