לילה טוב, אליהו

אם לא יקרה שום דבר דרמטי בשעות הקרובות, ליאור אליהו יחמיץ את משחק היורוליג הערב (חמישי) מול אוניקאחה מלאגה, בעקבות קרע בשריר ממנו סובל. השאלה היא עד כמה אתם תשימו לכך לב. שהרי אליהו כמעט ולא משחק כדורסל בשבועות האחרונים: מול ריטאס הוא צבר שש דקות פרקט ובניצחון הגדול באיסטנבול כלל לא הוריד את האימונית, לראשונה מאז חתם במכבי בקיץ 2006.

את האינדיקציה הטובה ביותר באשר למעמדו גם בקרב אנשי התקשורת ניתן היה לקבל במסיבות העיתונאים האחרונות: צביקה שרף, ולפניו עודד קטש, נשאלו עשרות שאלות במגוון רחב של נושאים – החל מעומרי כספי, דרך אלכס גארסיה ועד צ'אק איידסון וקרלוס קאבזס – אולם אף אחת מהן לא עסקה בכישרון הגדול שנמק העונה בקצה הספסל, סנטימטרים ספורים מרגב פנאן.

אליהו חולם להקדיש לעצמו חודש שלם בקיץ הקרוב – לארוז את הפקלאות, להתעופף לקרואטיה, לשכור את שירותיו של מאמן כושר אישי ולעבוד מצאת החמה ועד צאת הנשמה. להתחזק. במכבי תל אביב אומרים שעוד לפני שיפציע הקיץ, היו בינתיים שמחים לראות את אליהו משקיע מעט יותר באימונים.

בהשוואה לעונה שעברה תחת נוון ספאחיה, בתקופת קטש חל פיחות ניכר במעמדו של הפורוורד הישראלי – היו אומנם שני משחקי יורוליג בהם שיחק מעל 20 דקות, אבל גם שבעה משחקים נוספים בהם זכה ל-16 דקות ומטה. נראה כי תחת שרף, מצבו הופך כמעט אנוש. המספרים מדברים בעד עצמם: מ-21 דקות אשתקד איבד אליהו כמעט שליש, לכדי 14:30 בלבד העונה; 10.8 נקודות שקלע אשתקד הפכו ל-5.5; 5.3 ריבאונדים ל-2.9; ובעיקר, 13.1 נקודות מדד בעונה שעברה, לעומת 7.5 העונה. ביציעים שואלים האם מישהו החליף את אליהו באיזה מתחזה ולא טרח לספר להם.

זרעי הפורענות, יש לציין, נשתלו עוד בעת בניית הקבוצה החדשה. לא פחות מארבעה שחקני פנים חדשים הוחתמו, ביניהם אסטבן באטיסטה, מרכוס פייזר, טרנס מוריס ודיוויד בלות'נטאל (שבעקבות פציעתו של טל בורשטיין, הוסב לעמדת הסמול פורוורד). פייזר, מוריס ובלות'נטאל שיחקו לאורך רוב הקריירה בעמדה מספר 4. ספאחיה, שנדד לטאו ויטוריה, הבין גם הוא לאן הולכת העונה מבחינתו של אליהו, ומיד לאחר שאיבד את ג'יימס סינגלטון ונזקק לפאוור פורוורד באופן בהול, פנה למכבי בבקשה לשחררו. בקשתו של הקרואטי, ניחשתם נכונה, נדחתה בנימוס.

"אני לא יודע מה קורה העונה לליאור, אבל אני יכול לומר שבתקופה שלי ראיתי בו שחקן מאוד מבטיח, עם הרבה איכויות נדירות", נזכר ספאחיה. "נכון, יש לו לא מעט דברים פחות טובים, אבל אין עוררין על הכישרון שלו. הוא היה הפרויקט האישי שלי בעונה שעברה. חשבתי שבקבוצה כמו מכבי, שלא משלמת לשחקנים כמו קבוצות היורוליג הגדולות, צריכים לפתח כישרונות משל עצמם. הגעתי לקבוצה בקיץ שעבר ומצאתי שחקן כדורסל מוכשר, עדיין בוסרי, אבל איתי ליאור עשה עוד שניים-שלושה צעדים קדימה. לימדתי אותו הכל: איך לשחק כדורסל קבוצתי, איך זזים בהגנה, איך אתה לוקח את הכישרון שלך ומחבר אותו לקבוצה. זה היה תהליך קל, אבל אם תשווה את אליהו של תחילת השנה לאליהו של סוף השנה, תראה שחקן אחר. מה היה קורה איתו אם אני הייתי נשאר? בוודאות הייתי ממשיך ללכת עם ליאור, אבל לכל מאמן יש את הרעיונות שלו. בכל מקרה, אם היום הייתי יכול לקחת אותו אלי לויטוריה, הייתי עושה את זה בשמחה".

