ברית המושמצים

את הלקח מהסיפור הבא אף אחד לא יפנים. הגיבורים הם אותם אנשים שמנסים כעת לצייר את אוסי ארדילס כזר המוזר, ליצן שלא יודע מימינו ומשמאלו, מבטלים בהינף יד קריירה ענפה כשחקן ומאמן ומתעלמים בכוונה מהצלחותיו על הקווים בשם הדרישה להכפיף הכל לעולם המושגים הצר שלהם, שנע בין כישלון להצלחה. מהדמוניזציה המרושעת הזאת, בשינוי אדרת, סבלו גם לואיס פרננדז וזרים אחרים שלא מצאו בישראל אנשים שמוכנים לספוג מהידע שלהם, ולבסוף נזרקו כטרף קל להמון המוסת והלאומני.

פבריס פרננדז היה אחד מאותם זרים מוזרים, שאף אחד לא ניסה להבין ומיד הולבש בכתונת משוגעים. אותם אנשים שעושים זאת היום לארדילס, קראו מיד לזרוק אותו, צעקו כמו תגרנים בשוק שיעוף מפה ובנו לו קייס קרימינלי, מבלי להבין את הבן אדם שבתוכו. פרננדז, ביד המקרה, נשאר איתנו בסופו של דבר רק בגלל שיש לו חוזה ביד - חוזה אותו ראשי בית"ר היו שמחים להתיר כדי לרצות את דעת הקהל, כפי שעשו בלא מעט מקרים.

פבריס פרננדז, נכון לעכשיו, ניצח את הפתולוגיה הישראלית. לאור היכולת שלו במשחקיה האחרונים של בית"ר, הוא עונה להגדרה של שחקן ששווה לרכוש בשבילו כרטיס. טאץ' של קוסם, דריבל של יהלום, מסירות של גאון, הגבהות ברגל ימין ושמאל, תנועה חכמה לשטחים פנויים, ביטחון עצמי, אחזקת כדור יעילה, הורדת לחץ משאר החברים, וכל זה בסטייל אין קץ. די לשמוע את המחמאות שמרעיף עליו שלמה שרף, אותו אדם שמייצג את תת התרבות של הכדורגל הישראלי ובעונה שעברה מתח ללא הרף ביקורת על הזרים של לואיס פרננדז, כדי לקלוט במדויק את עומק הצביעות. הכדורגל הישראלי צריך לחבק שחקנים כמו פרננדז, אפילו בכוח וחוסר חשק. כמה שחקנים מהאולימפית של צרפת, עם רזומה מרשים באנגליה, כאלה שיכולים להשכיח שאנחנו עדיין באורווה, מגיעים לכאן?

אם לאותם אנשים שרקמו רצח אופי לפבריס פרננדז בעונה שעברה היה מעט יושר אישי, מעבר לכישרון יוצא דופן לקפוץ על עגלת המנצחים, הם היו מחמיאים לאוסי ארדילס על המהפך של הקשר הצרפתי. ארדילס, בחוכמה מרובה, מוציא מפרננדז את המקסימום, תוך שהוא מעביר אותו אתמול בבלומפילד מאגף לאגף, על מנת לנצל את חולשת המגינים הצעירים של מכבי ת"א.

הקבוצה של ארדילס, חשוב להדגיש, רחוקה מלהרשים, רחוקה מלהיות מחוברת, רחוקה מלהיות קבוצה, אבל השימוש הנכון בפרננדז והביטחון העצמי שהוחדר בו, כדי שירגיש חופשי לעשות מה שהוא יודע, הוא נתון שאין להתעלם ממנו בחסות התדמית שהודבקה לארדילס. אבל מי רוצה ללמוד.

