יד אליהו נותן לך כנפיים

לכמה רגעים נראה היה שמכבי תל אביב השאירה מאחור את כל צרותיה. בתחילת הרבע השלישי היא רצה וסיימה כמעט כל התקפה בסל מרהיב, כשקרלוס ארויו מלהטט, טל בורשטיין משחק בביטחון שאפיין אותו לפני הפציעה, מרקוס בראון מפגין יד קטלנית וליאור אליהו וד'אור פישר מנצלים את המהירות שלהם לנקודות קלות. אחרי משחקי האימון האיומים והתצוגה הלא מרשימה בזאגרב, מכבי מצאה את הקצב שלה, בדרך לריצת 0:17 ויתרון מבטיח.

אלא שיד אליהו ידע כבר לנטוע אשליות כאלו בלב קבוצות לא מעטות של מכבי. ברגעים של ריצה, האולם נכנס לאקסטזה ומאפשר גם לשחקנים בינוניים להצמיח כנפיים. צמצום ההפרש בדקות הסיום נובע לא רק מהורדת הרגל מדוושת הגז, אלא מפני שהבעיות של מכבי לא באמת נפתרו. המרכזית שבהן טמונה בצד ההגנתי, והיא קשורה לא רק לסגל הבעייתי, שאינו משופע בשומרים מצטיינים, אלא גם במדיניות המוזרה שמוכתבת מהקווים. כמעט בכל חסימה בין גבוה לנמוך עושה מכבי חילוף אוטומטי, והתוצאה היא ששחקנים כמו פישר ואליהו מתמודדים עם גארדים כטרוויס בסט וכריס וורן רחוק מהסל. התוצאה: אבלינו הקשישה המטירה 13 שלשות וסיימה משחק חוץ עם 83 נקודות. החילופים הללו גם גורמים לבלבול בהגנה ולתחושה שלשחקנים אין אחריות אמיתית לעצור את השחקן שלהם.

בדקות שמכבי היתה תקועה, זעק לשמים גם חסרונו של שחקן פנים אמיתי, שמסוגל לעשות נקודות עם הגב לסל. אסטבן באטיסטה חסר ביטחון לחלוטין, פישר עושה נקודות בתנועה ויניב גרין לא מספיק טוב. כיוון שאליהו, פישר וג'ייסון וויליאמס מכסים בצורה סבירה את עמדה מספר 4, רודני ווייט צריך לפנות את מקומו לסנטר עם יכולות התקפיות סבירות.

אבל המשחק הזה בכל זאת הבהיר מה הפוטנציאל של מכבי. עם יכולת החדירה של ארויו ותשומת הלב האדירה שמרכז אליו בראון ביציאה מחסימות, למכבי יש קו אחורי שמסוגל להקל את חייה של קבוצה שלמה של שחקנים מסייעים, שיהיו פנויים לנקודות קלות, בצבע ומחוצה לו. לבורשטיין היו אמש דקות מעודדות וטרה סימונס, למרות משחק רע, מוסיף כוח אש מהספסל. אבל אם הקבוצה הזאת לא תתחיל לשמור, היא תישאר עם דקות מעטות של אקסטזה ותסיים את העונה בדיוק כמו את המשחק אמש, בתחושה של פספוס.