מאמן מכבי תל אביב ומאמן נבחרת ישראל, צביקה שרף, שהיה שותף בקיץ האחרון לבניית הקבוצה, מסביר מדוע החליטו במכבי להנחית שורה של שחקני רכש יקרים דווקא במשבצת של הגבוה הישראלי, וכדרכו בוחר שלא להשתמש בפילטרים. "קודם כל, אני חושב שכל קבוצה צריכה עומק. זה מה שיש בפאו, בצסק"א, בריאל, בברצלונה ובכל יתר הקבוצות הגדולות. מצד שני, אני חושב שעם ליאור אליהו כשחקן מפתח אי אפשר להגיע לפיינל פור", קובע שרף בנחרצות. "בשנה שעברה כל קבוצה טחנה בצבע את ליאור וניקולה (וויצ'יץ'). בהתחלה ליאור באמת נהנה מהעובדה שלא הכירו אותו, אבל מהרגע שלמדו אותו וסגרו לו את צד ימין, נגמר הסיפור. הוא לא פיתח עוד אלמנטים התקפיים, לא שידרג את ההגנה שצריכים בטופ והשנה הוא גם נפל קורבן לכל מה שקרה במכבי עד לפני שבועיים. לא רק הוא, מצאתי שכל הקבוצה הייתה בתת-כושר, אבל זה לא מוריד מהאחריות של השחקנים עצמם".

עוזר המאמן גיא גודס עוקב כבר שנה וחצי אחר ההתפתחות המקצועית של אליהו, ומתנדב לספק כמה תובנות מעניינות. "אין ספק שהמצב של ליאור העונה שונה מאשר בעונה שעברה", אומר גודס ומסביר. "קודם כל, אז כמעט ולא היו שחקנים בעמדה שלו. בנוסף, ליאור קיבל המון קרדיט מנוון. השנה זה אחרת: יש את טרנס, שמשחק בדיוק במשבצת של ליאור ובינתיים הוא השחקן הכי יציב בקבוצה, יש את מרכוס, יש את בלות'נטאל. אין מה לעשות, ליאור צריך לעבוד יותר קשה באימונים. הוא פשוט לא עובד קשה מספיק. ליאור לא יקבל דקות בגלל העיניים היפות שלו או בגלל מה שעשה בעונה שעברה. כמו שאלכס גארסיה נלחם בכל אימון על דקות המשחק שלו, כך גם יתר השחקנים צריכים להילחם, להראות למאמן שדווקא להם מגיע לשחק יותר מכולם.

"כרגע אני לא רואה התקדמות במשחק של ליאור", ממשיך גודס. "הקליעה לא השתפרה, גם לא האגרסיביות בהגנה. את הדברים הבסיסיים תמיד היו לו: ליאור הוא חיית משחק, רץ את המגרש בצורה מדהימה, נע מצוין בלי כדור, פינישר מעולה. באמת, בעונה שעברה לא הכירו אותו, אבל זו בדיוק החוכמה של שחקן גדול: מייקל ג'ורדן אמר שבכל שנה הוא היה מביא משהו חדש למשחק שלו. אם דרק שארפ, בגיל 36, עובד ומשפר את הכדרור וקליעות תוך כדי תנועה, אז גם שחקנים אחרים יכולים להשתפר. כל הפוטנציאל טמון בליאור. הוא חייב לעבוד הרבה יותר קשה, לבוא לאימונים לפני הזמן ולעבוד על עצמו, כי במהלך האימון אין זמן לדברים האלו. על הנקודות החלשות שלך אתה עובד בין האימונים. יש מספיק שחקנים בקבוצה שבאים אלי ואני עובד איתם מחוץ לשעות האימונים, וזו לא בושה. להפך, בשביל זה אנחנו שם בשביל השחקנים. ליאור עדיין לא בא אלי וביקש אימון אישי. ביינום, קאמינגס באטיסטה ואחרים דווקא כן. אין מה לעשות, הדברים הקטנים, כמו לבוא שעה קודם לאימון ולזרוק עוד 300-400 זריקות, עושים בסופו של דבר את ההבדל".

