עובדה או אגדה: כל אחד והדילמה שלו

עומר סלע: עובדה

ביתרון 0:35 טום בריידי נח בגרין ביי. לא שזה היה עקרוני במשחק הזה, אבל בגדול בלי בריידי אין פטריוטס. לאט ובשקט בליצ'יק בנה לבריידי צוות רסיברים עמוק – (5 אופציות) וביחד עם הטייט-אנדס והראנינג-בקס יש לבריידי את מה שהוא הכי אוהב – הרבה כיוונים למסירה. הקו ההתקפי מעולה ומשחק הריצה מתקתק. ההגנה, לפחות בחלק הקדמי, אחת הטובות בליגה. עושה רושם שהשנה המון תלוי במצב רוח בפוקסבורו. מה שמדאיג את בליצ'יק זו היכולת מול הקבוצות הטובות (אינדי, דנוור) אבל אם בריידי בריא ניו-אינגלנד בריאה וניו-אינגלנד בריאה היא תמיד מסוכנת.


אריאל גרייזס: עובדה

לאינדי אין הגנה ומשחק ריצה, לדנבר יש את פלאמר בק"ב, לסן דייגו את מרטי מאחורי הקווים ובולטימור מגעילים אותי מדי מכדי להסתכל עלייהם. עם מי זה משאיר אותנו ב-AFC? עם הקבוצה היחידה שגם המאמן וגם הק"ב שלה נמצאים בעילית של הליגה (אלא אם פיטסבורג או סינסי יעשו ריצה מפתיעה, מה שלא הייתי פוסל). נכון, הגנת המסירה שלהם לא היתה מצליחה לעצור שליח דואר אבל כל שאר החלקים - הגנת הריצה, משחק ריצה ועכשיו גם משחק המסירה קיימים. לא רק שהם יכולים, הם נראים לי הקבוצה עם הסיכוי הכי גבוה.


משה יחזקאל: עובדה

אם משווים את הפטריוטס של היום לאלו של 2003-2004 אז זו קבוצה הרבה פחות טובה. ההגנה, ובייחוד החלק האחורי שלה, פשוט נוראית ונותנת הרבה יותר מדי מהלכים גדולים.למרות זאת, את 3 המשחקים שהם הפסידו הם הפסידו דווקא בגלל ההתקפה. עוד יותר מהרסיברים החדשים, שממשחק למשחק משתלבים ותורמים, הבעייה שאני רואה היא בבחירת המהלכים ובתגובה לא נכונה למה שמבצעת ההגנה. בהפסד לדנבר רק ממש בסוף המשחק הפטריוטס עשו את הדבר הנכון בהתקפה (מסירות מהירות על crossing patterns) אבל זה היה מאוחר מדי. נגד אינדי והג'טס הם ניסו כל מני התחכמויות במקום לעשות הדבר המיתבקש - לרוץ. אלו בעיות שניתן לתקן עד הפלייאוף. גם ב-2003-2004 היו לפטריוטס משחקים רעים כאלו, רק שאז קבוצות אחרות פחדו מהם ולכן הם ניצחו גם כשהם שיחקו לא טוב.

בנוסף, כמו בעונה שעברה, הליגה מאוד שיוויונית - מי באמת חשב בעונה שעברה שפיטסבורג יקחו את הסופרבול? כל קבוצה שתעלה לפלייאוף יכולה ללכת עד הסוף ולפטריוטס יש את מה שאין לרוב הקבוצות אחרות - קוורטרבק של חודש ינואר. יש לפטריוטס הרבה חורים, הם לא פייבוריטים, אבל הם בהחלט מסוגלים ללכת עד הסוף, אפילו השנה.


דודי כפרי: אגדה

הפטריוטס יכולים עקרונית לזכות בסופרבול, ולפי וגאס זה לא משהו מטורף לגמרי. למעשה, אם הם יגיעו לשם, הם יהיו לפחות יריבים שווי כוחות מול כל מי שה-NFC יעמיד מולם.

