נושאים חמים

עד המוות, הפועל

הם אינטליגנטים ושנונים, יצירתיים ומקוריים, אבל באותה מידה הם מסוכנים ומיליטנטים. איך הפך קהל האוהדים של הפועל ת"א לכל כך אלים?

יום לפני המשחק של הפועל ת"א מול אררט ירבאן לפני שלוש שנים בגביע אופ"א, טיילו כמה מאוהדי הקבוצה במרכז הבירה הארמנית. לפתע הבחינה הקבוצה בלהקה מקומית שמופיעה בפני כמה עשרות תושבים בבית קפה. אחד מאוהדי הפועל ביקש בשיא הנימוס רשות לעלות לבמה. כשעלה לבמה המאולתרת, אמר: "אנחנו מישראל וכידוע לכם יש לנו גורל משותף. לכם היתה שואה וגם לנו. אתם קיבלתם ראשונים את הנצרות ואנחנו את התורה, תרשו לנו לשיר לכם שיר לכבוד זה". אותו אוהד לקח את המיקרופון והחל לשיר: "שתהיה שואה למכבי", "שמעון מזרחי תתאבד כבר". עשרות הארמנים, שמחאו כפיים לקצב השיר, לא ממש הבינו את המלים וספק אם הם היו מגיבים בצורה דומה לו ירדו לפשר משמעותן, אבל הסיפור הזה מקפל בתוכו את האמביוולנטיות של הקומץ האדום. מצד אחד, הם נורא מתוחכמים. מצד שני, הם מסוכנים.

במשך שנים הצליח קהל אוהדי הפועל ת"א לייצר דימוי של הקהל האינטליגנטי והנאור ביותר בישראל, אולי גם בצדק, אלא שבאותה נשימה ניתן לומר שאותו קהל הוא מהאלימים בליגה שלנו. זריקת רימון ההלם שלשום בבלומפילד היא רק דוגמה אחת לשרשרת אלימה של מקרים מבית היוצר של יושבי שער 5. המנהיגים של הקומץ, קופירייטרים שנונים, שמחברים חדשות לבקרים סלוגנים מבריקים ומתווים את הדרך האנרכיסטית והאנטי ממסדית של הקומץ האדום, לא ממש לוקחים בחשבון שהילדים משער 5 מאמצים את הסיסמאות שלהם הלכה למעשה. זה לא רק שירי ההסתה נגד איתן טייב שהפכו זה מכבר ללהיט, זה גם למשל הריטואל הקבוע שאוהדים מצדיעים אחד לשני במועל יד ומקנחים ב"הייל", כשהם נפגשים בשער 5. מבחינת המנהיגים שלהם, מספיק שמספר יושבי בתי קפה במשולש שינקין יהללו את הברק הנשפך מהם. רימוני הלם? זה כבר בעיה של היס"מ.

האלכוהול רק מוסיף

"צפונבונים היה פעם וזה נגמר, אין יותר לעבור בשקט על מה שעושים לנו", מיטיב להגדיר אחד מהקבועים בשער 5 (שמסרב להזדהות בשמו) את השינוי שעבר הקהל האדום. "פעם כשלהפועל היה משחק מול בית"ר ירושלים, האוהדים היו מפחדים להגיע. היום זה נגמר, אנחנו לא עושים חשבון לאף אחד. מי שיבוא לאכול אותנו לארוחת ערב, נאכל אותו בצהריים. אם היום אני רואה שלושה אוהדים צהובים מרביצים לאוהד הפועל, אני נכנס ישר, גם אם אני לא מכיר אותו. אנחנו לא צריכים להיות שיכורים כדי ללכת אתם מכות, מספיקה לנו השנאה אליהם, האלכוהול רק מוסיף אומץ. יש היום בהפועל אנשים שיידעו להתאכזר אם צריך".

"יש את האוהדים שיודעים להשאיר את השנאה שלהם רק במגרשי הספורט ויש כאלה שלא יודעים", מספר גל סוקולובסקי, מחבר דיסק השטנה נגד טייב. "כשאני הייתי צעיר, היינו מגיעים למשחקים והיתה לנו שעה וחצי בשבוע לצעוק ולהחליף דעות. היום יש חבר'ה צעירים שיושבים 24 שעות על האינטרנט ומרעילים אחד את האחר. הילדים האלה יכולים בסופו של דבר להיות מסוכנים. אני אומר לך שיהיה רצח במגרשי הכדורגל, אבל הרצח הזה לא יבוא מאוהד הפועל, הוא יבוא נגד אוהד הפועל".