מרכוס פייזר, שחיזק בשבועות האחרונים את מעמדו המקצועי וחולש כעת על עמדות הפנים במכבי, טוען שהכל, בסופו של דבר, תלוי באליהו עצמו. "אני חושב שהבעיה של ליאור היא שהוא לא באמת מבין עד כמה הוא מוכשר", טוען פייזר, בעברו בחירה מספר 4 בדראפט. "הוא מאוד ארוך, אתלטי בצורה יוצאת דופן, יודע לעשות הרבה דברים. אם הוא ישקיע את כל האנרגיות שלו בלשפר אספקטים מסוימים במשחק שלו, השמים הם הגבול עבור ליאור. אין לי ספק שמבחינה אתלטית, כבר היום הוא טוב מספיק ל-NBA. נראה לי שהוא מהשחקנים שעושים קריירה אירופאית בינונית, ואז מגיעים ל-NBA והופכים לכוכבים. ב-NBA כל הסיפור הוא הבדלי מאץ'-אפ: אם יש לך מאמן שיודע לנצל את היכולות שלך ואת היתרון היחסי שלך על פני שחקנים אחרים, אתה הופך לכוכב. אני רק חושב שליאור צריך להתרכז יותר. לפעמים, כשקטש היה מעביר תדרוכים והסתכל על ליאור, תמיד הוא היה מעופף כזה, הראש שלו היה בעננים. גם באימונים הוא לפעמים עושה דברים קצת, איך נגיד, יוצאי דופן. ליאור חייב להתרכז, להפוך קשוח יותר, כי הוא באמת יכול להגיע רחוק".

כשחוזים בהתדרדרות המקצועית של אליהו, ניתן לסכמה בשתי שאלות מרכזיות: האחת, האם אשתקד לא היה מדובר רק בפאטה מורגנה – האם אליהו אכן ניצל את המאמן האוהב ואת המחסור בתחרות, ובסך הכל נהנה מן ההפקר; השנייה, האם הפריחה המקצועית של אליהו מקורה בשחקן ששיחק לצידו – ניקולה וויצ'יץ' – ועם פציעתו של הקרואטי, הרי שגם אליהו נתפס במערומיו.

"אם אתה רוצה להגיע הכי רחוק שאפשר, והכי רחוק זה NBA, אז בכלל לא משנה איזה שחקנים משחקים לצידך או בעמדה שלך", משיב רוני בוסאני, מאמנו של אליהו בנבחרת, לשאלה הראשונה. "ליאור היה צריך להמשיך השנה את ההתקדמות שלו. אי אפשר להיות טוב עונה אחת ואז לחיות על זה במשך שנים. אם ליאור סימן לעצמו מטרה, שלא ייתן לשום דבר לעצור אותו. יש לו בידיים טאץ' מיוחד שלא ראיתי בכל שנותיי בכדורסל. אבל מכבי זה מקום מאוד תחרותי, ובקבוצה כזאת אתה צריך לדחוף. לשחק במכבי זה מבחן גדול לכשעצמו – אתה משחק לצד השחקנים הטובים ביותר וצריך לקחת דברים בכוח. לקחת זה אומר להיות הכי טוב שאפשר, ולא לתת לאף שחקן אחר לגזול ממך דקות. אתה חייב להיות מקצוען: לעבוד כל הזמן על נקודות התורפה שלך, הרי זו לא חוכמה גדולה להתמקד בדברים הטובים יותר. ראיתי את פארקר ואת וויצ'יץ' עובדים ככה. אין דרך אחרת".

אפי בירנבוים נדרש לשאלה השנייה, ומסכם את הדיון בעניינו של אליהו. "אין ספק שהפציעה של וויצ'יץ' פגעה בליאור", הוא אומר. "הנחיתה של ליאור במכבי הייתה מאוד רכה, הרבה מאוד בזכות ניקולה. וויצ'יץ' מחפש כל הזמן את השחקנים שלצידו, והתנועה הטובה של ליאור התחברה בדיוק ליכולות שלו. מבחינתו של ליאור, קשה מאוד למצוא עמית טוב יותר לקו הקדמי מוויצ'יץ'. פייזר הוא לא כזה, גם לא באטיסטה. מצד שני, שחקן שמשחק בקבוצה מסדר הגודל של מכבי צריך לבדוק את עצמו יום-יום: מה הוא לא עושה בסדר, איפה הוא צריך להתקדם ואיך הוא הולך קדימה. אני לא יודע אם ליאור באמת עושה את זה".