הבעיה בעיקרית שלהם תהיה להגיע לסופרבול, כי זה אומר לעבור דרך בולטימור, סן דייגו, אינדי, דנבר ואולי סינסינטי וקנזס סיטי. וזה כבר סיפור אחר לגמרי. עם הגנה בעייתית קשה להגיע רחוק, לא משנה עד כמה מתוחכם המאמן שבונה אותה.

עומר סלע: עובדה

השאלה היא מי עולה למגרש – גרארד ששיחק מול יוסטון או גרארד ששיחק מול טנסי והג'איינטס? גרארד הלוזר או גרארד המנהיג? כמו שהוא נראה השבוע, גרארד צריך לפתוח – הוא מאמין בעצמו והקבוצה מאמינה בו. מה עוד שהיגוארים משחקים הרבה יותר טוב איתו. עם לפטוויץ' הם היו 3:3, עם גרארד 1:3. פרט לזה הסטטיסטיקות לא מזהירות, אבל זה באמת המספר היחיד שיש לו משמעות. זה נכון שהדבר האסתטי היחיד שקורה בג'קסונוויל זה החליפות של דל-ריו, אבל גם נצחונות מכוערים נרשמים בטופס.


אריאל גרייזס: אגדה

גרארד נראה לא רע עד עכשיו (אם אפשר לקחת בחשבון הפסד ביוסטון כ"לא רע") אבל אם הוא היה כזה ק"ב מצוין, הוא לא היה יושב על הספסל של ג'קסונוויל כל כך הרבה זמן. היתרון היחיד שלו על לפטוויץ' הוא הניידות, אבל לדעתי זה רק עניין של זמן עד שקבוצות בליגה יילמדו אותו ואז החסרונות שלו יצופו. לפטוויץ' הוא ק"ב מצוין, הבעיה של הג'אגוארס היא במקום אחר לגמרי (רמז, הוא לבש חליפה השבוע).


משה יחזקאל: עובדה

הבעיות של ג'קסונוויל הן הרבה הרבה מעבר לשאלה מי משחק בעמדת הקוורטרבק. זו הקבוצה הכי סכיזופרנית בליגה שמסוגלת ביום נתון לסגור הרמטית את הקולטס או לחטוף צרורות מיוסטון. בהתקפה יש שם חבורה של רסיברים מוכשרים, שלצד מהלכים גדולים משמיטים הרבה כדורים פשוטים, וזה קורה גם כשלפטוויץ' מוסר להם וגם אם זה גרארד.

יחד עם זאת, אם משווים בין לפטוויץ' לגרארד - אני מעדיף את גרארד. הוא יותר מהיר, יודע להתחמק מתאקלים ופחות תלוי בקו הקדמי שלו וקבלת ההחלטות שלו לא פחות טובה משל לפטוויץ'.


דודי כפרי: עובדה

ג'ק דל ריו קשר את גורלו בדיוויד גרארד המוגבל ועכשיו מאוחר מדי להתחרט. הוא ירד על הקוורטרבק שלו בפומבי, ולמרות ויכוחים חוזרים ונשנים התעקש להושיב את לפטוויץ' על פציעה פחות חמורה מכאלה שאיתן לפטוויץ' שיחק בשנים שעברו. אם דל-ריו יהיה בג'קסונוויל בעונה הבאה, ואין שום סיבה הגיונית לחשוב שהוא יהיה, אז זה יהיה בלי לפטוויץ'. לכן אין לו שום סיבה להחזיר אותו אל מאחורי הקווים.