חגי צור, אוהד אחר של הפועל, מזהה גם הוא את ההקצנה בקרב הקומץ ולאו דווקא מטעמים של טיפשות: "יש היום ילדים צעירים בשער 5 שרוצים לקנות את עולמם ויוצאים לכל מיני פעולות של גראפיטי והולכים מכות. אתה יכול להגיד עליהם שהם מטורפים, אבל אי אפשר להגיד שהם ילדים טיפשים. אני יודע על מקרים שהם הולכים עם מצלמות ומתעדים את מה שהם עושים כדי לקבל חיזוקים משאר הקומץ. כל מה שרואים בתקשורת על שריפה, או כתובות גראפיטי, זה לא משהו שהוחלט באותו רגע, זה דברים מתוכננים.

האוהדים מתחילים להתכונן לדרבי כבר היום, שזה חודשיים לפני המשחק, כי שבועיים לפני יש כבר משטרה שמגיעה לכל החנויות שמוכרות את האמל"ח".

עדיין הכי אינטליגנטים?

אז מה בכל זאת גרם לשינוי? איך הפך הקהל השמאלני והמעודן את עורו? "אחרי הזכייה בדאבל וההצלחה באירופה", מסביר סוקולובסקי את הדואליות, "הקהל של הפועל גדל פי שלושה והיום אין לו זהות כגוש אחד. זה אוסף של אנשים שחלקם שמאלנים וחלקם ימניים, חלק שומעים רוק וחלק שומעים מזרחית".

שי קוקו הוא אוהד הפועל מוכר בשער 5. הוא כבר לא ילד, אבל לפני שש שנים היה אחד ממנהיגי הקומץ. קוקו: "יש להפועל גרעין אלים ומיליטנטי, אבל הוא עדיין הקהל הכי אינטליגנטי בארץ. אני לא רואה סתירה בין הדברים, גם לאדם נבון לפעמים קופץ הפיוז. כשאני הייתי צעיר היינו יוצאים לאחר המשחק לחפש את המכות, אבל היום האוהדים הרבה יותר מסוכנים. הם הפכו לקבוצה מגובשת, כל היום גולשים באינטרנט ומרעילים אחד את האחר. ילד שהוא חלש אופי ורוצה להוכיח שהוא אוהד הפועל אמיתי יכול לעשות דברים קיצוניים. לפני המשחקים הילדים האלה שותים כמויות של אלכוהול ונכנסים לאיצטדיון שהם כבר מתודלקים. הרבה מהם לא אוהבים את הפועל כמו שהם שונאים את האחרים".

דור אבני נוסע עם הפועל לכל משחק - בית, חוץ, חו"ל. בעבר היו לו כמה בעיות עם החוק בכל מה שקשור להפועל, אבל זה כבר מאחוריו. הוא התמתן. "אוהדי הפועל", מסביר אבני, "הם ילדים שגדלו בבית טוב עם חינוך טוב, אבל הפכו להיות הכבשה השחורה של המשפחה. כמו שבני טובים רצחו את דרק רוט ואף אחד לא הבין את המעשה שלהם, ככה זה האוהדים שלנו. אף אחד לא מבין איך ילדים כאלה טובים מתנהגים ככה. המטרה הראשונה של הפועל היא קודם כל להיות שונים מכל קהל אחר בארץ. אנחנו לא רוצים לייצג אף פעם את הכדורגל הישראלי, כי אנחנו מייצגים רק את הפועל ת"א. כששום אמר לאחר המשחק מול מלאדה שאנחנו עשינו טוב לכל הכדורגל הישראלי, האוהדים היו בטירוף. אנחנו בהגדרה לא מייצגים את המדינה. בפאריס ישבו אוהדים יהודים וביקשו מאתנו לשיר את התקווה, אבל אף אחד לא הסכים. הם רק הפריעו לנו שם".

היטלר זה סלנג

על דבר אחד אין ויכוח: היצירתיות והמקוריות של אוהדי הפועל. בכל פעם הם מפתיעים מחדש. פעם זה הקבר לשמעון מזרחי במתחם וולפסון, פעם זו הבובה שנזרקה לעבר אובארוב במגרש, ופעם אלו השירים החתרניים נגד טייב.