מכבי חיפה, גם אחרי תוצאות מחזור הפתיחה, היא עדיין המועמדת מספר אחת לאליפות, אבל לרוני לוי לא כדאי להתעלם מהנורות האדומות שנדלקו ביום שבת בקופסה. האלופה ששמה יצא למרחוק בזכות משחק הלחץ, לא היתה סופגת שלישיה קלה כל כך בשנים קודמות, מבלי שרוב שחקני החלק הקדמי יישאו במעמסה ההגנתית.

לרוני לוי, עדיין המאמן הכי טוב בישראל, יש חלק לא קטן ברכות שהפגינה קבוצתו בנתניה. לוי עלה עם קשר אחורי טבעי אחד, דירסאו, לא בגלל שהוא השתנה כמאמן, אלא פשוט כי הוא טעה בענק בבחירה של שאבייר אנדרסון, כפי שקרה לו בעונה שעברה עם אורמסבל ולורפיסה. קשר קורינתיאנס לשעבר הוא אולי שחקן נהדר, אבל בשום צורה שהיא לא מחפה על החיסרון של עידן טל. לוי היה חייב לדעת לפני שהוא מביא אנדרסון מהן התכונות הבסיסיות שלו כקשר אחורי ובעיקר שאין לו ערך מוסף על דירסאו. למאמן מכבי חיפה היתה משימה מרכזית בקיץ, למצוא מחליף לטל, כזה שיענה על החוסרים, אבל הוא הביא שחקן בעמדה שונה, שיש לו בה כבר שחקן נהדר. לוי הודה בטעות וסיפסל את אנדרסון בקופסה, אבל עד שלא יימצא לו מחליף, חיפה תמשיך להיפגע.

להעניש צעירים כמו איתי שכטר, ברק יצחקי ועמית בן שושן בכל פעם שהם מכדררים לחינם, מחזיקים בכדור יותר מדי ולא מוסרים לשחקנים פנויים ברחבה. גוטמן וארדילס לא יכולים להיתלות בניצחון ולשכוח מהבעיה הזאת, לכשתצוץ בהמשך העונה. והיא תצוץ.

למרות שאף אחד לא יודה בכך, ההפסד של מכבי חיפה, או ליתר דיוק הניצחון של מכבי נתניה, תפס את תקשורת הספורט לא מוכנה. וכך, לאף אחד לא היה הסבר מלומד למפלה המפתיעה של מכבי חיפה, כמו גם לחיבור התמוה בין שחקני נתניה. ערב המשחק, מכבי חיפה היתה האימפריה הבלתי ניתנת להכנעה, עובדה שעדיין לא הופרכה, אבל מה קרה לתיאוריות שגרסו שמכבי נתניה החליפה יותר מדי שחקנים ונבנתה באמצעות הקפריזות של אייל ברקוביץ'? תוך שעתיים הן הפכו להסברים מנומקים על הסגל המשובח שבנה ברקוביץ', שתובלו בציטוטי הגעגועים של דניאל יאמר לקוסם.

"זה יהיה יומרני לדבר על אליפות" (אייל אלמושנינו צריך למצוא תשובה לשאלה הכי מטומטמת שהוא יכול היה לקבל בסיום המשחק בין אשדוד להרצליה)

למי שרשם ביומן "חגיגות אליפות בכיכר ספרא" בעמודה של חודש מאי, כדאי להציץ ברשימת המשחקים של בית"ר ירושלים. חדי העין הבחינו בוודאי כי פתיחת העונה של בית"ר זהה ממש לזו של הגלקטיקוס בעונה שבעברה. גם הקבוצה של ברקוביץ', רוסו, נמני וקלינגר פגשה את הפועל ת"א במחזור השני ונסעה לכפ"ס בשלישי, כדי להתפכח משני ניצחונות לא מייצגים ולהתפרק. כל זה לא בא להצביע על בית"ר כגלקטיקוס החדשים, אבל הניצחון על מכבי ת"א הבינונית אתמול ועל הפועל ת"א בעוד שבועיים עדיין לא יהפוך את בית"ר לאלופה.