עומר סלע: אגדה

שני צדדים לקאפלין. הצד שמאחורי הקלעים והצד שעל המגרש. קאפלין הוא אחד המאמנים הטובים בליגה במה שקשור לבניית יסודות. זו הסיבה שהוא הצליח לעשות מג'קסונוויל קבוצה אימתנית אחרי שנת אקספנשן אחת. הוא הסיבה העיקרית שטיקי הפסיד לאבד כדורים - ובזה אין כמוהו בליגה. הבעיה היא בניהול המשחק. בעיה גדולה - ההחלטות גרועות, הלחץ משפיע. לדעתי מה שניו יורק צריכים לעשות זה שני דברים – להביא מאמנים מנוסים יותר שיעמדו לצידו של קופלין - ולהחליף את איליי. הקבוצה, הקהל והמאמן לא מאמינים בו. כי איליי הוא פלופ.


אריאל גרייזס: עובדה

וגם זה רק בגלל שאין טעם להחליף מאמן באמצע העונה כשאתה עדיין במירוץ לפלייאוף. יש הרבה סיבות לזה שקאפלין צריך ללכת מניו יורק כמה שיותר מהר. קודם כל, הוא מנהל משחק בינוני שלוקח החלטות טיפשיות שעולות לקבוצה שלו במשחק (ההחלטה לבעוט פילד גול מ-50+ יארד שהוחזר לט"ד מול שיקגו היא רק דוגמא). דבר שני, השחקנים שלו לא סומכים עליו בגרוש, ומספיק לשמוע מה שוקי או בארבר אומרים עליו אחרי כל הפסד כדי להבין כמה הם לא מרוצים. דבר אחרון, והכי חשוב, עקומת השיפור של איליי, השחקן שסביבו המועדון אמור להיות בנוי בשנים הקרובות (בטח עם הפרישה הצפויה של טיקי) היא שטוחה לחלוטין כבר יותר משנה, אם לא בירידה. הגיע הזמן להביא מאמן שיוכל להוציא מאיליי את המקסימום, כי כרגע זה בבירור לא המצב.


משה יחזקאל: עובדה

יש קבוצות משעממות, יש קבוצות מלהיבות, יש קבוצות יעילות, יש קבוצות מגעילות. הג'איינטס היא בעיקר קבוצה מעצבנת. חבורה מעצבנת במיוחד של אנדר אצ'יברים. כל מהלך מתחיל רק אחרי שניים שלושה false start. עבירות טפשיות בהגנה אחרי שהמהלך נגמר. איליי מוסר מוקדם מדי או מאוחר מדי. הרסיברים רצים פנימה בזמן שהם אמורים לרוץ החוצה. פלקסיקו בורס מסתכל באדישות על המגן שחטף כדור ולא מתקל אותו ועוצר את המהלך.

וזה כל כך מעצבן כי הקבוצה הזו מסוגלת להרבה יותר. וזה מעצבן לראות שחקן נפלא כמו טיקי בארבר מבזבז עוד עונה גדולה. כשקבוצה משחקת ככה ולא ממצה חצי מהפוטנציאל שלה יש לזה הרבה אשמים, אבל האחריות היא קודם כל של המאמן. עדיף שלג'איינטס יהיה מאמן אחר בעונה הבאה, וחבל שאין להם מאמן אחר כבר העונה.


דודי כפרי: עובדה

למעשה, זה היה צריך לקרות הרבה קודם. טום קאפלין איבד את האמון של השחקנים שלו ואת הסמכותיות שלו כבר בעונה שעברה, וזה לא מצב חיובי כשאתה מאמן שהמשמעת היא חלק כל-כך חשוב מההתנהלות שלך.

יותר מדי שחקנים בולטים ביקרו את שיטת המשחק שלו בפומבי ללא שום תגובה, וזה אומר רק דבר אחד - גם בהנהלת הג'איינטס יודעים שזה הסוף. הבעיה היא שאיבוד הסמכותיות לא קשורה לעובדה שהוא פשוט לא מאמן מספיק טוב. הוא עשה את המקסימום שהוא יכול היה, בנה שם יסוד סביר, ועכשיו הגיע הזמן לפנות את המקום למישהו שיידע לעשות עם הסגל הזה משהו.