סוקולובסקי מפרשן: "כל בן אדם אחר שהיו עושים לו את זה הייתי מגנה, אבל לאובארוב הגיע. הוא היה מתגרה באוהדי הפועל. הוא הגזים וניסו להחזיר לו". האוהד אבני מוסיף: "את הבובה של אובארוב אני מקבל, כי זה היה מצחיק ולא פגע באף אחד פיסית". כך גם לגבי הדיסק נגד טייב. סוקולובסקי: "לא הופתעתי מההצלחה של הדיסק. עד היום אנשים שרים את השירים שלו, כי הוא פגע באוהדי הפועל ולקח לנו את האליפות. יש לנו את ההומור השחור שלנו. בינינו אנחנו יכולים להגיד נאצים והיטלר, אבל זה סלנג. היום הקהל צעיר. בשבילם לדבר על השואה, זה כמו שאני אגיד לך שאסור לדבר על העמלק. אצלנו אם תגיד למישהו נאצי, אף אחד לא יראה את זה בתור קללה".

"ברגע שאוהדי הפועל צועקים בבלומפילד שתהיה שואה למכבי, זה כבר לא בחוג הפרטי שלהם, אבל זו צדקנות לכעוס על זה", אומר עו"ד ארי שמאי, האוהד המיתולוגי של הפועל, "לכל ארגון מהפכני אידיאולוגי יש גם יסוד של אלימות, גם לגרינפיס יש פעולות אלימות. היום הקהל של הפועל זה ילדי אינטרנט שמעשנים מדי פעם סמים ועדיין הרוב מזוהים עם השמאל. אני קורא כל יום את הפורומים של הפועל וכל פעם מופתע מהאינטליגנציה של הילדים האלה. כשמקללים אותנו חיזבאללה, זה בסדר? כשאוהדי בית"ר צועקים לסלים טועמה ערבי, זה גרוע יותר מלצעוק נאצים. כשאנחנו צועקים למכבי נאצים, זה לא אומר שאנחנו רוצים לראות את אבי נמני במחנות השמדה.

"המקרה שהיה עם אובארוב זה המקרה היחיד שאני מגנה אותו, מיד חשבתי שזה לא בסדר. אבל כשאנחנו צועקים למזרחי שיתאבד, אנחנו יודעים שהוא לא הולך לעשות את זה. במשחק האחרון, שקלאר החנה את הרכב ליד שער חמש ויצא ללא ליווי מבלי שאף אחד דיבר אתו. אתה יכול לחשוב מה היה קורה לתאומים באותה סיטואציה בטדי?".

העיתונאי עמנואל רוזן, שיושב ביציע הפועל מאז שהיה בן שבע, מתגעגע לימים יפים יותר: "אני מתגעגע לימים שבהם קיללנו בן זונה. האלימות במשך הרבה מאוד שנים היתה שמורה לאוהדי בית"ר ירושלים ולצערי אוהדי הפועל הלכו אחריהם. היום יש דברים שאני מתבייש בהם כאוהד הפועל. היום הילדים יוצאים עם סכינים ומעשנים סמים. אותם ילדים שזרקו את רימון ההלם, זה גם אותם ילדים שדוקרים בכניסה למועדונים".

אלא שרוזן טוען שהדימוי שנוצר לאוהדי הפועל בעבר הוא בסך הכל פרי דימיונה של התקשורת. "הסטיגמה של אשכנזים ואינטליגנטים", הוא אומר, "לא היתה נכונה אף פעם, היא היתה הסטיגמה הכי מטומטמת. זה שלהפועל היו שני עיתונאים יותר מלמכבי לא הפך את האוהדים שלה לאינטלגנטים".

רוב אוהדי הפועל גינו את השלכת רימון ההלם על יוסי אבוקסיס, אבל טוענים שהמקרה נופח מעבר לכל פרופורציה. "התקשורת מנפחת את כל הסיפור, אני לא רואה הבדל בין רימון הלם לאבוקה שנזרקה על שביט אלימלך", אומר ליאור שלגי, אוהד הפועל ואיש חינוך לפרנסתו, "כבר שנה וחצי שלא הושלכו אבוקות בבלומפילד על ידי אוהדי הפועל. מה שיש היום לאוהדי הפועל זה קללות ועם זה אפשר להתמודד. עוד לא הוכח שאדם נרצח בגלל קללות, גם לא רבין. אנחנו קבוצה די פאנטית שמוכנה לפגוע נפשית בכל מי שמאיים עלינו כקבוצה. זה כל הסיפור".