בזמן שקובי בריאנט ושאקיל אוניל זכו באליפויות בתחילת העשור, הם ישבו כמו סייקס ופיקו ושירטטו את מפת עולם הכדורסל. אחרי שיצא עשן לבן, הגיעה החלוקה הבאה: שאק הוא השחקן הדומיננטי ביותר בליגה, וקובי הוא השחקן הטוב ביותר. הדיזל התעלל בכל יריבותיו בפלייאוף, מספר 8 היה איש הקלאץ' האולטימטיבי.
אחרי פירוק השושלת ועם הגעתם של צעירים חדשים לבמה התקיים דיון מלומד באולפן ESPN נדרשו הפרשנים גרג אנתוני וטים לגלר לסוגיה מי טוב יותר בריאנט או לברון ג'יימס. אוניל כבר נמצא מהצד השני של הגבעה, והיה ברור שמעמדו ירד. לגלר ואנתוני הרעיפו שבחים על כוכב הלייקרס, אך לבסוף בחרו בלברון. הם גרסו כי ג'יימס בן ה-21 שחקן שלם ומגוון יותר מקובי, והוסיפו כי יכולתו של קובי להשתלט על משחקים ולנצח קבוצות במו ידיו העניקה לו יתרון בעבר. אך לא עוד: לברון הפך מילד לגבר.
שנה עברה, וקובי חזר למרכז הבמה עם יכולת פנומנלית, סקורריות בלתי נדלית, ניצחונות עם סגל עלוב, ומשהו נוסף משחק של 81 נקודות. במקביל, קליבלנד של ג'יימס הספיקה להחמיץ את הפלייאוף שעבר, והעונה משחזרת את ההתפרקות אחרי פגרת האולסטאר. ההספק של הקאבס בחודש האחרון: 5 ניצחונות ו-8 הפסדים (רצף אחד של חמישה, וכעת רצף של שלושה). אף אחד מהניצחונות לא הגיע על קבוצת פלייאוף, ושניים מהשלושה (מול שיקגו וטורונטו) הגיעו בזכות סלים עם הבאזר של פליפ מארי ודיימון ג'ונס, אחרי שלברון ויתר על הזריקה האחרונה.
הפעם המקום של הקבוצה הפלייאוף אינו מוטל בספק, מפני שהקאבס יושבים על כרית של 6.5 משחקים מעל המקום התשיעי. וכשכל הקבוצות במזרח, מלבד דטרויט ומיאמי, מג'עג'עות בין ניצחון להפסד בלי טיפת יציבות, הקאבס אפילו זוכים באפשרות להמשיך להחזיק במקום הרביעי, שמקנה יתרון ביתיות בסיבוב הראשון.
אבל כל זאת אינו מנקה את המלך ג'יימס מסימני השאלה שהחלו אופפים אותו.
עוד בוואלה!
הזריקה גדולה עליו
במחלקת הזריקות הגדולות, לג'יימס יש בעיה רצינית. בשלוש עונותיו בליגה הוא חיפש 16 פעם את הסל המכריע ב-10 השניות האחרונות, בניסיון להעניק לקבוצתו יתרון או להשוות את התוצאה. מתוך 16 הפעמים הללו הוא פגע רק בשתיים. לא ממצא מעודד במיוחד. כל הפרנצ'ייז של הקאבלירס יושב לילד על הכתפיים, העתיד שלהם מחובר בקשר גורדי לעתידו שלו. 31 נקודות, 7 ריבאונדים ו-6.5 אסיסטים הם ממוצעים גדולים מהחיים, אבל הציפיות מלברון הן שיוכל לסחוב קבוצה על גבו.
בעת האחרונה העצים הדיון סביב חוסר יכולתו של לברון להשתלט על משחקים בסיום. כשקליבלנד אירחה את וושינגטון לאחרונה, הוא החטיא את כל שמונה הזריקות שלקח אחרי המחצית, ופגע רק ב-4 מ-12 מהקו. אפילו הקהל בקליבלנד החצין את התסכול ושרק למשיח בוז. בין לבין הגיעו השתנקויות נוספות ברבע הרביעי, ושני ההפסדים האחרונים, במיאמי ובדאלאס כבר הגדישו את הסאה. במשחק הראשון איבדו הקאבס יתרון 15, ובשני יתרון 19. לברון עשה ככל יכולתו, אבל לא הצליח להושיע.
הסניגורים של מר ג'יימס מעדיפים לשים דגש על הסגל המאכזב שלצידו. לארי יוז, לפני שנפצע (ייתכן שגמר את העונה) הציג ממוצעים של 16, 4 ו-4, הרבה פחות ממה שנתן בוושינגטון אשתקד (22, 6 ו-5); דיימון ג'ונס נראה כמו הצל של עצמו, עם 7 נקודות ב-37 אחוזים מהשדה ו-36 מהשלוש; דוניאל מארשל מדדה עם 9 נקודות, באחוזים מזעזעים; ואריק סנואו הוותיק מעולם לא קלע ממרחק רב יותר ממטר. אילגאוסקאס ודרו גודן לא עושים פאדיחות, אבל גם לא ממש מתעלים. אז כשבאים אל ילד הפלא בטענות כדאי לזכור מי נמצא מימינו ומשמאלו.
ובכל זאת, דברי הכפירה הולכים ונערמים. הפרשן הבכיר של ESPN.com, מארק שטיין, בוחר להלל את מערכת השיווק המשומנת של ה-NBA, שהפכה את ג'יימס ליורש העצר לפני שדרך במשחק פלייאוף, ולא חוסך ביקורת מהעילוי. פרשן TNT כיום וכוכב גדול בעבר, צ'ארלס בארקלי, התלונן לאחרונה על מעמד הסופרסטאר שניתן לכל אחד מבלי לעשות סלקציה ראויה. "הייתי חמש פעמים באולסטאר עד שקראו לי סופרסטאר", התלונן, והזכיר את שאקיל, טים דאנקן וקובי כסופרסטארים כיום. כשנשאל לגבי לברון, היה לו הרבה מה להגיד.
"הייתי אומר שאתה צריך לפחות להגיע לפלייאוף פעם אחת לפני שיקראו לך סופרסטאר", הסביר, "אבל זה רק אני. הוא כבר לא רוקי, חובה שתהיה לו השפעה על המשחק במאני טיים. שייקח ריבאונד, שיעצור שחקן, שיקלע זריקה גדולה כל מה שהוא יכול לעשות".
אם משווים את לברון לחבריו משנתון 2003, כרמלו אנתוני ודווין וויד, היתרון הגדול שהיה לו הולך ומתפוגג. הפלאש, וויד, הפך בשנתיים האחרונות למומחה קלאץ' פנטסטי בקבוצה גדולה והוכיח את עצמו שוב ושוב במשחקים גדולים בפלייאוף. השבוע הצביע עליו ג'ון הולינג'ר מ-ESPN.com כמועמד הראוי ביותר לתואר ה-MVP. במדד הזריקות המכריעות ב-10 השניות האחרונות, אנתוני לא רואה את ג'יימס ממטר. מלו קבר עד כה 8 מ-12 ניסיונות, ויחד עם וויד הראה רעב מאני טיים שקיים אצל הגדולים באמת.
התכונה הזו עדיין חסרה אצל לברון, ויש מקום לדאגה. ייתכן שהוא יפתח את הקילר אינסטינקט בעתיד, למרות שלעיתים רחוקות רואים שינוי בתחום הזה. מצד שני, גם לטים דאנקן אין את הדחף הבלתי נלאה לניצחון במאני טיים, והוא עונד בגאון שלוש טבעות אליפות.